דף הבית | קישורים | צור קשר
היכונו לקבלת התורה | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > היכונו לקבלת התורה

היכונו לקבלת התורה

21/05/2012 - כט אייר התשעב הרב משה שילת

למרות שהעולם הבא הוא טרקלין יפהפה, יש משהו בעולם הזה שהופך אותו לחשוב יותר

אם חשבתם עד היום שהעולם הזה הוא אך ורק פרוזדור לעולם הבא, בא המשפט המפורסם במשנה הסמוכה: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא" (אבות ד,יז) והופך הכל. אם נעיז להבין את המשפט הזה כפשוטו, הוא אומר לנו כי כל אחד מהמתענגים בגן עדן, יעדיף בכל רגע נתון לוותר על תענוג הנשמה בשביל לרדת לפה לתפילת שחרית או לעזור לאיזה מסכן...
תחיית המתים היא התחנה האחרונה בהיסטוריה של העתיד (על פי הכרעת החסידות במחלוקת הראשונים); מה שמוכיח בסופו של חשבון, שלמרות שהעולם הבא הוא טרקלין יפהפה ונצחי, יש משהו בעולם הזה שהופך אותו לחשוב עוד יותר.
לימוד התורה וקיום המצוות בפועל בעולם הזה, הוא זה שגורם לתענוג ונחת רוח לבורא – ולא שהותנו בגן עדן. יתר על כן: בעולם הבא אנחנו מתענגים מ"זיו השכינה", כלומר מהאור המוקרן ממנה, אבל את השכינה ואת הקב"ה עצמו ניתן "לתפוס" רק בעולם הזה. בתוך התורה ובתוך המצוות נוכח הקב"ה בצורה בלתי אמצעית – מה שאין כן בעולמות רוחניים, נשגבים ככל שיהיו.
התורה והמצוות אינן רק אמצעי – כדי לבוא על ידן לחיי העולם-הבא או אפילו כדי לזכך אותנו על מנת שנהיה ראויים להתקרב לה' – אלא מטרה בפני עצמן. הקב"ה מאוחד איתן לגמרי והתפיסה בה' דרך התורה היא נעלית יותר מכל.

נמכרתי עמה

עניין זה בתורה החל בעיקר בשעת מתן תורה. אז הכריז הקב"ה: "אנכי ה' אלוקיך" – "אנא נפשי כתבית יהבית" (שבת ק"ה). "אנא" הוא עצמותו יתברך, ובמתן תורה כתב את עצמו בתוכה ומסר את עצמו להתגלות דרכה בעולם. בצורה נועזת מבטא את זה המדרש (שמו"ר ל"ג): "מכרתי לכם תורתי – כביכול נמכרתי עמה".
לפני מתן תורה, עסקו האבות הקדושים בתורה, אך הקב"ה "טרם התחייב" להיות נוכח בה בעצמותו, ולכן עסק התורה של האבות היה מעין עולם הבא, שבו "נהנין מזיו השכינה". רק ממתן תורה ואילך הכניס הקב"ה את עצמו בתורה, ומאז "אורייתא וקוב"ה כולא חד". אין הלומד בתורה נהנה מזיו ה', ואפילו לא רק מחכמתו יתברך, אלא תופס בעצמותו ממש!

כך מתבאר בחסידות עומק מאמר חז"ל במדרש רבה על הפסוק "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך": "כל השירים שאמרו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – "שמן תורק שמך", כאדם שמוריק מכלי לכלי. כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, אבל אנו – "שמן תורק שמך".
הריח אינו השמן עצמו, אלא 'הארה' ממנו. כך גם התורה, כמו שהיא מצד עצמה, הרי היא חכמתו של הקב"ה – ריח והארה ממנו יתברך בלבד. אולם ממתן תורה והלאה נעשתה התורה "שמן" ממש, והתופס בה כתופס בגוף המלך עצמו.

אפילו תורה אין לו

יחד עם זאת "כל האומר אין לי אלא תורה - אפילו תורה אין לו". הפירוש הפשוט במאמר חז"ל זה הוא שלימוד תורה ללא קיום מצוותיה אינו שווה כלום, אבל זהו 'פשיטא' ואין בזה חידוש. בחסידות מפרשים מאמר חז"ל זה על החובה לעסוק ב"עבודת התפילה" בנוסף וקודם ללימוד.
רק על ידי תפילה בכוונה מתעורר חשק וצימאון לה', אותו הצימאון שנרווה במי התורה. כך הופכת התורה, בצורה מודעת וחווייתית, למפגש חי עם נותן התורה. "בכדי שיהיה נעשה התכללות הנפש באור אין סוף בעסק התורה, ברעותא דליבא תליא מלתא [=ברצון הלב תלוי הדבר], שיחפוץ באמת בביטול זה, והיינו על ידי הקדמת קריאת שמע ותפילה" (ליקוטי תורה, ויקרא).

 

הדפסה שלח לחבר שתף