דף הבית | קישורים | צור קשר
אבי מורי - תכלית הביטול, ומציאות אמיתית | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > לדמותו של רבי לוי יצחק שניאורסון

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > לדמותו של רבי לוי יצחק שניאורסון > אבי מורי - תכלית הביטול, ומציאות אמיתית

אבי מורי - תכלית הביטול, ומציאות אמיתית

07/08/2012 - יט אב התשעב מדברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע

לאמיתתו של דבר הרי כל פרטי העניינים של כל בני ישראל הם מתאימים ומכוונים על פי קבלה, אלא, שאצל אדוני אבי מו"ר היה זה באופן גלוי, כיון שנרגש אצלו הביטול בתכלית, עד שכל מציאותו אינה אלא המציאות דלמעלה.

ברשימה זו רואים שתי קצוות:
מחד גיסא - נכתבה רשימה זו (אודות ריבוי התלאות וכו') בלב נשבר ורוח נמוכה, ומתוך ענוה גדולה, בכתבו שהמאסר והגלות הוא עניין של כפרת עוון כו'.
ולאידך גיסא - בתוכנה של הרשימה מודגש עילוי גדול ביותר השייך ליחידי סגולה בלבד - שמאורעות בדברי ימי חייו מתאימים ומכוונים על פי קבלה.
ותמיהה זו מתחזקת עוד יותר - שהתחלת הרשימה (לאחרי ההקדמה "בס"ד") היא בתיבת "אני", תואר המדגיש ענין של מציאות, בה בשעה שנכתבה בלב נשבר ומתוך ענוה, כנ"ל.
ויש לומר הביאור בזה:
"אני" - קאי על ספירת המלכות, דאף ש"לית לה מגרמה כלום" (שמקבלת מהספירות שלמעלה ממנה), תכלית הביטול, נקראת "אני", המורה על המציאות - כי להיותה בתכלית הביטול, עד כדי כך שכל מציאותה היא המציאות דלמעלה, הרי היא מציאות אמיתית.
וזהו גם מה שכתוב "ואני תפלה" (שספירת המלכות - "אני" - היא בחי' תפלה) - שמחד גיסא מודגש תכלית הביטול, שבנוגע לכל דבר צריך להתפלל להקב"ה שיתן לו, ולאידך גיסא, מודגשת גם מציאותו, "אני תפלה", שהוא המתפלל, ובטוח שתפלתו תתקבל כו', שכן להיותו בתכלית הביטול נעשית מציאותו המציאות דלמעלה, ועד שתפלתו היא באופן ד"אדנ־י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".
וכפי שמצינו אצל הלל הזקן - שהיה ענוותן, "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל". וביחד עם זה, "אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר אם אני כאן הכל כאן", תוקף המציאות. וההסברה בזה היא, כאמור, שמצד גודל הביטול, שאינו מציאות לעצמו, וכל מציאותו היא המציאות דלמעלה - הרי הוא מציאות אמיתית.
ועל פי זה יש לבאר פתיחת הרשימה בתיבת "אני" - שלא זו בלבד שאינה בסתירה לענין הענווה והביטול, אלא אדרבה, מצד תכלית הביטול שאינו מציאות לעצמו הרי הוא מציאות אמיתית, המציאות דלמעלה, וכיון שכן, הרי כל פרטי המאורעות בדברי ימי חייו הם מתאימים ומכוונים ע"פ תורת הקבלה.
ויש להוסיף בזה בפרטיות יותר - ע"פ הביאור במאמרו של הלל "אם אני כאן הכל כאן":
רש"י מפרש שהיה הלל אומר "בשמו של הקב"ה". אבל בתוס' איתא "בירושלמי משמע שהיה אומר על עצמו, דפריך ולקילוסיו הוא צריך, כלומר וכי היה צריך לשבחו? והכתיב 'אלף אלפים ישמשוני'! ומשני דכנגד ישראל היה אומר, וחביב עליו קילוסן של ישראל מן הכל, שנאמר ונעים זמירות ישראל, וכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל".
ויש לומר התיווך בזה ("בשמו של הקב"ה", "כנגד ישראל", ו"על עצמו") - שלאמיתתו של דבר מציאותם של כל בני ישראל היא המציאות דלמעלה. אלא, שאצל הלל היה זה באופן גלוי, מצד גודל ביטולו שהיה ענוותן עד כדי כך שאינו מציאות לעצמו וכל מציאותו אינה אלא המציאות דלמעלה, על דרך מאמרו של רשב"י "אנא סימנא בעלמא", שכל מציאותו היא סימן על המציאות דלמעלה.
ועל דרך זה יש לומר בנידון דידן - שלאמיתתו של דבר הרי כל פרטי העניינים של כל בני ישראל הם מתאימים ומכוונים על פי קבלה, אלא, שאצל אאמו"ר היה זה באופן גלוי, כיון שנרגש אצלו הביטול בתכלית, עד שכל מציאותו אינה אלא המציאות דלמעלה.

 

(משיחות כ' מנחם אב תשכ"ה, תשל"ה)

הדפסה שלח לחבר שתף