דף הבית | קישורים | צור קשר
חודש הגאולה מתחיל | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > חודש הגאולה מתחיל

חודש הגאולה מתחיל

23/03/2012 - כט אדר התשעב הרב משה שילת

זהו החודש שבו הקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה ופוסח מעל כל הפערים

בפרשת 'החודש' שאותה אנו קוראים השבת לקראת יציאת מצרים, מוכרז ראש חודש ניסן כ"ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

בשבת שעברה, בפרשת פקודי, קראנו על הקמת המשכן שהתרחשה בראש חודש ניסן, שנה לאחרי היציאה ממצרים. הגמרא (שבת פז,ב) אומרת ש"אותו יום נטל עשר עטרות" ואחד מהם היא שלראשונה שרתה השכינה בישראל.

ראש חודש ניסן הוא יום של התחדשות. יש בחודש הזה נקודה כללית ועקרונית, שמשפיעה על כל השנה כולה – עד כדי כך, שהיא מתחרה "ראש בראש" עם ראש השנה שבחודש תשרי. ממחלוקתם הידועה של רבי אליעזר ורבי יהושע מתי נברא העולם – בתשרי או בניסן – ניתן להבין כי ראש השנה שבתשרי מייצג סוג מסוים של שנה וצורת חשיבה, וראש החודשים שאנו מצויים בו כעת – ראש השנה שבניסן, מתחיל סוג אחר של מודעות ודרך בעבודת השם.

 

דודי לי ואני לו

בחסידות מוסבר כי תשרי מייצג את הנהגת הטבע ואילו ניסן את ההנהגה שמעל הטבע. ראש השנה שבתשרי הוא יום שבו נידונים כל באי עולם, ונקצבים חיי האדם ואשר יקרה אותו במהלך השנה בגופו ובנפשו. בראש השנה אנחנו מתייחסים לעולם הזה בכובד ראש, כזה שלא לוקח בחשבון ניסים, קפיצת מדרגות וחסדים שלא לפי ערך מעשינו. ניסן, לעומת זאת, הוא חידוש מיוחד לעם ישראל. בחודש זה אנחנו משתחררים ממצרים בניסי ניסים, כשמו של החודש (ראה גמרא ברכות נז.), החורגים לחלוטין מכל חוק וטבע. זמן חירותנו ממצרים – הכבולה וכובלת את האנושות בכללי הטבע – הופך אותנו לבני חורין נצחיים; כאלה, שעולם הטבע לא יוכל לעצור בעדם ולהגביל אותם – לא בגוף ולא בנפש.

כך אומר המדרש על ראש חודש ניסן: "משבחר הקב"ה בעולמו – קבע בו ראשי חודשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו – קבע בו ראש חודשים של גאולה" (שמות רבה טו,יא). "משבחר בעולמו" מתייחס לבריאת העולם והנהגת הטבע לפי ראש השנה של תשרי, ו"משבחר ביעקב ובניו" מתייחס ליציאת מצרים ולבחירה בעם ישראל והנהגתם העל-טבעית המתחילה ב"ראש חודשים של גאולה".

סדר החיים הרגילים, המוגבלים לפי כוחותינו, ניתן לנו בחודש תשרי – "אני לדודי", מלמטה למעלה, ורק אחר כך "דודי לי". לפי המאמצים שלנו הקב"ה משפיע ונותן חיים. אבל על חודש ניסן דורשים את הפסוק הנוסף בשיר השירים: "דודי לי ואני לו". זהו החודש שבו הקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה, פוסח ומדלג מעל כל הפערים. הוא יורד אל מ"ט שערי טומאה ומושך אותנו אליו, לרמות הנישאות ביותר של רוחניות שלא מוגבלת ביוזמתנו ודרגתנו, ואנחנו יוצאים מכל המֵצרים אל מעבר לדרך הטבע.

 

תמידים ומוספים

רש"י בפירושו המפורסם בתחילת התורה, מדבר על המתח בין שני הקצוות הללו. התורה הייתה "אמורה" להתחיל "מעל הטבע" במצווה הראשונה שנצטוו ישראל, בקידוש חודש ניסן ביציאת מצרים, אך "למרות זאת" התורה מתחילה מבראשית – תיאור עולם הטבע, כפי שגם השנה מתחילה מתשרי. הסיבה לכך היא שהחידוש הגדול הוא דווקא שהאלוקות תשכון בתוך עולם טבעי, מוגבל ונורמלי. את עבודת ה' הרגילה שלנו אנחנו בונים כבני אדם החיים בעולם הזה וכפופים לחוקיו. זוהי מעלתה של העבודה היומיומית – "תמידים כסדרם". עצם התמידות מורה על חוזק ועל כוונה אלוקית מיוחדת דווקא בו.

אבל, בהגיע חודש ניסן (מלשון "ארים נסי") אנחנו מתרוממים, מרימים את הראש ומוציאים אותו מהעולם. כשמגיעים ה"מוספים" צריך לקיימם "כהלכתם", ואז החמץ שכל השנה מותר הופך לאסור, כולנו מתנקים ומתעלים מאותם הדברים שבכל השנה הם חלק בלתי נפרד מחיינו הכשרים והטהורים, כי הגיעו ה"מוספים" ויש לנו חודש של גאולה.

הדפסה שלח לחבר שתף