דף הבית | קישורים | צור קשר
לא לעצבות | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > יפוצו מעיינותיך > לא לעצבות

לא לעצבות

06/07/2012 - טז תמוז התשעב הרב משה שילת

אל תצפה להיות
מי שאתה לא!

העצבות איננה עבירה, אומר הפתגם החסידי, אך היא מסוגלת להפיל את האדם למקום שאף עבירה לא תצליח להפיל... העצבות מביאה אותנו לעצלנות וכבדות ויכולה 'לתקוע אותנו' עד הסוף. כמו שבמלחמה, הצד הכבד ינוצח בקלות ובזריזות על ידי הצד הנמרץ והאקטיבי – ללא תלות מוחלטת ביחסי הכוחות שלהם, כך גם בתוך הנפש פנימה: העצב מכבה את החיות וההתלהבות, וממוטט בכך את יכולת העמידה שלנו מול היצר הרע.
עם כניסתנו לימי בין המיצרים, חשוב להדגיש שהאבל איננו עצב ודיכאון. האבל על חורבן הבית אמור להניע אותנו קדימה אבל לא לגרום לנו להתבוסס במקום.
על קצה המזלג נעסוק בשלוש רמות של עצב ופתרונם לפי החסידות.

 

מה שקורה ומה שעושה
יש לחלק את העצבות לשניים: א. עצבות מדברים שבדרך כלל אינם בשליטתנו אלא באים מלמעלה, הלא הם רוב ענייני העולם הזה, כולל הדברים הכי מטרידים כמו חיים, בריאות וכסף.  ב. עצבות שנובעת מכעס של האדם על עצמו על מעשים לא טובים שעשה, דברים שתלויים באדם ("הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים") והאדם הפיל את עצמו !
בעוד שהפיתרון לעניין הראשון הוא התבוננות מעמיקה בחובה "לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" כי "אין רע יורד מלמעלה" ונסתרות דרכי ה', הרי שלעניין השני אין פיתרון קסמים והוא אכן מעציב. אבל את העצבות הזו עלינו לשמור לזמנים מסוימים מאוד של חשבון הנפש, שאותו אסור לערוך תוך כדי לימוד תורה או תפילה, שצריכים להיות בשמחה דווקא!
וגם שלא בשעת התורה והתפילה, אם נופלת עלינו עצבות מבעיות שלנו בעבודת ה', היא עלולה להוציא לנו את החיות והחשק מענייני הקדושה, וכמובן, תוך כדי כך להעביר אותנו לחיות והתלהבות מדברים אחרים ושליליים. זוהי תחבולה מפורסמת של היצר – ראו הוזהרתם.
עלינו להפוך את הכעס על עצמנו למנוף להתקדמות ואת זה ניתן לעשות על ידי זמנים יזומים לחשבון נפש מכוון מטרה, מבלי להותיר מקום לעצב שפתאום משתלט עלינו.

 

דע את מקומך
בעל התניא מזהה סוג שלישי של עצב ורואה בו את הבעיה העיקרית של רוב בני האדם. עצבות זו איננה מדברים גשמיים מציקים שקורים לאדם ואף איננה ממעשים רעים שהאדם עשה, אלא מעצם המאבק שלא נגמר מול היצר. אדם מתקדם בעבודת ה', מתבגר בנפשו ומתעדן אבל מגלה שהיצר 'התבגר' יחד איתו וצעד אחריו ולא עזב אותו כלל; זהו הדבר המייאש ביותר. לא מדובר כאן על בעיה של עשיית דברים לא טובים אלא על עצם המלחמה שלא נגמרת. האדם לא באמת מצליח להיות צדיק ולהתפטר מהיצר הרע !
כאן מגלה אדמו"ר הזקן דבר נפלא ויסודי: הקב"ה ברא אותך כך – וכך תישאר! אל תצפה להיות מי שאתה לא! רק לעתיד לבוא "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", אבל בינתיים רוח הטומאה נמצאת בעולם וגם בכל יהודי קדוש, לצד נפשו האלוקית. אתה נדרש להילחם עד הסוף, כל יום מחדש, עם הרבה חיות וחשק. ההתלהבות היא מכך שזהו רצונו של הקב"ה והוא זה שברא אותך כך. יש לו מזה נחת עצומה, יותר ממעשיהם של הצדיקים שזכו להיפטר לגמרי מהיצר הרע (והם מועטים ביותר). לכך נבראת ! בדיוק לעבודה היום יומית הקשה הזו.
הבעיה היא שרוב בני האדם לא יודעים את מקומם. הם מצפים להיות במדרגת הנפש של צדיקים גמורים בעוד שזוהי אינה הדרישה מהם. עיקר העצבות באה לאדם ששואף למקום שאליו אינו יכול להגיע ואף לא נדרש ממנו להגיע.
(על פי תניא פרקים כ"ו – כ"ז) 

הדפסה שלח לחבר שתף