דף הבית | קישורים | צור קשר
מסע הנפש בתפילת שחרית | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > מסע הנפש בתפילת שחרית

מסע הנפש בתפילת שחרית

28/02/2013 - יח אדר התשעג הרב שילת

בתפילת שמונה עשרה אנחנו בהיכלו של מלך, רואים איך הוא מביט ישירות לתוך עינינו

העצמת הקשר שלנו עם הקב"ה עוברת דרך מסע התפילה, תפילת שחרית. בחסידות מוסבר כי ארבעת החלקים המרכזיים – ברכות השחר וקורבנות, פסוקי דזמרא, ברכות קריאת שמע ותפילת עמידה – הם סולם של ארבע חוויות ותובנות הנבנות אחת על גבי קודמתה, המוליכות אותנו ממצב של שינה לערות מוחלטת.
 

לשפשף ת'עיניים – ברכות השחר והקורבנות

לפני תחילת המסע, אל לנו לצפות לחשיבה או רגש עמוקים. בשביל להתחיל לנוע מהחוץ פנימה אנחנו בעיקר צריכים להיזכר שיש אלוקים ושהוא נוכח בחיינו; סוג של הכרה בסיסית, קבלת עול מלכות שמיים, שתוכל להתפתח בהמשך לרבדים עמוקים יותר.
החלק הבסיסי הזה מתחיל בהכרזת 'מודה אני' – החיים אינם מאליהם אלא מתנה ממנו. בברכות השחר אנחנו סורקים את הגוף ותפקודו ומודים על הדברים הפשוטים וההכרחיים ביותר. בהמשך, באמירת הקורבנות אנו מדברים על החלק המעשי של מה שהתפילה נתקנה כנגדו - הקורבנות שהיו בבית המקדש.
ההתחלה של התפילה היא ב"ביטול היש", ביטול ההרגשה של האדם כישות נפרדת, ח"ו, מאלוקים חיים.

 

להתלהב כמו ילד – פסוקי דזמרה

עכשיו אנחנו יוצאים מהבית לטיול בטבע. אנחנו מתבוננים סביב, מתפלאים ומתרגשים מיופי הבריאה. חשיבה עמוקה עדיין אין כאן, איננו ערניים דיינו, אלא רגש מתפרץ. אם בשלב הראשון דמינו לתינוק, כעת אנו מלאי מרץ והתפעלות כילדים.
אנו 'מונים כמרגליות' את דברי השבח של דוד המלך בתהילים, בריאת שמים וארץ יש מאין, גדלות ה' והשגחתו על כל פרטי הברואים שבכל העולמות. הרגש מתעורר, האדם משתוקק לקב"ה חיי החיים ומתמלא התפעלות מכך שה' הוא הדבר ה'אמיתי'. הפסוקים מותירים בנו רושם עז ומעוררים בנו את הרצון להימשך אחרי ה' ולאהוב אותו. הללו-יה!

 
מקבלים שכל ועומק - ברכות ק"ש וקריאת שמע

בחלק השלישי אנו נדרשים לעמול ולהגיע לקיום מצוות "ואהבת". בחלק זה מופעלת התבוננות מופשטת יותר במלאכים, בעולמות העליונים ובנו - נשמות ישראל; אהבתו העצומה של ה' אלינו, בחירתו בנו, יציאת מצרים וקבלת התורה.
כמובן שהשיא הוא ב"שמע ישראל" - אין עוד מלבד ה', בכל העולמות ובכל רוחות השמים, "ה' אחד". דווקא כאן, מתוך פיתוח הדעת נובע רגש בוגר ועמוק "בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך". הקשר עם ה' הופך לממשי וארוך-טווח.

 

המפגש הישיר: קול דממה דקה ב'שמונה עשרה'

לאחר כל העבודה, הגענו ליעד. בשקט בשקט, בביטול מוחלט אל מול האין-סוף, כורעים ומשתחווים ללא קול אל מול המלך הקדוש.
ההתפעלות, ההתבוננות וההתרגשות מתאיינים. מתברר כי הגלים הגדולים היו רק הרעש שלפני, הסערה שלפני. ברגעי הדבקות הגדולים ישנו ביטול עמוק כל כך עד שאנו נאלמים דום ומבקשים "ה' שפתי תפתח".
אנחנו בהיכלו של מלך, רואים איך הוא מביט ישירות לתוך עינינו, נוכחותו חודרת לתוכנו. הרגליים ישרות כמלאכים, העיניים עצומות ואנחנו נמצאים במקום אחר ומתמלאים בושה ויראת הרוממות. נפעמים אנו לוחשים את אשר על ליבנו. איננו מדברים עליו אלא אתו! איננו חושבים או מרגישים כלפיו אלא דבוקים בו!

 

נחיתה רכה
התפילה אינה מסתיימת, החוויה העצומה מזקיקה נחיתה רכה, חדר התאוששות. קטעי התפילה שלאחר שמונה עשרה, מאפשרים לנו ליצור כלים שיכילו את עומק הטלטלה החיובית שחווינו.
אנו יורדים בסולם חזרה למטה, בצורה מבוקרת, ומאפשרים לתרגם את השפע של קרבת אלוקים אל תוך עולמנו הרגיל. כך יורדת הקדושה מעולמות פנימיים אל תוך החיים, מרעננת ומפרה אותם.
התעוררנו. השם אתנו ואנחנו אתו. כעת אפשר להתחיל את היום...

 

הדפסה שלח לחבר שתף