דף הבית | קישורים | צור קשר
מה יותר עמוק: טכני או רגשי? | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > מה יותר עמוק: טכני או רגשי?

מה יותר עמוק: טכני או רגשי?

02/03/2014 - ל אדר א התשעד הרב משה שילת

השבוע אנחנו מקבלים את התורה בקולות וברקים, "באימה וביראה ברתת ובזיע", וזהו הזמן הנכון להדגיש כי התורה היא הדבר והאש רק מסביב. זה נכון למעמד הר סיני, ונכון לא פחות לעבודת ה' שלנו לדורי דורות.

 

הכלי הוא האור

אורות וכלים, חיות פנימית בתוך מסגרת חיצונית, נשמה בתוך גוף, כוונה ותשוקה בתוך מעשה מוגדר - כולם מכירים את המתח העדין הזה, הבריאה בנויה כך, מעשינו בנויים כך והחיים כולם נעים על האיזון הזה. אין ערך למסגרת, למילים ואפילו למחויבות שהתרוקנו מתוכנן. מנגד, מהות חסרת ביטוי מסויים ומוגדר מאבדת את הרלוונטיות שלה. אורות ורגשות ללא כלים פשוט מתאדים.  

 

ביחס לתורה ולמצוות הדבר נכון שבעתיים. כפי שגוף ללא נשמה וגם נשמה ללא גוף אינם אופציה בעולם שלנו, כך גם קיום מצווה ללא כוונה וגם כוונות טובות ללא קיום מצוות פשוט לא עובדים. השאלה היא רק מה העיקר, וכאן החידוש הגדול.

דווקא החסידות, המפורסמת בהתלהבותה ובהדגשת השמחה, היראה והאהבה, מדגישה קודם כל את הכלים. לא רק שהכלים קודמים לאורות שעתידים להיכנס לתוכם, אלא שהאורות הגבוהים ביותר טמונים בתוך הכלים עצמם!

 

אותי אתם לוקחים

לימוד התורה והמסגרת הטכנית של המצוות על חוקיהם ודקדוקיהם, הם - ודווקא הם - קודש הקודשים. מדוע? מפני שהתורה היא חכמתו יתברך והמצוות הן רצונו יתברך, והוא ורצונו אחד. כאשר אנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות, אנחנו דבקים ותופסים במהותו ועצמותו של הקדוש ברוך הוא.

לעומת זאת, הרגש העילאי וההתלהבות אינם תופסים במהותו של הקדוש ברוך הוא. "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" - שום מחשבה והרגשה שלנו אינן מסוגלות לתפוס את מהותו ועצמותו, אבל קיום המצוות ולימוד התורה כן תופסים בו! כדברי המדרש, שעל ידי התורה - "אותי אתם לוקחים", ו"מכרתי לכם תורתי – כביכול נמכרתי עימה" (שמות רבה לג).

 

האור העז בלתי מורגש

יושבים בחורים בבית המדרש ולומדים כל היום סברות בגמרא ולכאורה אין בינם ובין דביקות ולא כלום. האמת היא שהם דבקים בקדוש ברוך הוא הרבה יותר ממה שהיו יכולים להידבק בו על ידי רגש וצעקה. זה נשמע יותר מידי 'ליטאי' אבל אלו הם דברי האדמו"ר הזקן, שביחס לשאר תלמידי המגיד ממזריטש - שהיו אמונים על ריבוי התפעלות והתרגשות - היה מכונה 'דער ליטוואק' (הליטאי), גם בגלל ארץ מוצאו וגם בגלל שיטתו. את רגש ההתלהבות העז דרש האדמו"ר הזקן רק לאחר ביסוס ההבנה שהתורה והמצוות עצמן עזות יותר מן הרגש.

הדביקות בה' דרך המעשה גדולה יותר מכל כוונה ותחושת התעלות. האור העז ביותר הוא בלתי מורגש.

 

גבוה יותר

לפי העיקרון הזה נוכל להבין את ההלכה האומרת שמי שמוציא בשפתיו דברים שחובה לקרוא, כמו קריאת שמע ותפילה, אך עושה זאת ללא כוונה, יוצא ידי חובתו (מלבד פסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של שמונה עשרה), ואילו המכוון ולא מוציא בשפתיו - לא יוצא. הכלל "הרהור לאו כדיבור דמי" (הרהור אינו דומה לדיבור) מוכיח בצורה ברורה שהכלים (דיבור) הינם למעלה מהאורות (מחשבה), כי האור שבהם עצמי יותר, ודווקא משום כך הוא גם בלתי מורגש.

כמובן שנשקיע זמן ומאמץ בכוונה ובהתחברות. החסידות היא כלי ראשון במעלה לטובת העניין והיא מפתחת ומרחיבה את רגשותינו עד בלי די, אבל עוצמת ההשקעה בכלים, בדקדוקי ההלכה ובלימוד תורה לא תהיה בשביל האורות והרגשות שלנו ולא תימדד על פיהם. הלימוד והמעשה עומדים בפני עצמם, גבוהים יותר מהרגשות.

הדפסה שלח לחבר שתף