דף הבית | קישורים | צור קשר
הנס טמון בתוך הטבע | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות > הנס טמון בתוך הטבע

הנס טמון בתוך הטבע

05/04/2012 - יג ניסן התשעב

עם-ישראל מתנהל על-פי שני לוחות-שנה, אחד שמתחיל בתשרי ולוח שני שמתחיל בניסן. הלוח שמתחיל בתשרי מסמל את ההנהגה הטבעית, ואילו הלוח שמתחיל בניסן מייצג את ההנהגה הניסית והעל-טבעית. פרשת 'החודש מדריכה אותנו לראות תמיד את ההשגחה הפרטית ואת ההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, אפילו כשהיא מוסתרת ב'לבושים טבעיים'

ב"ה. ראש חודש ניסן, ה'תשל"ג

 

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

חודש ניסן, והנקודה המרכזית[1] שבו, חג הפסח, יש להם שייכות וקשר מיוחדים עם ראש-החודש שלהם, ראש-חודש ניסן, כפי שהדבר רמוז גם בפרשת החודש, הנקראת בתורה בשבת שלפני ראש-חודש ניסן (או בשבת-ראש-חדש ניסן), שהיא ה'מבוא' לחודש ניסן ולחג הפסח.

הפרשה כולה נקראת 'פרשת החודש'[2], אף-על-פי ש"החודש" (="החודש הזה לכם") אינו אלא ההתחלה של הפסוק השני בפרשה, ואילו תוכן הפרשה הוא בנוגע לקרבן הפסח וחג הפסח והלכותיהם. מזה מובן שתוכן הפסוק אינו הקדמה בלבד לענין הפסח, אלא יש לו קשר מיוחד איתו.

נשאלת השאלה: במה מתבטא הקשר של "החודש הזה לכם גו' ראשון הוא לכם לחדשי השנה"[3] – התחלת מניין חודשי השנה מחודש ניסן – עם עניני הפסח? יתר על כן: מאחר שלכל דבר בתורה יש תוכן פנימי עמוק – ודאי שבקשר לענין הקשור בפסח (ויציאת מצרים), שהוא "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו"[4], יש לתוכן זה משמעות כללית מרחיקת-לכת.

***

לבני-ישראל – על-פי התורה – יש שני מערכים כלליים[5] בלוח השנה: אחד שתחילתו באחד בתשרי – ראש-השנה, ושני שתחילתו ב"החודש הזה", ניסן, שהוא ראשון לכל החדשים.

המניין המתחיל בחודש תשרי מובן[6]: זה הזמן של בריאת העולם, והוא מותאם לאורחות הטבע, כפי שהקב"ה קבע בעולם – "זרע וקציר" וגו' – הזריעה שזמנה בחודש תשרי, ולאחר מכן, בחודש ניסן[7], מתחיל קציר שעורים, ולאחר מכן (בתקופת חג השבועות) קציר חיטים וכו'.

המניין של בני-ישראל המתחיל בחודש ניסן מדגיש את ההנהגה הניסית, שלמעלה מדרך הטבע, בחיי בני ישראל, כפי שהדבר מוסבר מיד על-ידי קשירת ענינו של ניסן כראש חודשים עם ענין הפסח, שהרי הפסח ויציאת מצרים היוו ניסים ונפלאות[8], למעלה מדרך הטבע לגמרי.

שתי דרכי ההנהגה האלה קיימות. ההוראה מפרשת החודש, שחודש ניסן הוא הראשון לכל חדשי השנה, היא – שאיש ישראל צריך לדעת את האמת, שאפילו כאשר הוא רואה בעיניו רק את ההנהגה הטבעית, הרי כשיסתכל בעומק יתר יבין וייווכח כי לאמיתו של דבר אפילו דברים טבעיים כמו קציר שעורים וחיטים כו' אינו תוצאה של "כוחי ועוצם ידי", מהחרישה והזריעה חצי שנה קודם לכן, אלא "ברכת ה'[9] היא תעשיר"[10].

וכפי שזה היה אצל כל בני-ישראל בלי יוצא מן הכלל בצאתם מצרים, שהיה להם יום-יום 'מן', וגם אחר-כך, כניסתם ל"ארץ נושבת", לארץ ישראל, היתה בתחילת חודש ניסן והם קיבלו שדות וכרמים מוכנים[11] לקצירה וכו'.

***

במבט שטחי עלול להיראות כאילו האמור סותר את הסדר של "אדם לעמל יולד"[12], מאחר שסוף-סוף אין העיקר עמלו של האדם אלא הברכה האלוקית.

אך נוסף על כך שגם זה ציווי של הקב"ה: "אין סומכין על הנס"[13] – הרי כבר הוסבר במכתב קודם[14] שב'עמל' יש כמה וכמה דרגות ושלבים, כפי שהעבודה בימי החול שונה מן העבודה ביום השבת, שאז העמל צריך להיות בענינים רוחניים, ובכלל: אפילו בעמל במשמעותו הפשוטה, של חרישה וזריעה בזמנים המתאימים וכו', עמלו של האדם נועד רק ליצור 'לבושים' וכלים בדרך הטבע, אך עליו לדעת ולזכור שהברכה באה מאת הקב"ה.

***

היו זמנים שבהם בני-ישראל ראו במוחש ניסים גלויים, כפי שהללו אירעו יום-יום בבית המקדש[15]. אבל אפילו בימי הגלות הנוכחיים, כאשר העולם אפוף חשֵכה, ואין הניסים נראים בעיני בשר, הרי זה רק כפי שאמרו חז"ל: "אין בעל הנס מכיר בניסו"[16]. אבל כל אדם, ובפרט יהודי, כשיתבונן בכל הקורה איתו במשך זמן מסויים – יראה את ההשגחה הפרטית, עד לאופן של הנהגה ניסית.

***

וזו ההוראה הכללית והיסודית מ"החודש הזה לכם ראש חדשים": כשבני-ישראל עומדים ערב "יציאת מצרים", בראשית 'חיים' חדשים, הן לכלל והן לפרט, נתן לנו הקב"ה סדר חדש – למנות את חודשי השנה החל מחודש ניסן דווקא. ההוראה של תורת אמת, שהיא תורת חיים (לחיי יום-יום), המהווה את התפיסה האמיתית והמושג היהודי של הנהגת העולם, היא – לראות תמיד את ההשגחה הפרטית ואת ההנהגה שלמעלה מדרך הטבע, אפילו כשהיא מוסתרת ב'לבושים טבעיים'.

***

זאת הדגיש גם דוד המלך במזמורי תהילים רבים, שאמרם כ"נעים זמירות ישראל" – עבור ובשם כל ישראל בכל הדורות[17] - וכן במזמור "בך ה' חסיתי"[18] (- לא רק בזמנים מסויימים, אלא תמיד, בכל יום, ולפיכך -) "אל אבושה לעולם".

ודבר זה מביא להנהגה אשר נראה בבירור שהיא הנהגה ניסית, עד שכל הדברים שעלולים להפריע לחיים כפי הדרוש בכלל, ולתורה ולמצוות בפרט, לא רק שהם מתבטלים, אלא "ונהפוך הוא", הם נהפכים למסייעים לטוב ולהקלת החיים הנכונים, כסיום המזמור: "גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי": כל האנשים והדברים, שקודם לכן לא היו מסייעים, ואף ביקשו לעשות רעה, הרי לא זו בלבד שיהיו חסרי אונים ובטלים, אלא אף יבושו ביחסם הקודם.

***

ויהי רצון שחודש ניסן, חודש הגאולה, יביא לכל אחד שחרור וחירות מכל הדברים המצירים[19] (גורמים לצרות ח"ו) או מהווים 'מצרים' (=מגבילים)[20], ושתהיה ההכנה הראויה ליום טוב של חג המצות, זמן חירותנו.

בכבוד ובברכת חג הפסח כשר ושמח,

מנחם שניאורסאהן


 



[1] חודש ניסן, והנקודה המרכזית: כשמו חודש של גאולה (שמו"ר פט"ו, יא. וראה ר"ה ד, א). אוה"ת להצ"צ ד"ה החודש הזה (ע' רסד).

[2] נקראת 'פרשת החודש': ראה מגלה כט, א ואילך. וברש"י (שם) ד"ה ברביעית: ששם פרשת הפסח.

[3] "החודש . . השנה": בא יב, ב.

[4] "יסוד . . ובאמונתנו": ס' החינוך מצוה כא.

[5] שני מערכים כללים: ראה ר"ה בתחלתה. שמו"ר שם. לקו"ת להאריז"ל לפ' ויצא ד"ה ענין הז' כוכבי לכת. שם פ' בא (בטעהמ"צ). ד"ה החודש הזה (הש"ת), ח.

[6] המנין המתחיל בחודש תשרי  . . ניסן: ראה עקדה שער לח. וראה ד"ה החודש הזה תרס"ו.

[7] "זרע וקציר" . . תשרי . . ניסן: ראה ב"מ קו, ב.

[8] נסים ונפלאות: רמב"ם הל' חומ"צ רפ"ז. תפלת נשמת, וראה מאו"א נ. כא.

[9] כמו קציר . . "ברכת ה': להעיר מהירושלמי (הובא בתוד"ה אמונת, שבת לא, א) שמאמין בחי העולמים וזורע.

[10] "ברכת . . תעשיר": להעיר מהקדמת אדהאמ"צ לס' דרך חיים.

[11] קיבלו . . מוכנים: דברים ו, יא (לא מזכיר בקרא בפי' שדות – כי פשוט הוא מאחר שנכנסו לארץ בניסן. וראה יהושע ה, יא).

[12] "אדם לעמל יולד": איוב ה, ז. סנה' צט, ב. וראה ד"ה זה שנת תרפ"ט.

[13] "אין סומכין על הנס": זח"א קיא, ב. וראה שם רל, ב. פסחים סד, ב.

[14] במכתב קודם: יא ניסן תשל"ב.

[15] ניסים . . בבית המקדש: אבות פ"ה מ"ה.

[16] "אין . . בנסו": נדה לד, א: מאי דכתיב עושה נפלאות כו' (בשינוי לשון). וראה רד"ה לעושה נפלאות תש"ד (תורת הבעש"ט).

[17] כל ישראל בכל הדורות: שעל כל אחד מהם נאמר כי חלק הוי' עמו גו'. וראה זח"ג (חצר, ב) דלא יהב להו לרברבא כו' ובלקוטי לוי יצחק לשם שהוא ע"ד האמור בהגדה: לא ע"י מלאך כו' ולא אחר.

[18] "בך ה' חסיתי": תהלים עא, א. וראה לקו"ת אמור (לה, ג): יצי"מ כו' הוי' דווקא.

[19] המצירים: ראה ב"ר (פט"ז, ה) כל המלכיות נק' ע"ש מצרים ע"ש שהם מצירות לישראל.

[20] 'מצרים' (=מגבילים): אפילו מצרים דקדושה. וראה לקו"ת שה"ש כח, ד. אור תורה להה"מ עה"פ החודש הזה. ד"ה החודש הזה, תרכ"ו פ"ד.

 

הדפסה שלח לחבר שתף