דף הבית | קישורים | צור קשר
שבת אצל הרבי | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > שבת אצל הרבי

שבת אצל הרבי

02/03/2014 - ל אדר א התשעד הרב משה שילת

בשבת פרשת תרומה לפני 24 שנים זכיתי להיות אצל הרבי מלובביץ' זצ"ל. נער בן 14 הייתי, תלמיד בישיבה תיכונית שהצליח לממש חלום ולנסוע אל הרבי.

בשבת בצהריים קיים הרבי התוועדות, הוא נכנס לבית המדרש בשעה 13:30 בדיוק וקידש על היין. את התפילה הוא סיים לפני שעה קלה ובין התפילה לקידוש היה עסוק בחדרו בלימוד. מנוחת צהריים בשבת 'מאן דכר שמיה' לא אצל הרבי ולא אצל כל מי שבא להסתופף בצילו. בשנותיו האחרונות היה הרבי מתוועד עם הציבור הענק בכל שבת בצהריים, במשך כל הצהריים עד לתפילת מנחה.

***

באותה שבת דיבר הרבי על מהלך הפרשיות שמתרומה ועד ויקרא. לאחר ההתגלות האדירה של מתן תורה, נותן הקב"ה ב'תרומה' וב'תצווה' את הכוח לעשות לו משכן מהגשמיות של העולם, וזוהי תכלית התורה, ב'כי תשא' הגשמיות עצמה נעשית רוחנית לגמרי, המטבע הגשמי של מחצית השקל הוא מטבע של אש. בפרשת 'ויקהל', מקיימים בני ישראל את הציוויים של הפרשות האחרונות, המעשה הוא העיקר, וב'פקודי' מושלמת הקמת המשכן והשכינה שורה בו. הגילוי היה חזק ו"לא יכל משה לבוא את אוהל מועד", אבל ב'ויקרא' משה כבר נכנס למשכן - ההתגלות של ה' נקלטת על ידי מנהיג ישראל והוא מעביר אותה לכל העם, זהו השיא. בהמשך ספר ויקרא כתובים דיני הקורבנות, דרכם מתגלה הקב"ה בקביעות במשכן.

לאחר תיאור מהלך הפרשיות עבר הרבי לדבר על ההשתוקקות לבניין בית המקדש ועל עבודת ה' היום יומית של כל יהודי.

***

את השיחות בעת אמירתן לא הבנתי, הרבי דיבר באידיש, שפה שבאותו הזמן כלל לא הכרתי. אבל כבר במוצאי השבת יצא תדפיס ובו תקציר בעברית של השיחות, ביום ראשון הודפסה ההתוועדות כולה עם ההדגשה: "בלתי מוגה", ובמשך השבוע הופיעה מהדורה שלישית, מושלמת על ידי הרבי עצמו.

אלא שבנוסף לשיחות הייתה אווירה, אווירה חזקה מאוד שגם לנער כמוני היא חדרה לעצמות. בין שיחה לשיחה הרבי עצר והקהל התחיל ניגון. היה זה זמן פעיל ביותר מצידו של הרבי, הוא היה עסוק כל כולו בקהל. בידיו הוא עודד את השירה, בראשו הנהן לאנשים שהרימו כוסיות יין, שורה אחרי שורה, איש אחרי איש, כל מי שהיה שם זוכר את התופעה הפלאית; הרבי היה סוקר את הקהל ומנסה לתפוס כל אחד במבטו ולומר לו "לחיים ולברכה".

הדבר שזכור לי במיוחד מאותה התוועדות הוא התייחסותו של הרבי לקבוצת אורחים מיוחדת שעמדתי לידה. הייתה זו חבורה של 'היפים' אמריקאים בעלי שיער מגודל, עגילים ונזמים ובגדים לא שגרתיים. הם הסתכלו על הרבי ולא לגמרי הבינו מה הם עושים בתוך ים האנשים לבושי השחור, עד שהתחילו הניגונים. אחד מהם היה קצבי במיוחד ומילותיו באנגלית הם: "עד מתי נחכה? רוצים משיח עכשיו, לא רוצים לחכות!". החבורה התחילה לקפץ ולרקד, ובמשך חמש דקות רצופות היה הרבי עסוק איתם ורק איתם. שתי הידיים שלו התעופפו בעוז לעברם והם החזירו לו את כל הגוף... הם שאגו מהתרגשות והרגישו בבית לא פחות מכל השלוחים והזקנים שהצטופפו באותה שעה בבית המדרש. כך גם הרגיש הרבי איתם.

במשך השנים כשאני נזכר בדקות האלו נדמה לי שהן ביטוי חזק של אישיותו של הרבי. הוא האמין בהם והם האמינו בו. הוא לא התייחס אליהם כאל אורחים שצריך לקרב אותם אלא כבנים מתוקים שלו שהוא רוקד איתם. ההבדל הוא תהומי והם הרגישו את זה. אני בטוח שהם התקדמו מאוד בקשר שלהם עם הקב"ה מאותה התוועדות.

הדפסה שלח לחבר שתף