דף הבית | קישורים | צור קשר

שלוש מצות וארבע כוסות

שלוש המצות וארבע הכוסות שלוקחים אנו לליל הסדר, מבטאים את שני השלבים שביציאת-מצרים – היציאה עצמה, ושלמותה בשעת מתן-תורה * בקירוב האדם לאלוקות שני אופנים כלליים – הקירוב הנוצר על-ידי הקב"ה, והקירוב הנובע מתוך האדם עצמו * האמונה הטהורה של הנפש האלוקית, וההשגה וההבנה השכלית

קריעת ים-סוף

בעולם ובכל אחד קיימת מציאות נסתרת, אשר המציאות הנגלית שבו אינה אלא אפס קצה. קריעת ים סוף מסמלת את פתיחתה של המציאות הנסתרת בדרך כלל, לעיני כל. הייתה זו הזדמנות לראות כי ניתן לקלוט גם דברים שנמצאים בעולם הנסתר, ולהופכם לדברים גלויים וברורים.

על אכילת מצה

ברוב ימות השנה אוכלים אנו לחם, המסמל את תנועת ההתקדמות אל תוך העולם - התפתחות ומורכבות. התנועה ההפוכה - אכילת המצה - מבטאת את היכולת שלנו לחזור מהעולם המסובך אל המקום הפשוט. אנחנו חוזרים אל נקודת ההתחלה, כדי לבנות מחדש את היחסים הראשוניים.

ניצוצות לפסח

יציאת מצרים תופסת במחשבה החב"דית מקום מרכזי. בין בספרים היסודיים של תורת החב"ד ("תניא", "לקוטי תורה", "תורה אור" וכו') ובין ב"כתבים" וב"מאמרים" שבעל פה, מרבים לדבר על יציאת מצרים לא כעל זכרון שבעבר, אלא כעל עבודה שבהווה.

לצאת מהמיצרים בפסח

וזהו סודם של הדברים: "ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים", כלומר המכשיר של סיפור יציאת מצרים אינו בריבוי החכמה, הבינה והידיעות, אלא בעצם "יציאת מצרים" היציאה מהמצרים והגבולות של השגות האדם, הגבלותיו וצמצומיו.

לבקש רוחניות

"סדר של פסח" – פסח מלשון דילוג וקפיצה, לקפוץ מלמטה מטה עד למעלה מעלה. אך למרות זאת, גם בדילוג ישנו סדר, כמו שכותב רבינו הזקן בסידורו: "יסדר על שולחנו קערה בג' מצות זה על זה, ישראל ועליו הלוי ועליו הכהן". היסוד הוא ישראל, "ועליו" (מלשון עליה) הלוי, ועליו הכהן. מדרגת ישראל יכולה להתעלות למדרגת כהן.

תיאור ערב פסח וליל הסדר אצל הרבי הרש"ב

האמירה הלבבית בקול של תחנונים באמירת 'שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך' שאינם רוצים לדעת אותך, עוררה את הלב, והמילים 'כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו', עוררו דמעות לבביות. אך מיד נשמעה הקריאה הפנימית "לשנה הבאה בירושלים".

חסידות עם חב"ד

וכשם שלא ישאל איש מהו ההכרח ללמוד גמרא בנוסף ללימוד המשנה, שכן הגמרא מרחיבה מאוד בעניינים שבמשנה הם בקיצור נמרץ, כך, בתורת הבעש”ט ותלמידיו באו הענינים נקודות נקודות, והלומדם בכח עצמו, אפילו אם ירצה להסבירם באריכות הביאורים, לאו דוקא שיכוון הפירוש לאמיתתו.

זיעה של מצוה, שמחה של מצוה

החסיד ר' זלמן הישיש, בעל הזקן הרחב המהודר וסבר הפנים המאיר והעליז, והמקצרה בידו – היה מהיר וזריז תנועה כאברך צעיר מאד. נראה בעלי ל שהשמחה מקפיצה אותו. הסנדלים וגרבי הלבן מרחפות בצורה רוחנית כרגלי נפתלי בשליחות אלקית, דבר שיכול להיות רק באדם עובד אלקים, שאפילו עקביו חשים את העונג הגדול שבמוח ואת הרצון הפנימי שבתשוקת הלב שבעבודה זו.

היציאה התמידית ממצרים

נס היציאה ממצרים שונה במהותו משאר ניסים שאירעו לעם-ישראל – אין זה נס שהיה בעבר אלא זהו נס תמידי ועכשווי * לכן יציאת-מצרים היא יסוד מרכזי בתורה, והיא משפיעה על כל החיים היהודיים, גם על קביעת לוח-השנה היהודי * הסבר הדברים נעוץ בדברי המהר"ל על החידוש הגדול שהביאה היציאה ממצרים

"דם" ו"צפרדע" בעבודת ה'

עד שבאו המכות לא התחילה השבירה של גאון מצרים. עד להופעתן לא הועילה ההתגלות המיוחדת של "אני הוי"ה", לא הועילו אף "ארבע לשונות של גאולה" שנמסרו לבני ישראל ע"י השליח הנעלה ביותר, משה רבנו. עד שבאו הדם והצפרדע והמכות הבאות, חשכת-הגלות החרישה את אזני-נפשם של בני ישראל מקלוט את בשורת-הגאולה.

מבוא לספר התניא

ספר התניא אינו רק אחד מספרי היסוד של החסידות, הוא גם אחד מספרי המוסר הגדולים שנכתבו בזמן מן הזמנים. אף על פי שהמחבר מצניע את עצמו כ"מלקט" - זהו ספר מקורי הן בתפיסתו היסודית והן בתוכנן של הערות-אגב המרובות שבו.

היום לעשותם - הבינוני בספר התניא

הלימוד בספר התניא מחולל בנו מהפך עמוק. החלוקה לסוגי אישיות שונים מטבעם, והקביעה שרובנו ככולנו נועדנו להיות בינונים "בלבד", מכריחה אותנו לערוך "תיאום ציפיות" בעבודתנו את ה', והעניין הזה עלול להיות מר וכואב, מכיוון שהוא דורש מאיתנו לוותר על חלומות מתוקים של 'הצלחות' גורפות בעבודת ה'.

שיחה עם הרב ווכטר עם התניא

שיחה עם הגאון החסיד הרב מענדל ווכטר שליט"א, חבר מערכת 'חסידות מבוארת', על מהותה של תורת החסידות ועל משמעותה של עבודת ה' בדרכי החסידות, לרגל הופעת הכרך הראשון בסדרה של ספר התניא עם פירוש "חסידות מבוארת".

"אין עוד מלבדו" ואידך פירושא הוא – זיל גמור

בהתמזגותם של החסד והגבורה, הגילוי והצמצום, בתהליך בריאתו של העולם, נעוצה ההבנה היסודית שאין עוד מלבדו * עיון בתפיסתו המעמיקה של בעל התניא בדברי הרמב"ם

למהותה של הנפש האלקית

הנפש הבהמית איננה דוקא לב, כשם שהנפש הבהמית איננה דוקא מוח. הנפש הבהמית מתבטאת בכל תנועה, דיבור, רגש או מחשבה שאדם מפיק מעצמו, מתוך עולמו ותחושת קיומו. הנפש האלקית, לעומתה, מתבטאת אך ורק כשהאדם מבטל את עצמו, פועל שלא מתוך התחשבות ברצונותיו ובמחשבותיו, ומלביש את עצמו בלבושיו של הקב"ה.

חנוך ל"בינוני" על פי דרכו

אלא בהכרח לבאר שכוונת הרבי הריי"צ היתה לסווג לאיזו מין "אתכפיא" הוא מתכוון, כי ישנה "אתכפיא" שכמוה ככבילת הנפש הבהמית מתוך קבלת עול הגוזרת על היצר להתקפל לפני רצון השם מפחד העונש, כשיטת ספרי המוסר, "אתכפיא" כזו לעולם לא תביא ליד "אתהפכא", שהרי "כפייה" איננה מביאה לידי "אילוף".

צדיק בינוני ורשע בספר התניא

כל יהודי מאחינו בני ישראל הבא לפשפש ולעשות חשבון במעשיו ערב הימים הנוראים, מצייר הוא לעצמו כעין מאזניים שבצדם האחד מצוות ובצידם השני עברות, ועל פי המדד הזה – כך מקובל – יקבע מה יתרחש אתו בשנה הקרובה. הציור הזה מתאר בעצם סולם הערכה 'מעשי'. במבט שכזה כל ההתבוננות נסובה סביב הנקודה: האם אני יעיל או לא.

לנהוג בכבוד או משחקי כבוד

ר' עקיבא דרש מתלמידיו לקיים את "ואהבת לרעך כמוך" עד הסוף. מרוב אהבה, כל תלמיד היה 'חייב' שכולם יבינו ויחיו את הדברים דווקא כמוהו!

אין לך בן חורין

אפילו מעמד קבלת התורה מוגדר כמעמד של 'עבודה' - "תעבדון את האלוקים על ההר הזה"

עולם, נפש ושנה

כשהנפש לא מצליחה להתרומם, סימן הוא שהעולם-המקום השתלט עליה

אנא סימנא בעלמא

ר' עקיבא דרש מתלמידיו לקיים את "ואהבת לרעך כמוך" עד הסוף. מרוב אהבה, כל תלמיד היה 'חייב' שכולם יבינו ויחיו את הדברים דווקא כמוהו!

להקריב את הבהמה

'אתערותא דלעילא' ללא 'אתערותא דלתתא' עלולה להתפוגג ולא להשאיר זכר!

מסע הנפש בתפילת שחרית

בתפילת שמונה עשרה אנחנו בהיכלו של מלך, רואים איך הוא מביט ישירות לתוך עינינו

ראש בקיר

את עמלק לא ניתן לנצח על ידי טענות ושכנועים.

משפטים כחוקים

עצם זה שדבר מסוים כל כך הגיוני ומוכרח, זה עצמו התחדש ונטבע בעולם בעת מתן תורה!

דבר אל בני ישראל ויסעו

בדרך לקראת הארת העולם אין זמן למלחמות - אפילו לא עם מצרים

קשה לאהוב, קל לפחד

גם כשהתפילה מסתיימת והרגש חולף, הטעם הטוב של האהבה לה' מלווה את האדם

ללמוד איך להתפלל

שעת התפילה היא שעה שבה ניתן להרדים לחלוטין את היצר הרע

שלושה ניסים ואחד מוביל

מלחמתם של היוונים הייתה כנגד הרוחניות של עם ישראל, והניצחון הסתיים עם נס על-טבעי שכולו רוחניות נטו.

משפט החסידות בשמים ובארץ

יציאתו מהמאסר היא התגלות אלוקית גדולה וקידוש ה', כי המאסר הזה לא היה עניין אישי. בעל התניא רואה במאסר זה את המלחמה על החסידות כולה שהוא רק נבחר כמייצגה.