דף הבית | קישורים | צור קשר
המשך "יו"ט של ראש השנה" תרס"ו | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > סקירות ספרים

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > סקירות ספרים > המשך "יו"ט של ראש השנה" תרס"ו

המשך "יו"ט של ראש השנה" תרס"ו

29/01/2012 - ה שבט התשעב הרב דוד אולידורט

'על רגל אחת' ניתן לסכם את תוכן ההמשך כך: דווקא ע"י עבודת אדם ביגיעת נפש ויגיעת בשר, הן ביגיעה עצומה בלימוד התורה, שמצטער שאינו מבין ענין בתורה "עד שיחלה בגופו ממש", והן ביגיעה בבירור מדות הנפש הבהמית "בכח עצמו", דהיינו ע"י קבלת עול מוחלטת הבאה מתוך עצמו וע"י ההתבוננות בירידת נשמתו – דווקא ע"י זה מגיע האדם ל"תענוג העליון" שלמעלה, בחינת תענוג הפשוט שלמעלה מכל ההגדרות, שהוא בחינת אין סוף האמיתי, עצמות ומהות א"ס ב"ה, ומשלים את כוונת הבריאה, מה ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שתבוא לידי שלימות וגילוי בקרוב ממש לעתיד לבוא.

  • הגדל תמונה

אדמו"ר הזקן מבאר בספר התניא שהיסוד בעבודת ה' הוא הדעת – "התקשרות והתחברות, שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ברוך הוא ואינו מסיח דעתו" (פרק ג').

 

איך מעסיקים את המחשבה באותו רעיון? איך "קושרים" אותה?

 

"המשך תרס"ו" נותן מענה מיוחד במינו לדבר זה. ההעמקה, ההסברה וה"בכן" (ההשלכות המעשיות בעבודת ה' הנובעות מההשכלה), של מאמרי ההמשך, מעסיקים ונחקקים במוח הלומד, תוך תנועה סיבובית על ציר אחד.

 

***

 

 

"המשך יו"ט של ראש השנה – תרס"ו", הוא "המשך המאמרים" שהתחיל אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש (אביו של האדמו"ר הקודם הריי"ץ), לומר בראש השנה של שנת תרס"ו, וסיימו בחורף שנת תרס"ח.

 

ההמשך הוא כעין חיבור ארוך המבאר עניינים רבים וסוגיות מגוונות בתורת החסידות, ובסופו כתב את "סיום ההמשך", ובו מסכם בבהירות את כל היסודות העיקריים שחידש בחיבור זה.

 

לאחר שקהל החסידים הצמא ללימוד ב'המשך' מיוחד זה היה שואב דבריו מתוך הכתב או מתוך העתקות ב"סטנסיל", הרי שבשנת תש"ל, יצא ההמשך לראשונה לאור עולם בדפוס.

 

במהדורה החדשה שמופיעה בימים אלו (שנת ה'תשע"א) על ידי הוצאת קה"ת בולט החידוש של הפיסוק וחלוקה לפסקאות המסייעת מאוד ללומד. בנוסף התווספו מאות מראי מקומות, הערות והוספות מעניינות. ומלבד זאת העניקו לנו העורכים סיכומים (תוכן וקיצור) של ההמשך. התועלת בזה ללומדי ההמשך ברורה ומוחשית ויש כאן גם פתח רחב - למי שעוד לא טעם מלימוד זה - לגשת אל הקודש.

 

כל הרגיל בלימוד תורת חסידות חב"ד בדורות האחרונים יודע, ש"המשך תרס"ו" ללומד החסידות הוא כמו הסוגיות הישיבתיות בש"ס בלימוד הגמרא. וכמו שבכל ישיבה לומדים תמיד את אותן המסכתות שמהם יודע הלומד את יסודות ההלכה, כגון גדרי חזקה ורוב, גדרי הקנינים, גדרי נזיקין, גדרי אישות וכיו"ב, כך בענין לימוד החסידות, אחד מעיקרי שיעורי תורת החסידות שבהם לומדים הוא בהמשך תרס"ו, שכן בו נתבארו עיקרי תורת החסידות.

 

***

 

 

ניתן לומר, שעל  ה'בריח התיכון' של המשך זה אפשר לעמוד כבר מתחילתו. לאחר ששואל כמה שאלות בענין "יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת", פותח: "ולהבין כל זה צריך להקדים תחילה, דהנה ידוע דתכלית בריאת והתהוות העולמות ותכלית הכוונה בירידת הנשמה בגוף הוא בכדי להמשיך גילוי אוא"ס בעולמות כו' וכמאמר נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו'". הוי אומר: המשך ארוך זה, בא לבאר את נקודת ותכלית התהוות כל העולמות, להמשיך אלוקות בעולמות, עפ"י יסודות וביאורי תורת החסידות. והרי זהו יסוד הכל.

 

'על רגל אחת' ניתן לסכם את תוכן ההמשך כך: דווקא ע"י עבודת אדם ביגיעת נפש ויגיעת בשר, הן ביגיעה עצומה בלימוד התורה, שמצטער שאינו מבין ענין בתורה "עד שיחלה בגופו ממש", והן ביגיעה בבירור מדות הנפש הבהמית "בכח עצמו", דהיינו ע"י קבלת עול מוחלטת הבאה מתוך עצמו וע"י ההתבוננות בירידת נשמתו – דווקא ע"י זה מגיע האדם ל"תענוג העליון" שלמעלה, בחינת תענוג הפשוט שלמעלה מכל ההגדרות, שהוא בחינת אין סוף האמיתי, עצמות ומהות א"ס ב"ה, ומשלים את כוונת הבריאה, מה ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים", שתבוא לידי שלימות וגילוי בקרוב ממש לעתיד לבוא.

 

 

***

 

למרות שההמשך הוא חיבור אחד ארוך המקיף ענינים רבים וארוכים, יש בו כמה קבוצות-מאמרים (כעין "המשכים" קטנים) שבהם מתבאר ענין מיוחד אחד. מובן שלימוד ההמשך על הסדר נותן תמונה מעמיקה יותר אך ישנן מספר סוגיות שניתן ללומדן בפני עצמן.

 

גולת הכותרת מבחינת ה"השכלה" שבחסידות היא קבוצת-המאמרים המתחילה במאמר "החודש הזה לכם" תרס"ו. בהמשך-קטן זה מבאר רבינו את שני האופנים העיקריים של גילוי אלוקות, הנקרא בלשון הקבלה "המשכת האין סוף", המשכה אחת בבחינת גבול, המלובשת בדרכי הטבע, והמשכה שבבחינת בלי גבול, בחינת "נס". כדי לבאר זאת, מקדים ומקשה בדרוש שלאחריו, דיבור המתחיל "ויולך הוי' את הים", מהו בכלל פירוש התואר "אין סוף" ומדוע נקרא כך, ומפרש את הדברים בפרטיות ע"פ יסודי תורת הקבלה, וכיצד קיבלו הדברים משמעות מיוחדת ע"פ תורת החסידות, ומוכיח חידוש זה מביאור מאמר רז"ל "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד". במאמר הבא מבאר בעומק יותר את המושג "אור אין סוף" ע"י הסברת החילוק בין המושגים "אור" ו"שפע", ובמאמר שלאח"ז ימשיך לבאר בעומק יותר את אופן ביטולו ודביקותו המיוחדת של ה"אור" ב"מאור", ומבאר שישנם כמה דרגות בזה. במאמר שלאחריו חוזר לענין הראשון ומבאר מה הם שורש ב' סוגי ההמשכות שבאור, האור שבבחינת גבול, והאור שבבחינת בלי גבול.

 

מלבד קבוצת-מאמרים אלו יש לציין עוד כמה עניינים מיוחדים שב"המשך" (וכמובן כל זה אינו אלא כטיפה מן הים הכלול ב"המשך" זה):

 

  • במאמר הראשון של ההמשך נידונים טעמי בריאת העולם וחידושו של אדמו"ר הזקן בעניין "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".
  • בדיבור המתחיל "ויכולו" נתבאר גדר ה"זמן" על פי תורת החסידות.
  • במאמרי שבת פרשת לך לך וש"פ וירא תרס"ו נידונה באורך סוגיית "רצון" ו"תענוג" שלמעלה מי מהם קודם למי.
  • המאמר ד"ה ואברהם זקן דש"פ חיי שרה תרס"ו (והמאמרים שלאחריו) הוא ביאור יסודי ועיקרי במהות ואופן היגיעה בתורה ע"פ פנימיות התורה, וכיצד דוקא ע"י היגיעה האמיתית בתורה מגיעים אל האלוקות שבתורה.
  • בקבוצת-המאמרים המתחילה במאמר תזו"מ תרס"ז, מבאר רבינו באריכות את גדר ההלכות שבתורה שבעל פה, וכיצד דוקא ע"י היגיעה לברר אמיתתה של תורה הבאה מתוך הקושיות וכו' בא האדם אל ההלכה האמיתית, דבר הוי' זו הלכה. 
  • במאמרי חג השבועות והשבתות שלאחריו משנת תרס"ו מבאר באריכות את ההפרש הכללי שבין מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ומעלת קיום מצוות לא תעשה, שדוקא על ידי זה נמשך מבחינת "מקיף הרחוק".
  • בקבוצת-המאמרים המתחילה בד"ה "ומקנה רב היה לבני גד" משבת מטו"מ דשנת תרס"ו, מבאר את שני האופנים בעבודת האדם: העבודה של "בן" והעבודה של "עבד", ויבאר זאת באריכות רבה ע"פ משל מ"בן" ו"עבד" למטה, ואשר ישנם כמה אופנים בעבודת העבד עצמו, עד ל"עבד פשוט" שאין לו שום רצונות ועונג בשום דבר של עצמו כלל, אלא כל רצונו ומגמתו הם למלא ולהשלים את רצון האדון ותענוג האדון, וכן בנמשל בעבודתו של היהודי למלכו, מלך מלכי המלכים הקב"ה.
  • ענין זה היה שגור על לשונו של כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע בתור יסוד גדול, כיצד כל עבודת האדם צריכה להיות בדרך עבודת עבד פשוט, שהוא בטל לגמרי מכל וכל בקבלת עול גמורה למלא את רצון האדון, הקב"ה, ויחד עם זה צריך הדבר להיעשות לא מתוך רגש של כיווץ ואימה, אלא להיפך מתוך תענוג ושמחה, שכן, מכיון שהעבד האמיתי אינו מציאות לעצמו כלל, הרי הוא שמח בשמחת האדון ומתענג בתענוג האדון.
  • במאמרים דש"פ לך לך וש"פ וירא משנת תרס"ז מבאר שוב באריכות ובבהירות את מעלת היגיעה בתורה ועבודה בכח עצמו דוקא.
  • במאמרי חג השבועות תרס"ז ושלאחריו מבאר את מעלת הנשמות על המלאכים, ואגב יבאר באריכות נפלאה את יסודי סוד הצמצום וענין הספירות.                                                                 

 

***

 

ב"השלמת הדרוש" כותב ומסכם את מה שחידש וביאר בהמשך ארוך זה, וכללות הדברים הוא, שיש שלושה מדרגות (כביכול) למעלה באלוקות, בחינת אור הממלא כל עלמין, שהוא האור המתלבש בעולמות הנבראים באופן שנרגש בהם והוא לפי ערכם, בחינת אור הסובב כל עלמין, שהוא המקיף שלמעלה מהתגלות, ודוגמתו בחינת הרצון שבנפש האדם, והמדריגה שלמעלה משניהם, עצמותו ומהותו יתברך. וכיצד נמשך העצמות ע"י עבודת האדם בבירור הדברים הגשמיים וביגיעה בתורה, שעל ידי זה מתגלה התענוג העליון שלמעלה, הבחינה שלמעלה מסובב כל עלמין וממלא כל עלמין. והשלימות של הגילוי תהיה לעתיד לבוא, כשתושלם כוונת הבריאה ותהיה דירה לו יתברך בתחתונים.

 

הוספה - 'קיצור הקיצור' של ה'המשך' מתוך הספר החדש:

 

תכלית הכוונה בבריאת העולם היא לפעול ענין של חידוש – שיומשך ויתגלה לא רק האור שהיה ממלא מקום החלל קודם הצמצום (שאין זה דבר חידוש), אלא גם עצם האור כפי שכלול בעצמותו (בבחינת יכולת), העלם העצמי ממש.

 

ענין זה נעשה על ידי ההתחדשות של עבודת התחתונים בכח עצמם דוקא – הן בנוגע לעובד, והן בנוגע לעבודה:

בנוגע לעובד: בנים, נשמות דאצילות, שגם למטה הם בבחינת אלקות, ואינם זקוקים לעבודה ויגיעה בכח עצמם – ממשיכים רק בחינת האור (גילויים), שזוהי מדריגתם בעולם האצילות, שעם היותו באין ערוך לגבי אור אין סוף הבלתי בעל גבול, הרי הם גם "אדמה לעליון", גילוי ומעין ההעלם.

 ואילו עבדים, נשמות דבי"ע (בריאה, יצירה, עשיה), שהם באופן של שינוי המהות, ולכן צריכים עבודה ויגיעה בכח עצמם – פועלים התחדשות דבירור העולם (לא רק המשכת אלקות מלמעלה), ועל ידי זה פועלים החידוש של המשכת העצמות, שרק בכחו לפעול החידוש של התהוות יש מאין.

ובנוגע לעבודה: על ידי תורה ומצוות – בחינת הארת פנים – ממשיכים בחינת הגילויים, ועל ידי תפלה – "אחרי ה'" (בכח עצמו, ובפרט השוב) – ממשיכים בחינת העלם העצמי (כמו על ידי מצוות לא תעשה, שעניינם רק עקירת הרע, ואין בהם גילוי אור – על דרך "אחרי ה'").

ובתורה ומצוות גופא: על ידי תורה, טעם ועונג – ממשיכים בחינת הגילויים, ועל ידי קיום המצוות בקבלת עול (לאחרי הקדמת רעותא דליבא) – ממשיכים העצמות (וכדי להמשיך העצמות גם על ידי לימוד התורה – צריך להיות הלימוד בקבלת עול דוקא).

אמנם, כדי שהעצמות (העלם העצמי) יהיה בגילוי, צריכה להיות גם העבודה בבחינת הגילויים – על ידי נשמות דאצילות, ועל ידי תורה.

 

הדפסה שלח לחבר שתף