דף הבית | קישורים | צור קשר
אוצר בתיק החקירה | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > י"ט כסלו ואדמו"ר הזקן

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > י"ט כסלו ואדמו"ר הזקן > אוצר בתיק החקירה

אוצר בתיק החקירה

25/10/2011 - כז תשרי התשעב בעריכת הרב יהושע מונדשיין

אוצר יקר של שבעה עמודים שלימים כתובים בכתב יד קודש אדמו"ר הזקן ובחתימתו, התגלה בדורנו בארכיון ממשלת רוסיה בתיקי החקירה של רבנו הזקן במאסריו * לפנינו קטעים בענייני תפילה ולימוד קבלה.

  • הגדל תמונה

אוצר יקר של שבעה עמודים שלימים כתובים בכתב יד קודש אדמו"ר הזקן ובחתימתו, התגלה בדורנו בארכיון ממשלת רוסיה בתיקי החקירה של רבנו הזקן במאסריו.
לפנינו צילום קטעים ופענוחם מתוך כתבי היד בענייני תפילה ולימוד קבלה, שני נושאים שעמדו כנראה במרכז המלשינות וההתעניינות של הקיסר ושריו.

 

המאסר הראשון והמפורסם היה בשנת תקנ"ט, וממנו השתחרר רבנו בי"ט כסלו, בפעם השניה נאסר בשנת תקס"א והשתחרר ביום ה' דחנוכה.
רבנו הזקן נאסר ע"י ממשלת הצאר של רוסיה, עקב הלשנה שהלשינו על החסידים והחסידות. הלשנה זו גרמה לקיסר להתעניין  במהות החסידות ודרכיה.
במסורת אדמו"רי חב"ד היה ידוע שאדמו"ר הזקן עבר חקירה ע"י חוקרי הממשלה בעניינים של  יסודות היהדות והחסידות ואשר שרי הממשלה ציוו לרבנו להעלות על הכתב תשובות מקיפות לשאלותיהם. התשובות נכתבו בלשון הקודש ונשלחו לתרגום ברוסית.
האוצר שהתגלה יקר, הן מצד תוכנו – ביאורים בענייני חסידות בלשון קודשו ובהסברה פשוטה המובנת אף לגוי, והן מצד ערכו -  מכל כתבי רבנו הזקן כמעט ואין בנמצא גוף כתב יד קדשו.
תיקי החקירה בשלמותם כולל תשובותיו בשני מאסריו ופרטי המלשינות במאסר השני, נדפסו ב"כרם חב"ד" (ד', חלק א').

 

א. מה שנקרא בלשון רוסי' דמדינתינו באהא מאליצא (=תפילה לאלקים) ענין זה נחלק אצלנו כלל היהודים לשני עניינים, ענין א' לימוד וקריאה בתנ"ך ותלמוד ומדרשים ומפרשיהם, ובפוסקים המקצרים דיני התלמוד ולפעמים מוסיפים לבאר היטב כל דיני התלמוד, ועל זה יש אצלנו כמה מאות ספרים שמחברים בכל דור ודור, ולהגיע לתכלית לימוד זה צריך בינה יתירה. ענין ב' היא התפילה שכל מי שיש לו מעט דעת ויודע ספר קצת הוא יוכל להתפלל כראוי ונכון בכוונת הלב, כי ענין ומהות התפילה רובה ככולה היא ליקוטי מזמורים ופסוקים מתהלים של דוד המלך ושאר נביאים וכולם הם שבחים של הבורא חי וקיים, ורוב גדולתו וממשלתו בריבי רבבות מלאכים ושמי השמים העליונים ומחיה את כולם וכל צבא השמים לפניו משתחווים וגם על הארץ ומתחת אין עוד מלבדו, וממליך מלכים ולו המלוכה. וגם זכרון חסדי הבורא שעשה עמנו שהוציאנו ממצרים, אשר על כן ראוי לנו לאהבה את ה' בכל לב ונפש ומאד מעומקא דלבא, וגם לירא את ה' ולקיים כל מצוותיו אשר צונו בין בבחי' סור מרע ובין בבחי' ועשה טוב, לעשות הטוב בעיני אלקים ואדם ולהיות טוב לכל בכלל ובפרט לב טוב להמטיב עמנו בכל מכל כל ומגין עלינו בצל כנפיו הקיסר הרחמן יר"ה ותנשא מלכותו למעלה מעלה, ולא להיות כפויי טובה ח"ו. וזהו ג"כ כבוד הבורא שנקרא מלך מלכי המלכים, כי למשל כמו שכבודו של מלך גדול יותר במה שהוא מלך על שרים יותר ממה שהוא מלך על הדיוטים, כך זה כבוד הבורא להיות שנקרא מלך מלכי המלכים וכך מצווים אנו מפי חכמינו הוי מתפלל בשלומה של מלכות וכו'.
ב. התפילה בכוונה כנ"ל היא עזר וסעד לאדם לעמוד נגד יצרו הרע כל היום גם אחר התפילה לקיים כל מצות ה' בין סור מרע ועשה טוב כנ"ל, כי נשאר לו לזכרון במוחו ולבו כל היום. אך מי שאינו מתפלל בכוונה כנ"ל, אף שלומד כל היום הדינים בתלמוד ושאר ספרים, אפשר שיקיים מה שלומד ואפשר ויוכל להיות שלא יקיים מה שלומד, ויוכל להיות שיעבור לפעמים על מצות ה'. אך גם מי שאינו עובר כלום עכ"פ (=על כל פנים) לא טוב הדבר שמתפלל לה' לנוכח ואומר ברוך אתה ה' ולבו מהרהר בעסקיו ומילי דעלמא, וכן בשאר התפילה, כי היא ארוכה מאד ובלשון שאין רגילין בה כל היום לכן מהרהרים מ"ז (=מחשבות זרות).
ג. הכוונה בתפילה כנ"ל צריכה לימוד מאיש חכם ונבון להבין ולהסביר לכל או"א (=אחד ואחד) כפי דעתו פי' התפילה וכוונתה וענין גדולת הבורא וחסדיו וענין האהבה, כי בתיבות התפילה מרומז הכל בקיצור גדול כדרך הנביאים שדברו בקצרה ודיבור א' כולל וסובל פירושים הרבה כידוע למלומדים בתנ"ך, ולכן מוטל על היודעים הנקראים בשם רבנים ללמד ולפרש ללא יודעים. וגם לומר להם דברי מוסר כדי לעורר ולהכניע לבם לה' ולבקש מחילה על עוונותיהם בכוונת הלב, כי סיום התפילה שלנו כלל היהודים היא בקשת רחמי ה' על עוונות, וגם על שאר צרכי בני אדם כמו רפואה ופרנסה. וכל עניינים אלו כתובים בתלמוד ג"כ ובמדרשים ומפרשיהם, רק שאין הכל בקיאים בהם וצריך ללמוד מבקי ומבין.
ד. המנהג היה בכל ישראל מימי עולם להיות בכל עיר ועיר ב' בתים גדולים לתפילה בה"כ ובה"מ (=בית הכנסת ובית המדרש), בה"כ להמון עם הטרודים בעסקיהם כל היום ורובם אין יודעי ספר כלל ואין יכלתם להתפלל בכוונה כנ"ל רק לומר תיבות התפילה ג"פ בכל יום, ובה"מ ליודעי ספר להתפלל שם בכוונת הלב באריכות איש כפי יכולות שכלו ולבו. והנה בספרים שכתבו חכמינו שלפני מאתיים שנה מהיום מפורש שם איך שאז היו מאריכים בתפילת השחר בכל יום ויום ערך ב' שעות ויותר מחמת אריכות כוונה שבלב כנ"ל.

ח. התעוררות זו שנתעוררה בינותינו מזמן קרוב כנ"ל להתפלל בכוונה, הנה בקצת עיירות היא מצויה ורגילה קצת גם בנערים פחותים מכ"ה שנים, כי הנערים סמוכים על שולחן אביהם ואין להם דאגה כלל, וגם עדיין הם עוסקים בלימודם ורחוקים ממילי דעלמא. אבל הזקנים מחמת גודל הטרדא בעסקים ומילי דעלמא קשה להם להתפלל בכוונה כנ"ל, רק בשבת וי"ט או כשהם פנויים בחול. והנערים הנ"ל כשמתפללים בכוונה הנה רתיחת הנערות גורמת להם לעשות תנועות משונות בלי כוונה בידיהם או ברגליהם, וגם בזקנים יקרה כן למקצתם לבד, וכמו למשל במילי דעלמא כשאדם מדבר מן הלב עושה תנועות בידיו או ברגליו כל א' לפי טבעו, כגון כשהוא בכעס וכן כשהוא בשמחה מטפח בידיו, כך הוא העניין בתפילה בכוונה רק בסגנון אחר קצת. והנה מחמת תנועות הנ"ל אומרים מקצת אנשים שונאינו ראו זה חדש הוא לא שערום אבותינו, אך באמת אינו חידוש כי כבר הי' לעולמים כשהיו מתפללים בכוונה ככתוב (בנחמיה סי' ח') ויענו כל העם אמן אמן במועל ידיהם למעלה מחמת כוונת הלב, וכן דוד המלך היה מפזז ומכרכר וכו'. ואילו היתה דת חדשה היו כולם עושין תנועות שוות, והרי הרבה אין עושין תנועות כלל.
ט. מודעת זאת בכל הדתות שבעולם שהוא דבר בלתי אפשר שיהיו כל בעלי הדת שוין בזהירות שמירת הדת בכל מכל כל בלב ונפש בכל הפרטים, וגם אצלנו הוא כך, כי אף שנעשו חפשי מהרבנים הנ"ל [שהשפילו את מעלת התפילה. מוזכרים בסעיפים הקודמים שלא העתקנו כאן. המערכת] אעפ"כ הרבה בני אדם יש שהיו יכולין להתפלל בכוונה ואעפ"כ אין רוצים מחמת עצלות, כי באמת הוא טורח ועמל גדול אף ללומדים גדולים יותר מעמל וטורח הלימוד בתלמוד, וגם יש מתביישים לעשות התנועות לגרש המחשבות זרות שנופלים ממילא, ולכן כל המטריחין עצמן להתפלל בכוונה בין נערים בין זקנים הם מיעוטא  דמיעוטא נגד כל ההמון עם, וכל ההמון עם קורין אותם בשם חסידים בכל מדינות רוסי' לבנה ופולין ורוב מדינת ליטא ככולה, והיינו על שם חסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה כנ"ל, הגם כי של עכשיו אינם חסידים גדולים כראשונים.


טו. וגם כוונת התפילה היא ממצות ה' שבמקרא ושבתלמוד והרי אנו מתפללין הנוסח שמתפללין כל ישראל וזהו עיקר התפילה אצלנו, רק שעפ"י הקבלה לפעמים אנו מוסיפים תיבות ומזמורים ופסוקים מתהילים, ואין זו דת חדשה כי בהרבה מדינות אומרים כן כל ישראל הדרים שם, כי ההוספה אינה עיקר התפילה ולכן יש בה מנהגים רבים בכל מדינה ובכל עיר, ואפי' בעיר א' נוהגים לומר בבה"מ כמה מזמורי תהילים שאין אומרים אותן בבה"כ שבאותה העיר, כמו מזמור ל' 30 ופ"ו 86 וכן פ' קטרת ועוד כמה דברים ידועים ליהודים הרבה...
טז. חכמת הקבלה נכתבו ונדפסו עליה ספרים רבים בכל דור ודור, כי יש בנו בכל דור מקובלים מחברים ספרים בקבלה ומדפיסים, והם מצויים ביד כל  ישראל וגם אצלי, רק כי מודעת זאת שאף שכל החכמות כתובות בספרים אעפ"כ צריך האדם בתחלת לימודו ללמוד אצל רב א' ואח"כ יוכל ללמוד בעצמו מהספרים, וכך היה אצלי בהיותי בן עשרים שנה בערך במשך זמן שהייתי בוויטעפסק נסעתי משם למעזריטש והתחלתי שם ללמוד קבלה אצל הרב מ' בער זללה"ה [הכוונה למגיד ממעזריטש. המערכת] שכבר הלך לעולמו יותר מכ"ה שנה, ומאז אני לומד בעצמי מספרים רבים ונכבדים ממקובלים ראשונים ואחרונים כפי שכלי ובינתי, אך סגנון הדרשות שאני אומר לעם רובא דרובא הם ע"ד הפשוט והנגלה כדי שיבינו כל השומעים באר היטב רק לפעמים דרך מקרה אני אומר איזה דבר קל מחכמת הקבלה מה שאפשר להבין ולהסביר למי שלמד קצת בספרי קבלה המצויים ביד הכל, והיינו מה שמגיע מזה איזה תועלת לאהבה את ה' ולירא אותו ולשמור מצותיו ולהתפלל בכוונה מעומקא דלבא. והנה אף שאינני יודע אם יש איזו נפקותא להודיע זה להשרים יר"ה, אך ההכרח אלי לומר האמת כאשר הוא ולהשיב לאשר נשאלתי מהשרים ממי קיבלתי דרשותי, על כן באתי להודיע שעיקר דרשותי הוא  מאשר בינותי בספרים, כי אף המעט מחכמת הקבלה שאני אומר דרך מקרה ג"כ כתוב בספרי קבלה שנדפסו, רק שתחילת למודי בספרי קבלה שנדפסו היה אצל הרב הנ"ל.
י"ז. חכמת הקבלה שהתחלתי ללמוד אצל הרב הנ"ל  ואח"כ אני לומד מהספרים הנה היא ידיעת עשר ספירות ושמותיהם ואיך הקב"ה מנהיג ומחיה בהם עולמות עליונים ותחתונים, והספרים השייכים ללימוד זה הם ס' שערי אורה ופרדס רמונים ושפע טל ועץ חיים וכל הנלוה ושייך אליהם אשר נלאתי נשוא בזכרוני פרטיהם, לבד ס' הזוהר המפורסם הקדמון לכל ספרי המקובלים. אך יש עוד דבר שטועין מקצת בני אדם לקרוא בשם קבלה, והוא להשביע מלאכים קדושים או אינן קדושים לעשות איזה אות, הנה אני לא ראיתי שום ספר על זה ולא שום אדם שעשה זה, רק שמעתי כן שהיו עושין כן בדורות הראשונים, וגם הרב הנ"ל לא ידע מזה מאומה, וגם אין בידיעה זו תועלת כלל לעבודת ה'.

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף