דף הבית | קישורים | צור קשר
בדין הקדש במחשבה | מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > לדמותו של רבי לוי יצחק שניאורסון

מעיינותיך - למחשבת חב"ד > מאמרים נבחרים > לדמותו של רבי לוי יצחק שניאורסון > בדין הקדש במחשבה

בדין הקדש במחשבה

07/08/2012 - יט אב התשעב

..וע"ד קושייתך עוד הפעם על האמור בלקו"ת שאין קרבן קדוש אלא ע"י אמירה בפה, מהאמור בשבועות שגמר בלבו סגי, ולא ניחא לך בתירוצי שהוא רק לענין חיוב המוטל על האדם די במחשבה. אבל לקדושת הבהמה - צריך להיות אמירה בפה, כי הרי משוה קדשים לתרומה, ופשוט שתרומה קדושה ע"י מחשבה, וכמ"ש ברמב"ם פ"ד הלכה ט"ז להדיא - הנה מה שלדידך הוא להדיא ברמב"ם - לדידי אינו כלל להדיא..."

להלן קטע ממכתבו של רבי לוי יצחק אל הרבי מחורף תרצ"ד (לקוטי לוי יצחק, אגרות קודש, עמוד שא):
"... במכתבך הקשית על המבואר בלקוטי־תורה שקרבן צריך להקדישו בפה, והקשית משבועות דכ"ו: גמר בלבו מנין, ת"ל כל נדיב לבו. והיה קשה לך מהאמור במעילה ד"ח ברש"י "בפה". ונכנסת לדחוק שהכוונה ברש"י הוא למעט שאין צריך מעשה, אבל גם מחשבה מועלת.
אתפלא עליך איך הקשית כזאת, מה שייכות ענין שהיא הקרבן קדוש בפה דוקא, להאמור בשבועות.
האמור בשבועות הוא לענין החיוב על האדם, שלא צריך שיאמר בפה דוקא הרי עלי עולה, או הרי זה עולה. אלא גם אם גמר בלבו הרי עלי עולה - מחויב להביא עולה. ואם חשב שבהמה זו תהיה עולה - מחוייב להביא בהמה זו לעולה (ומוטל עליו גם כן המצות עשה להביאם ברגל שפגע בו תחלה, ואם לא הביא עבר על מצות עשה, וכשעברו ג' רגלים עבר על לא תעשה דבל תאחר), הנה זהו רק חיוב על האדם, אבל גוף הבהמה אין בה שום קדושה עדיין במה שחשב בלבו בלבד, ואין בה איסור גיזה ועבודה, ואין בה מעילה כלל,
ורק אם אמר בפה הרי זו עולה, אז נעשית הבהמה לקרבן שיש בה קדושה ואסורה בגיזה ועבודה ומועלין בה,
ובכל הקרבנות כן הוא, שכ"ז שלא אמר בפה שתהיה בהמה זו (או עוף זה, או שתי הלחם וכדומה) עולה או שלמים וחטאת ואשם וכדומה, אין בה שום קדושה כלל (מלבד בכור, שאם שמצוה להקדישו בפה, אך אם לא הקדישו (אפילו במחשבה בלבו ג"כ) יש בו ג"כ קדושה, ואסור בגיזה ועבודה ומועלין בו, מפני שהוא קדוש מרחם, וכאמור ברמב"ם הלכות בכורות פ"א הל"ד יעו"ש),
והוא האמור ברש"י ותוס' שם ושאר מפרשים "בפה" למעוטי מחשבה, והוא האמור בלקו"ת שקרבן הוא קדוש בפה דווקא, ואם לא הקדישו בפה - אין בהקרבן שום קדושה עדיין וד"ל. וכנראה בחפזון כתבת זאת".
בשולי הגליון מציין הרבי מראי מקומות שאותם מציין לכאורה כחיזוק לדעתו:
"גם הקרבן קדוש כמוכח הסוגיא קידושין מ"א ושם ברש"י. ותרומות פ"ג מ"ח בר"ש, פני משה ועוד".
ושם:
בקידושין לגבי "קדשים" כותבת הגמרא: "מה להנך שכן ישנן במחשבה", ומפרש רש"י שם: "שכן ישנן במחשבה - קדשים נמי איתנהו במחשבה (וכן נמי פסול קדשים ופיגול ע"י מחשבה הם באים) גמר בלבו לומר שור זה עולה הרי הוא עולה כדתני' בשבועות פ"ג מוצא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב עולות".
ובתרומות פ"ג מ"ח כותבת המשנה: "המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים.. לא אמר כלום, עד שיהו פיו ולבו שווין". ובפירוש הר"ש שם (בסוף דבריו): .."בעינן פיו ולבו שווין, דכתיב מוצא שפתיך, וכתיב לבטא בשפתים וכתיב כל נדיב לב - בעינן גומר בלבו ומבטא בשפתיו. ודוקא כששפתיו ולבו מכחישין זה את זה, אבל לא מכחשין זה את זה - מהני בתרומה וקדשים, כדדרשינן בפרק שבועות שתים, שאני גומר בלבו אע"פ שלא הוציא בשפתיו".
ובפני משה (על משנה זו בתלמוד ירושלמי): "עד שהיו פיו ולבו שוין - שלא יהו מכחישין זה את זה, ואם לא היה מוציא בשפתיו כלל וחישב בלבו על התרומה הרי זה תרומה, דכתיב ונחשב לכם תרומתכם במחשבה בלבד תהיה תרומה, וכן בהקדש אם לא הוציא בשפתיו מה שהוא נגד מחשבתו הוי הקדש, דגלי רחמנא כל נדיב לב, דאפי' גמר בלבו ולא הוציא בשפתיו מהני. ודוקא בשבועות ובנדרים הוא דבעינן עד שיוציא בשפתיו, דחולין מקדשים לא גמרינן, הכי הויא מסקנא דמילתא".
מסתבר שהרבי שלח לאביו מכתב נוסף (מכתבי הרבי לאביו לא מופיעים בספר זה), בו פירט את מראי המקומות התומכות בשיטתו, ובי"א טבת תרצ"ד אביו משיב לו במכתב נוסף (עמוד דש-שה):
..וע"ד קושייתך עוד הפעם על האמור בלקו"ת שאין קרבן קדוש אלא ע"י אמירה בפה, מהאמור בשבועות שגמר בלבו סגי, ולא ניחא לך בתירוצי שהוא רק לענין חיוב המוטל על האדם די במחשבה. אבל לקדושת הבהמה - צריך להיות אמירה בפה, כי הרי משוה קדשים לתרומה, ופשוט שתרומה קדושה ע"י מחשבה, וכמ"ש ברמב"ם פ"ד הלכה ט"ז להדיא - הנה מה שלדידך הוא להדיא ברמב"ם - לדידי אינו כלל להדיא..."
רבי לוי יצחק ממשיך ומביא מראי מקומות התומכים בשיטתו, תוך שהוא מתייחס למראי המקומות שהרבי ציין לעצמו בשולי הגליון (וכפי המסתבר כתבן במכתב לאביו) ומבארם על פי דרכו.
גם על שולי מכתב זה מציין הרבי וכותב: "לעיין בהציונים אצלי במחברת ע"ד מחשבה". וכפי הנראה הרבי מציין ל"מחברת" שלו, ל"רשימה" חוברת קנ"א, שם הרבי עוסק תחת הכותרת "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" במהותה של מחשבה והשפעתה בהלכה, ומביא שם מראי מקומות רבים לדיני מחשבה בתרומה, מחשבה בפיגול ועוד.

הדפסה שלח לחבר שתף