דף הבית | קישורים | צור קשר
שתי דרכים בהנהגה הניסית | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יוצאים לחירות > שתי דרכים בהנהגה הניסית

שתי דרכים בהנהגה הניסית

05/04/2012 - יג ניסן התשעב

הן כשנראים ניסים גלויים, הן כשנראים ניסים בלבושים טבעיים, הן כשנראית השגחה פרטית, הן כשנראה רק הטבע – תמיד צריך יהודי לדעת ולזכור שהקב"ה הוא בורא העולם והשליט היחיד והמלא על כל העולם, והוא המנהיג את כל העולם, על כל פרטיו ופרטי-פרטיו

ב"ה, י"א ניסן, ה'תשל"ג

 

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בהמשך למכתב הקודם[1], וכדי להבהיר יותר את הנקודה שהובעה בו – שהשגחה פרטית, במשמעותה היהודית האמיתית, היא כפשוטה: בכל יום ובכל פרט[2], ושה'הנהגה ניסית' אינה מוגבלת לניסים גלויים בלבד, אלא יש הנהגה ניסית גם בחיי יום-יום, אלא ש"אין בעל הנס מכיר בניסו" –

מן הראוי להוסיף כמה נקודות, וכן להביא לידי ביטוי את הלקח מכל האמור – נוסף על עצם ידיעת השקפת העולם היהודית – גם בקשר למעשה בפועל, שכן "המעשה הוא העיקר".

***

"הנהגה נסית" יכולה להיות בשני אופנים: א) ניסים גלויים ומוחשיים, בדוגמת הניסים שהיו קשורים ביציאת מצרים; כלומר, ניסים שהם למעלה מדרך הטבע לגמרי ומנוגדים לטבע ניגוד מוחלט. ב) ניסים בדוגמת נס פורים, שהיה 'מלובש' בלבושי טבע[3].

הניסים של יציאת מצרים – החל באותות ומופתים במצרים, ועד לגאולת עם שלם, נערים וזקנים, בנים ובנות, לאחר מאות שנות שעבוד[4] בארץ שאפילו עבד אחד[5] לא היה מסוגל לברוח משם, ונוסף לכך גאולה ביד רמה וברכוש גדול – אלה אירועים שהכול, בלי יוצא מן הכלל, ראו אותם בבירור ובבהירות כניסים גלויים.

שונה היה הנס של פורים, אף שגם במקרה זה היו ניסים – עד ל"ונהפוך הוא"[6], הפיכה מוחלטת עד "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר"[7] – הרי נס פורים היה מלובש בלבושי הטבע: אסתר נעשית מלכה, מרדכי יושב בשער המלך ומציל את המלך מהתנקשות בחייו, אסתר משתדלת אצל המלך לבטל את הגזירה וכו', כפי שהפרטים מסופרים במגילת אסתר; אף-על-פי שכל מאורע כשהוא לעצמו, וכל-שכן הצטרפות המאורעות בימים ההם ובזמן הזה, היה נס, כפי שאנו אומרים[8] פעמים רבות: ניסים ופורקן וגבורות ותשועות ונפלאות.

***

גם ב'הנהגה טבעית' יש שני אופנים:[9] א) הנהגה שבאופן חיצוני היא טבעית לגמרי. ב) הנהגה שבה נראית בבירור ההשגחה הפרטית.

דוגמה לאופן הראשון הוא הענין של "זרע וקציר": זריעה ולאחר מכן קציר הן תופעה טבעית לגמרי, עד שכדי לראות בהן את ההשגחה האלקית יש להתבונן עמוקות, כיצד ההשגחה הפרטית מזמנת יחד תופעות שונות – רוחות וגשמים והשפעות השמש[10] - כל אחת במועדה הנכון, וכך הלאה.

האופן השני, של השגחה פרטית גלויה – או כפי שהעולם מכנה אותה: 'הצלחה'[11], 'מזל', 'מציאה' וכיוצא באלה, כינויים המבטאים רק את השלילה, את העובדה שאינם הישגים של שכל האדם או של עמלו, מגלה תורת-אמת את האמת – שזו השגחה פרטית וברכת ה' בבני חיי מזוני[12]:

נחת אמיתית ונפלאה מהילדים, בריאות איתנה ומתמדת[13], הצלחה בלתי-רגילה בפרנסה וכיוצא בזה.

***

וזו הנקודה שהודגשה במכתב הקודם, כלימוד מ"החודש הזה לכם": בכך שהתורה קבעה בעם ישראל מנין שעל-פיו מתחילים כל החודשים בחודש ניסן, חודש שתוכנו וענינו "כי בו יצאת ממצרים", על-ידי ניסים גלויים של הקב"ה – התורה מלמדת אותנו שזו הנהגת הקב"ה בכל חודשי השנה, הן כשנראים ניסים גלויים, הן כשנראים ניסים בלבושים טבעיים, הן כשנראית השגחה פרטית, הן כשנראה רק הטבע – תמיד צריך יהודי לדעת ולזכור שהקב"ה הוא בורא העולם והשליט[14] היחיד והמלא על כל העולם, והוא המנהיג את כל העולם, על כל פרטיו ופרטי-פרטיו[15], ועל-אחת-כמה-וכמה – את ה"עולם קטן – זה האדם", כל אדם בייחוד, עם כל פרטי חייו היום-יומיים.

לפי זה מובן מאליו שבכל פרט בחיי האדם, יהיה 'קטן' ככל שיהיה, טמונה הוראה – והדברים צריכים להיעשות על-פי ההוראה – ממי שמשגיח במיוחד על פרט זה; ושום דבר אינו יכול לשנות זאת, שכן הדבר 'נמנה' מחודש ניסן, מהניסים[16] הגלויים שביציאת מצרים.

***

בהמשך גם למה שמובא במכתב הקודם, שדוד המלך ציין, בשמו של כל יהודי, בספר תהילים[17] את הענין של השגחה פרטית תמידית, ומשום כך: "בך ה' חסיתי – אל אבושה" (ושני הדברים האלה - ) "לעולם", ודבר זה מביא לידי כך ש"לשוני כל היום תהגה צדקתך" (וההשגחה הפרטית נראית בגלוי) "כי בושו כי חפרו מבקשי רעתי",

וההמשך לזה בא מיד – בקשר עם ההנהגה הניסית: "לשלמה[18], אלקים, משפטיך למלך תן וצדקתך לבן-מלך" – ההנהגה שהיתה בתקופת שלמה המלך[19]: "ידין עמך בצדק" (כפי שהתפרסמו משפטי שלמה[20] שהיו בדרך על-טבעית), כשגם כל מלכותו בכללה היתה באופן שהוא למעלה מדרך הטבע לגמרי, עד שבלי כל מלחמה[21] היה: "ויֵרְד (=וישלוט) . . עד אפסי ארץ", ועד – "כל גויים יעבדוהו".

ומזמור זה יש בו גם רמז, כפי שחכמינו ז"ל מסבירים, לזמנו ולהנהגתו של המלך המשיח, כאשר הטבע יתרומם[22] לדרגה של למעלה מדרך הטבע, עד שבמקום הסדר של "זרע וקציר" – של זריעה תחילה, ולאחר מכן קצירה, ולאחר מכן עשיית שורת מלאכות, כמו דישה, טחינה, לישה ואפייה, עד שנוצר "ולחם לבב אנוש יסעד" – יהיה אז "יהי פיסת בר בארץ", שמשמעותו על-פי חז"ל, לפי הפירוש המתייחס למלך המשיח, ש"ארץ ישראל תוציא גלוסקאות וכלי מילת"[23],

ההנהגה בעולם תהיה ניסית כל-כך, עד שאפילו לגבי ניסי יציאת מצרים היא תיחשב כנס, וכפי הפירוש לפסוק[24] "כימי צאתך מארץ מצרים – אראנו נפלאות", שאפילו לגבי ניסי יציאת מצרים יראו אז "נפלאות", פלא על פלא.

ויהי רצון, שכשם שקירוב בוא המשיח הוא על-ידי "היום אם בקולו תשמעו", התנהגות על-פי הוראות הקב"ה, דבר הרמוז גם בתחילת המזמור: "משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך", שכן כל יהודי דומה למלך ולבן-מלך,

יקיים כל אחד וכל אחת בחיי היום-יום את ה'משפטים' וה'צדקה'[25] כפי שהקב"ה דורש, וזה יהיה מ"היום", מהיום והלאה, ודבר זה ימהר ויביא את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו, ויתקיים האמור בסיום המזמור: . . "אלקי ישראל" (שהוא) "עושה נפלאות לבדו"[26] (יהיה) "וימלא כבודו את כל הארץ, אמן ואמן"[27].

בכבוד ובברכה לחג הפסח כשר ושמח[28]

ולקיום הייעוד בקרוב ממש: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

מנחם שניאורסון


 



[1] למכתב הקודם: דר"ח ניסן, תשל"ג.

[2] שהשגחה . . ובכל פרט: ראה תורת הבעש"ט בזה: ד"ה על כן יאמרו, תרצ"ו פ"ב (בסה"מ קונטרסים ח"ב), ובמאמר שם: מזה יוצא לנו ענין עמוק בעבודה כו'. בהוספות לכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סי' קיט ואילך. וש"נ.

[3] ניסים גלויים .  . בלבושי טבע: תו"א ק, א. שערי אורה ע' 118.

[4] מאות שנות שעבוד: כמש"נ ועבדום וענו אותם (לך טו, יג). סנה' צא, א. וראה שמו"ר פ"א, ח וי"ל.

[5] שאפילו עבד אחד: מכילתא יתרו יח, יא.

[6] ל"ונהפוך הוא": להעיר אשר ונהפוך מן הקצה אל הקצה דאחשורוש בנוגע להמן – היה זה במשך משתה אחד (השני) דאסתר.

[7] "ליהודים . . ויקר": אסתר ח, טז. וראה רש"י מגלה טז, ב (וראה תרגום שם) – אשר על אורה זו תורה וכו' גזר המן ונהפוך הוא.

[8] שאנו אומרים: ב"ועל הנסים" (כנוסח אדה"ז בסידורו).

[9] ב'הנהגה טבעית' . . שני אופנים: להעיר אשר שבעת ימי הבנין (דהעולם והטבע) הם חול ושבת (מל' וז"א – נגלות. משא"כ חו"ב – נסתרות). וראה ג"כ ד"ה והי' כי תבוא, תרס"ו.

[10] רוחות . . השמש: ראה מים רבים, תרל"ו פצ"ט ואילך.

[11] 'הצלחה': ראה אוה"ת (כרך ב') ס"פ וישב.

[12] בבני חיי מזוני: ראה זח"א מג, סע"ב. ל"ת להאריז"ל פ' תולדות. ביאוה"ז – לאדהמ"צ – לוירא קטו, א. לקוטי לוי"צ לזח"ג ע' רצט.

[13] בריאות איתנה ומתמדת: ראם רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"כ-כא: כל כו' אלא א"כ כו' או כו' או כו' ושינוי וסת כו'. ב"מ (קז, ב): והסיר הוי' ממך כו'.

[14] בורא . . והשליט: ראה ס' החנוך מצוה כא. ולהעיר שזהו ג"כ הרמזים דשבת ושביעית.

[15] כל העולם . . ופרטי-פרטיו: כתורת הבעש"ט הנ"ל. וראה דרך חיים ספ"ט.

[16] ניסן, מהניסים: להעיר מברכות נז, רע"א.

[17] ציין . . בספר תהלים: וכידוע ראיית אדה"ז לתורת הבעש"ט בהשגח"פ – מתהלים לו, ז (ע"פ דרז"ל חולין סג, א) – רשימות הצ"צ לתהלים שם.

[18] "לשלמה . . אמן ואמן": תהלים עב, א-יט.

[19] שלמה המלך . . המלך המשיח: מפרשי התהלים שם ובמדרז"ל.

[20] משפטי שלמה: כבמדרש תהלים עה"פ משפטיך למלך תן – שהי' שלמה דן כיוצרו. ועיין ר"ה כא, סע"ב.

[21] שבלי כל מלחמה: דה"א כב, ט.

[22] הטבע יתרומם: ומש"כ הרמב"ם הל' מלכים רפי"ב (משא"כ להראב"ד שם) – ראה רדב"ז שם (ולא זכיתי להבין תירוצו דא"י שאני – שהרי הרמב"ם שולל ביטול מנהגו של עולם. ואולי יל"פ כוונתו שיהי' בא"י לא בתור ביטול מנהגו של עולם, כ"א הנהגה נסית דבנ"י – ע"ד המן וכו' בהיותם במדבר. אבל גם עפ"ז צריך לחלק בין תחלת ימוה"מ (כל' הרמב"ם לקמן וכדלהלן) שהרי בימי בן כוזיבא לא היתה כזאת – ראה הל' מלכים פי"א ה"ג). ולפענ"ד – כיון שמרז"ל בשבת (דלהלן) א"א לפרשו כמשל שהרי מסייים לגלג כו' אחוי לי' כו' – עכצ"ל דס"ל להרמב"ם דשתי תקופות בימוה"מ. וכיון דבן כוזיבא טעו בו שהוא המלך המשיח (ראה הל' מלכים שם) אף שלא נראה חידוש בעולם – מכריח מזה הרמב"ם שהכתובים (ומרז"ל) המדברים בתחלת יציאת חוטר מגזע ישי גו' – משל הם. וידועים דברי הר"מ (זח"ג קכה, רע"א) דמסטרייהו דע"ה לית כו' אלא שעבוד מלכיות בלבד. וראה עה"ק ח"ב פל"ח. אבל עייג"כ פיה"מ להרמב"ם פ' חלק (שמפרש דשבת הנ"ל דלא כפשוטו). מאמר תחיית המתים. (דמש"כ דמשל הן אין זה החלטי כו' ואם הוא כפשוטו הרי יהי' נס כו' כעין אמרם לא הזיק נחש ועקרב בירושלים). ובחסידות בכ"מ דאין בין עוה"ז לימוה"מ אלא ש"מ, מ"מ וגר זאב גו' (כפשוטו) וכמו חמורו דרפב"י (שבזה אאפ"ל נס – דלמה יעשה נס זה) – ראה ש' האמונה בסופו (לאחר תחה"מ). וככה בתחלתו. ועוד.

[23] ש"ארץ ישראל . . מילת": שבת ל, סע"ב.

[24] הפירוש לפסוק: מיכה ז, טו. אוה"ת ע' ס"ג וס"ט.

[25] ה'משפטים' וה'צדקה': כולל הכל וכמש"נ דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט (וירא יח, יט. וראה אוה"ת שם).

[26] "עושה נפלאות לבדו": להעיר שע"ז דרז"ל (נדה לא, א) שאין בעל הנס מכיר בנסו.

[27] אמן ואמן": להעיר מהא דהאומר הן הן (בלי הפסק) הוי שבועה (שבועות לו, א). וראה או"ת להה"מ ס"פ בהר.

[28] לחג הפסח כשר ושמח: כי מצותו במצות – וצ"ל ושמרתם את המצות – ובד' כוסות יין המשמח אלקיםואנשים. וראה לקוטי לוי"צ – אגרות (ע' קצז) שכשר ר"ת כמוצא שלל רב לרמז על בירור הניצוצין שהוציאו ישראל ממצרים כמ"ש ואח"כ יצאו ברכוש גדול, שמח הו"ע הד' כוסות, מוחין דאבא, דאימא כמ"ש בפע"ח.

 

הדפסה שלח לחבר שתף