דף הבית | קישורים | צור קשר
לחיות מעל העולם ובתוכו | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > לחיות מעל העולם ובתוכו

לחיות מעל העולם ובתוכו

16/02/2012 - כג שבט התשעב הרב משה שילת

עבודת ה' שלהם היתה בתוך
הימים, יום יום לפי עניינו

חייה של שרה אמנו לא היו קלים. עקרותה, נדודיה עם אברהם, לקיחתה לבית פרעה ולאחר מכן לבית אבימלך, המתיחות עם הגר ומחלוקתה עם אברהם על היחס הראוי אל הגר וישמעאל ובסוף ימיה: עקידת יצחק. כל אלה נראים סתירה גמורה לכאורה לקביעתם של חז"ל על "שני חיי שרה" – "כולן שווין לטובה".

אלא, שיש חיים ויש חיים. האירועים החיצוניים, התרחשויות של העולם הזה, נקראים בחסידות "חיי הגוף", ואילו חיי הנשמה מתנהלים ונמדדים לפי כללים שונים לחלוטין. בעל התניא קובע כי האמונה, היראה והאהבה להשם, הם חייו האמיתיים של הצדיק (אגרת הקודש פרק כ"ז). כל מה שעבר על שרה בחייה הגלויים, היה טפל וחיוור לעומת להט וחיות חיי נשמתה ודבקותה בהשם. אלו היו חייה.

את הפסוק "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים טז, ח) מפרש הבעל שם טוב : "שיויתי לשון הִשתווּת, בכל דבר המאורע הכל שוה אצלו" (צוואת הריב"ש עמוד א). החויה של האדם שמרגיש כי הוא ניצב מול השם, ממלאת אותו עד שכל שאר הדברים הופכים להיות חסרי עניין והם שווים ביחסו אליהם. האדם שוה נפש כלפיהם.

כל אחד מאתנו מכיר מצבים או תקופות, בהם תוכן מסויים ממלא את החיים ומתסיס אותם, עד כדי כך ששאר התרחשויות החיים אינן מעניינות אותו. כך נראים חייו של צדיק, וכך גם יכולים להיראות החיים שלנו, לפי דרגתנו. ככל שחיי הנשמה יתפסו אצלנו מקום נרחב ועמוק יותר, חיי הגוף יפסיקו למלא את מחשבותינו ורגשותינו, וכל הצבעוניות שלהם תיראה בעינינו חדגונית ומשעממת למדי. נוכל "לצוף" מעל ההתרחשויות ולא לטבוע בטבע ובהעלם של העולם.

חיים שכאלה הופכים את האדם ל'בעל הבית' על חייו. במקום שהחיים יסחפו את האדם לפי קצב העולם הזה, האדם מתווה את דרכו ואת התחומים שמעסיקים ומטרידים אותו. וכך אומר הזוהר הקדוש על אותם המילים "שני חיי שרה": "זכתה לחיין עילאין ... דילה הוו חיין" (זכתה לחיים עילאיים, החיים שלה היו חיים). אין כוונת הזוהר רק לומר שלשרה היו חיים אמיתיים, אלא יותר מכך מפורש במאמרי החסידות: מכיוון שחייה היו חיין עילאין לכן החיים היו שלה - החיים היו בידיה! היא בעל הבית על חייה ולא חייה עליה...

***

כאן מתעורר החשש, שמא ההתמקדות היתירה בפנימיות תתלוש אותנו מהמציאות ותנתק אותנו מטבעיות החיים. אולי ההתעלות הזאת תהפוך אותנו לאפאטיים וללא-נורמליים.

התשובה לכך מצויה באותה דמות עצמה – שרה אמנו.

התורה מדגישה פן נוסף בחיי אברהם ושרה: הם היו מציאותיים ואף חוו כל יום ואירוע ועבדו את ה' "דרכו"!

"ואברהם ושרה זקנים באים בימים" – משמעות "באים בימים" על פי החסידות (גם כאן הדברים מיוסדים על דברי הזוהר) היא לא רק לזקנים בעלי ימים רבים אלא לשלמים בעבודת ה' בכל יום בימי חייהם, שלימות כזו שלא רק שלא החסירו רגע בעבודת ה', אלא שהם "באו בימים" - אופן החיים ועבודת ה' שלהם הייתה שהם 'נכנסו' בתוך הימים, הכניסו את מהותם ונפשם בכל יום ויום ובכל מאורע ומאורע.

לא היה אצל אברהם ושרה יום ש'עבר לידם', לא היה מאורע או הרפתקה שנעלמו מעיניהם או מלבם. עבודת ה' שלהם היתה בתוך הימים, יום יום לפי עניינו, אירוע ואירוע בהתאם לתוכנו.

שתי האמירות הסותרות: לחיות את הנשמה מתוך התעלות והתעלמות מהגוף, ולעבוד את השם מתוך חיי הגוף, משלימות זו את זו. רק מי שמצליח להשתחרר מכבלי העולם הזה, יכול וצריך למנף את אותו עולם עצמו לעבודת השם.

ומעשה אבות סימן - הוראה ונתינת כוח - לבנים, שסוף כל סוף יצליחו להלך בדרכי אבותיהם ואימותיהם – לחיות בעולם הזה ומעליו – בו זמנית.

הדפסה שלח לחבר שתף