דף הבית | קישורים | צור קשר
החג שמנפץ את פולחן האביב | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות > החג שמנפץ את פולחן האביב

החג שמנפץ את פולחן האביב

05/04/2012 - יג ניסן התשעב

התרבות המצרית דגלה בהאלהת כוחות הטבע ובהאלהת כוחו של האדם, שהשכיל לנצל את כוחות הטבע. יציאת מצרים דווקא בחודש האביב הוכיחה שאין עולמות נפרדים הנאבקים ביניהם ופעמים האחד גובר ופעמים השני – אלא יש רק א-ל אחד ויחיד, השליט המוחלט על העולם כולו, והוא גם המאחד את כל העולם

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשכ"ה,

 

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

הקב"ה קבע[1] את יציאת מצרים בחודש האביב, והתורה מצווה להשגיח במיוחד שהפסח יחול תמיד בחודש האביב: "שמור[2] את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך, כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה".

כדי לכוון שחג הפסח יחול בחודש האביב – בעוד לוח השנה שלנו קבוע על-פי מחזור הירח, דבר היוצר פער של כאחד-עשר ימים לעומת שנת החמה, שהיא הקובעת את תקופות השנה – יש לנו 'שנה מעוברת' אחת לשנתיים-שלש (בדוגמת השנה הזאת), שבה נוסף חדש שלם (אדר). כך משתווה שנת הירח לשנת החמה, וחג הפסח חל תמיד בחודש האביב. כתוצאה מכך מסתדרים גם חודשי השנה, וכל החגים, ונקבעים במועדם המדוייק.

***

העובדה שיציאת מצרים אירעה בחודש האביב מוסברת[3] על-ידי חכמינו ז"ל כחסד מיוחד של הקב"ה, שהוציא את בני ישראל ממצרים בתקופה המוצלחת ביותר בשנה. אולם ככל עניני התורה, יש גם בענין זה הוראות רבות, רמזים ונימוקים, לכלל ולפרט. אחת[4] הנקודות שברצוני לציין כאן תובהר לאחר התבוננות בתנאים שבהם אירעה יציאת מצרים:

מאות בשנים היו בני-ישראל משועבדים לעם ששלט אז על כל[5] עמי הסביבה, לא רק באמצעות הכוח האדיר של "רכבו ופרשיו", אלא גם ביתרון הגדול[6] שלו בשטחי המדע, ובכל מה שמכונה בימינו 'תרבות' ו'קִדמה'.

התרבות והקִדמה של מצרים התבססו על כוחות הטבע ועל התופעות הטבעיות, ובמיוחד על יאור הנילוס[7]. ארץ מצרים שחונה היא וכמעט לא יורדים בה גשמים[8]. אך כוח ההמצאה האנושי[9] יצר מערכת השקיה מלאכותית, שהפכה את מצרים לגן פורח המוקף במדבריות.

תנאים אלה יצרו תרבות אלילית מסועפת, שהיו לה שני קווי יסוד: האלהת כוחות הטבע, והאלהת כוחות האדם, שהשכיל לנצל את כוחות הטבע. מכאן צעד קטן בלבד להאלהתו של פרעה[10], האיש שגילם את האידיאל המצרי של אדם גאון.

השקפה כזאת, שראתה את העולם כהרכב של 'כוחות-טבע' מרובים, ובכללם גם 'כוח' האדם, בתוספת הפילוסופיה של "כוחי ועוצם ידי[11] עשו לי את החיל הזה" – הביאו לירידה רוחנית ומוסרית תהומית ביותר[12], עד כדי 'הצדקת' רדייה באדם או בעם החלש יותר מבחינה גופנית והתאכזרות מתועבת ביותר כלפיו.

***

האלילות ואמונת ההבל של המצרים באו לשיא ביטויָם[13] בתקופת ההתחדשות השנתית של כוחות הטבע, בחודש האביב, חודש של 'מזל טלה', והשה אכן היה מהסמלים הראשיים של ה'עבודה זרה' המצרית.

***

אך הנה בא משה רבינו ובפיו בשורת "פקוד פקדתי": הגיעה השעה שבה עלה ברצון אלקי אברהם יצחק ויעקב לשחרר את בני ישראל מיד פרעה ומגלות מצרים.

כבר חלפו מאתיים ועשר שנה מאז שבני-ישראל נתונים למרותו של פרעה. חלק מבני-ישראל[14] אף נטמע בתוך ה'תרבות' המצרית. עזרה מעמי הסביבה אינה צפויה כלל. שום עבד[15] לא הצליח (עד אז) להשתחרר ממצרים. לא היו אפוא כל סיכויים, מנקודת מבט טבעית, לשחרור עם ישראל ממצרים. ולמרות זאת מבטיח להם משה רבינו כי הגיעה שעת השחרור, אלא שיש תנאי אחד לדבר: "מִשכו[16] וקחו לכם[17] צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח!".

- משכו ידיכם מאלילי הארץ, וקחו לכם כבש (שבו המצרים ראו אליל), ושחטו אותו כקרבן פסח לה'. לא דיי בכפירה ב'עבודה זרה' המצרית בלב, או אף בבית, בצנעה ובחשאיות, אלא דווקא בפומבי[18], בלי פחד, ולעשות זאת על-פי כל הפרטים שהיו כרוכים בהקרבת הפסח במצרים.

ואז – מבטיח משה רבינו בשם הקב"ה – לא זו בלבד שישוחררו ממצרים, אלא שאף פרעה בעצמו יצווה עליהם לצאת ממצרים. והגאולה תהיה לא בתקופה שבה כוחות הטבע רדומים ונסתרים, אלא דווקא בחודש האביב, שבו הטבע מגלה את מיטב כוחו.

בכך מודגשת ההכרה שאין עולמות נפרדים – עולם של טבע וכוחות הטבע, ועולם 'על-טבעי', הנאבקים ביניהם ופעמים האחד גובר ופעמים השני – אלא יש רק א-ל אחד ויחיד, השליט המוחלט על העולם כולו, והוא גם המאחד את כל העולם.

הכרה זו באה לביטויה הנעלה ביותר במתן תורה, שהוא נקודת היעד[19] של יציאת מצרים, שהחל ב-"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלקים אחרים" גו'.

***

כמו במצרים בימי קדם, גם עתה יש מי שמבססים את חייהם על האלהת הכוחות המכונים כוחות הטבע, בתוספת "כוחי ועוצם ידי" של האדם. אחרים מצאו 'מוצא' – בביתם יש מקום גם לקב"ה, אך בחברה הם 'ככל האדם', "נהיה כגויים"[20], ואדרבה: יותר 'גוי' מהם.

בא חג הפסח ומזכיר פעם נוספת: "פקוד פקדתי" – אין לפניכם כל ברירה[21]. הקב"ה זוכר אתכם, וחייב להיות "משכו", משיכת ידיים מן ה'עבודה זרה' של הארץ, בכל צורה שבה היא באה לידי ביטוי, ועשיית הדבר בפומבי, בלי פחד ובאומץ. "וקחו לכם" – קחו את עצמם ואת כל השייך לכם, את כל האפשרויות ואת כל הכוחות, אל ה"לכם", אל ה'אני' היהודי[22] האמיתי והנצחי.

את כל זאת יש לעשות "בחודש האביב". לא להתבלבל ממי שמתעים שהואיל ויש עולם פורח, שבמרכזו האדם וכוחו ועוצם ידו, הרי "אלה אלקיך", זה האליל שלך ואליו אתה משועבד, ואין כל מקום רחמנא-ליצלן לקב"ה –

אלא אדרבה: "בחדש האביב[23] הוציאך ה' אלקיך ממצרים[24]". העולם הפורח, על נפלאותיו, מביאים לידי ראייה ברורה יותר של האמת, בנוסח חכמינו ז"ל[25] – אשר "ה' אלקינו (הוא) מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום".

***

יעזור ה' ויצליח שפסח – זמן חירותנו – יביא את כל אחד ואחד, בתוך כלל ישראל, לחירות אמתית מכל הפרעות ומגבלות לעבודת ה' בלבב שלם,

וגאולת הפרט תביא את גאולת כלל ישראל, הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן



[1] קבע: ראה שמות רבה פט"ו, יא: החדש הזה כו' כשבחר ביעקב ובניו קבע כו'. אור התורה (להצ"צ) ע"פ זה (ע' רסד).

[2] מצווה . . שמור: דברים טז, א. ולרמב"ן (לשרש הא' דסהמ"צ להרמב"ם) ולבעל ההלכות זוהי מ"ע (לעבר השנים, או – מושמרת את החוקה). וראה סהמ"צ סוף מ"ע קנג: באו רמזים כו' שמור כו' הורה כו'. וביד הל' קדה"ח בתחלתו ורפ"ד.

[3] מוסברת: מכילתא לשמות יג, ד (הובא בפירש"י שם).

[4] אחת: ראה רמב"ן בא (יב, ג). צרור המור שם (יב, א) ועיין זח"ג (רנא, א).

[5] ששלטה אז על כל : מכילתא לבשלח יד, ה: היה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו. וראה זח"ב ו, א.

[6] ביתרון הגדול: ראה זח"א קכה, סע"א.

[7] ובמיוחד . . הנילוס: יחזקאל כט, ג.

[8] וכמעט לא יורדים בה גשמים: ראה רש"י ויגש מז, י. דברים יא, י.

[9] כוח ההמצאה האנושי: רש"י ר"פ מקץ.

[10] של פרעה: שמו"ר פ"ח, ב. תנחומא שם.

[11] "כוחי ועוצם ידי: דברים ח, יז. וראה סמ"ג מל"ת סד: וארא בחלום כו' שכחת את העיקר כו' והתבוננתי כו' והנה יסוד גדול הוא כו'.

[12] תהומית ביותר: ויקרא יח, ג ובתו"כ (ובפרש"י) שם. ובקה"ר עה"פ והארץ לעולם עומדת דמצרים דוגמת ערוה באדם.

[13] לשיא ביטוים: רמב"ן וצרור המור שם.

[14] חלק מבני-ישראל: שמו"ר פי"ד, ג. וראה תניא פל"א.

[15] שום עבד: מכילתא יתרו יח,  יא.

[16] תנאי אחד . . "משכו: שמו"ר פט"ז, ב: כל זמן כו' משכו כו' שבכך כו'.

[17] וקחו לכם: למשפחותיכם (דווקא), וכהודעת משה: בבנינו ובבנותינו – כל הארבעה בנים (ובנות), מן החכם ועד השאינו יודע לשאול.

[18] בפומבי: ראה שו"ע רבנו הזקן ר"ס תל.

[19] נקודת היעד: כמש"נ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה' (שמות ג, יב) וראה ז"ח ר"פ יתרו בכל יומא אפיק כו'. וראה תניא פל"א שם.

[20] "נהיה כגויים": יחזקאל כ, לב.

[21] אין לפניכם כל ברירה: יחזקאל שם. תנחומא נצבים ג. נתבאר בקונטרס ומעין מי"א, פ"ג.

[22] לכם . . אל ה'אני' היהודי: ראה שמו"ר פט"ו, כ"ג: לכם הה"ד יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך.

[23] אדרבה: "בחדש האביב: להעיר מלקו"ת במדבר (ג, א). סד"ה החדש הזה – לכ"ק מו"ח אדמו"ר – בס' המאמרים ה'ש"ת.

[24] הוציאך . . ממצרים": לילה. וכן גם עתה אין להתרשם מזה שלאחרים לילה ואין רואים את האמת, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישעי', ס, ב).

[25] "בחדש האביב . . בנוסח חכמינו ז"ל: ברכות מג, ב. והנה לכמה אחרונים (או"ח סרכ"ו) ניסן לאו דווקא, אבל י"א דדווקא הוא (שד"ח אסיפת דינים מע' ברכות רס"ב. וש"נ). והנה אדמו"ר הזקן בלוח ברכות הנהנין (הראשון) כ' דאחר ל' יברך בלא שם ומלכות (מוכח דניסן לאו דווקא), אבל בסדר ברה"נ (שבסידורו פי"ג סי"ד) השמיט זה. ואיף שי"ל בדוחק דטעמו מפני דס"ל דאין לברך כלל אלא פעם אחת (ועדיין יקשה למה לא ביאר דברי השו"ע "בימי ניסן" דהיינו לאו דווקא – כמו שהוסיף ביאור בכמה דינים שבברה"נ), י"ל – דהשמיט מפני דבמשנה האחרונה ס"ל ד"בימי ניסן" כפשוטו – בדווקא, וא"כ א"א "לאחר ל'". ואכמ"ל.

 

הדפסה שלח לחבר שתף