דף הבית | קישורים | צור קשר
בלי מכות זה לא ילך | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > בלי מכות זה לא ילך

בלי מכות זה לא ילך

05/04/2012 - יג ניסן התשעב הרב משה שילת

דווקא הקרירות השקטה של היצר מבטאת את מהותו יותר מכל דבר אחר

בחג הפסח כולנו יוצאים ממצרים ומקבלים את הכוח להמשיך ולצאת לאורך השנה כולה, כי בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לצאת ממצרים.

מצרים מלשון מיצר וגבול וגם מלשון יצר; היצר הרע מצר את דרכינו. כפי שהיציאה ממצרים החלה בעשר מכות כואבות למצרים, כך גם בתהליך השחרור מכבלי הנפש עלינו לדעת ש"בלי מכות זה לא ילך..." וצריך להכות ביצר. עשרת המכות הן הוראות בדרכי עבודת ה' לטיפול ביצר הרע. במסגרת  זו נביט בשתי הראשונות על פי שיחה מרתקת של הרבי מלובביץ' זצ"ל:

במכת דם, המים הפכו לדם. מים הם קרים בטבעם ואילו דם הוא חם בטבעו. את הקרירות והאדישות של היצר הרע לענייני הקדושה והחיות האלוקית, המשולה למים, יש להכות ולפתח במקומן שמחה וזריזות בענייני קדושה, להתפלל וללמוד בהתלהבות וחיות, עם דם חם של קדושה, והדם הוא הנפש – לאהוב כל יהודי ולתת לו את הנשמה.

מיד לאחר הדם מגיעה מכת הצפרדע. סביבתה הטבעית של הצפרדע היא המים והיא קרה (נגעתם פעם בצפרדע?). העבודה בשלב השני היא לבלום ולצנן את חמימות התאווה של היצר הרע. לכל מקום במצרים – אפילו לתוך התנורים החמים ביותר - חדרו הצפרדעים ועצרו את הרתיחה וההתלהבות של הטומאה.

לדלג ולפסוח

את היצר הרע אנחנו רגילים לזהות יותר עם חום התאווה מאשר עם קור האדישות. לפי זה, מתאים היה לכאורה להתחיל עם מכת הצפרדע - לבלום את חומו של היצר הבוער ("סור מרע") ורק לאחר מכן לטפל באדישותו וקרירותו ("עשה טוב") עם מכת דם. מדוע המכות הן בסדר הפוך?

שתי תשובות לשאלה זו, ושתיהן מפתיעות:

התשובה הראשונה היא שהסדר הרגיל בעבודת ה' הוא "סור מרע ועשה טוב", צעד אחרי צעד – מלמטה למעלה; אבל יציאת ומכות מצרים הם מלמעלה למטה – כי נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם. ביציאתנו ממצרים אנו מדלגים מעל הטבע ומוסיפים באור ובקדושה עד שהחושך נדחה מאליו. זהו יסוד גדול בחסידות: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, יש לדלג על העיסוק בשלילה ולדחותו לשלב מאוחר יותר, אם בכלל יהיה בכך עוד צורך.

במיוחד בחג הפסח ניתן לפסוח, לדלג ולעבוד 'מלמעלה למטה' וכמו שאמר אחד מאדמו"רי חב"ד: "העולם סבור שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה יש לדלג מלמעלה, ואילו אני סבור שצריך לכתחילה לדלג מלמעלה" – "לכתחילה אריבער", לכתחילה מלמעלה.

דבר זה נרמז גם בסימנים הראשונים של ליל הסדר: קדש ורחץ, בליל הסדר ניתן הכוח ליהודי לקדש את עצמו בקדושת ה' ורק לאחר מכן הוא נדרש לרחוץ ולנקות עצמו מהדברים השליליים שדבקו בו, אם עדיין נשארו כאלה.

הקור דומיננטי יותר

התשובה השנייה: אנחנו רגילים להביט על חמימות היצר הרע כתכונתו הדומיננטית והמקשה עלינו ביותר. כעס וגאווה וכן תאוות של תענוגים מותרים ואסורים (ח"ו) נדמים בעינינו כשיא התגלותו של היצר. אך האמת היא שעיקרו ומהותו של היצר היא דווקא הקרירות, האדישות, צינון הלב ו"הרגעתו" מהשתוקקות לקדושה. זהו היצר הרע בהתגלמותו. המלחמה מול היצר הזה היא בכל רגע ממש, ובעיקר כשלא רואים שהוא מתעורר או מתקיף, דווקא כשהוא מרדים אותנו בשמירה...

לכן, המכה הראשונה היא דם – חמימות, כי דווקא הקרירות השקטה של היצר מבטאת את מהותו יותר מכל דבר אחר. החמימות שלו והתלהבותו משטויות היא "ערך מוסף" בלבד, המותיר לנו בחירה חופשית בין הקדושה החמה והרותחת באמת לבין היצר המזויף והעלוב.

לכן, נכה אותו קודם כל בדם – בדילוג ממעמדנו ומצבנו אל התלהבות בוערת, ולאחר מכן נכה אותו במכת קור, צפרדעים מטעמנו יבלמו את חמימותו הרעה.

יציאת מצרים שמחה!

הדפסה שלח לחבר שתף