תורת חסידות חב"ד היא כמים שאין להם סוף, ללא גבול וללא מידה. ראשית: ההיקף העצום, המשתרע על מאות ספרי דרושים, מאמרים ושיחות. אך לא רק על ריבוי דרושים מדובר, אלא גם על ריבוי אנפין. לכל נושא ולכל מושג – מכלול שלם של היבטים, המבוארים כל אחד במקום שונה ובהקשר שונה, עומק לפנים מעומק.
על כן הורגש הצורך במשימה החשובה, שזכינו ובדורנו החלה מלאכת הביצוע שלה, והיא: כתיבת "ספר הערכים" – האנציקלופדיה לתורת החסידות, הממפה, ממשיגה ומשבצת את תורת חב"ד לערכים ולמושגים מוגדרים – שבו מכונסים ביאורי ומושגי החסידות בשלמותם ובמילואם מתוך ים ספרותה, ערכים־ערכים.
על משימה זו כתב הרבי מליובאוויטש זי"ע (באגרת המופנית לרב שלמה יוסף זוין זצ"ל):
"גודל ההכרח בזה מובן גם כן מריבוי הספרים מעין זה בתורת הנגלה, הן בנוגע לריכוז החומר על דרך ספרי ערכים בתורת הנגלה על סדר הא"ב וכו' או על סדר העניינים וכו'... ואפילו בתורת הקבלה כמה ספרים שמטרתם כנ"ל. ודווקא בתורת החסידות לא נמצא כמוהו. ומתאים לשיטת חסידות חב"ד, שאחת הנקודות העיקריות בזה להבין העניינים על בוריים, ובסגנון הידוע: שיהיה מובן גם בשכל נפש הבהמית – הנה לא ראיתי אף התחלה בזה... הרגשתי בהכרח האמור עשיריות בשנים, אלא שמפני כמה וכמה סיבות נתעכב הדבר, והתחלתי לפני עשיריות בשנים בהקדמת עבודה המוכרחת לעריכת ספר ערכים כזה על ידי עריכת מפתחות עניינים של ספרי היסוד בתורת החסידות, ולדעתי, וגם בזה "מבשרי אחזה", הצליח ספר הערכים בצורה שהופיע למלאות במידה חשובה וגדולה חסרון האמור..." (אגרות קודש, חכ"ז, עמ' קלג).
בימים אלה התבשרנו על הופעת הכרך התשיעי של ספר הערכים, שערכיו מוקדשים כולם לנושא המרכזי והיסודי בתורת החסידות – הלא המה ערכי "אחדות ה'". לכבוד יום בשורה של ממש זה, ערכנו שיחה עם "החוזר" הרב יואל כהן שליט"א, העורך הראשי, על עניינו של ספר הערכים ועל חידושי הכרך הנוכחי. אנו שמחים להגיש לפני קוראי הגליון חלקים משיחה זו, אודות ההשתקפות של אחדות ה' בבריאה עצמה, באמצעות דוגמאות מענייני דיומא – חגי תשרי הממשמשים ובאים.
"בד בבד"או "תלתא בחד קינא"
במשנת חסידות חב"ד מצינו כמה ביאורים בנוגע למושג ה"אחדות" כפי שהוא משתקף בבריאה עצמה, ומעיד על אחדות בוראה – בדוגמת עשיית כלי על ידי אומן, שבכלי ניכרים כוחו ותכונותיו של האומן. ובין הביאורים השונים מצינו התייחסות לעניינים הבאים:
א) בגדי הבד של הכהן גדול, העשויים פשתן, כמבואר בגמרא (זבחים יח, ב): "ממאי דהאי בד כתנא הוא [=מניין אתה יודע שבד האמור בתורה פשתן הוא]? אמר רבי יוסף ברבי חנינא: דבר העולה מן הקרקע בד בבד". ופירש רש"י שם: "העולה מן הקרקע בד בבד - קנה יחידי מכל גיזעי ואין ב' קנים עולים מגזע אחד".
ב) האחדות שמצינו בתכונותיהם של ארבעת המינים, וכפי שיבואר בהרחבה להלן.
כל אחת מהדוגמאות מלמדת על צד אחר בעניין האחדות. ונבאר תחילה את העניין הראשון – האחדות שבצמח הפשתן (עניין זה מבואר בהרחבה בכרך החדש של ספר הערכים עמ' לו ואילך):
הפשתן שונה מכל הצמחים בכך שצמיחתו מהארץ נעשית באופן של "אחדות", שמכל גרעין צומח רק קנה אחד, וזו הסיבה שנקרא בשם "בד" כדברי הגמרא שהבאנו לעיל. על יסוד נקודה זו של האחדות המתבטאת ב"בד" הפשתן מבאר אדמו"ר הזקן (בלקוטי תורה אחרי כח, ג): "שבחינת בד היינו שנמשך מעולם האחדות... ולכן היה הכהן־גדול צריך להיות לבוש ביום הכיפורים בעבודת היום בבגדי בד דייקא, כי אז הוא נכנס לפני ולפנים בעולם האחדות, לכפר על כל פשעי בני ישראל ... וזהו ענין הוי"ה בדד ינחנו, פירוש "בדד" הוא – בחינת לבדו כמו קודם שנברא העולם... בחינת יחיד".
ומוסיף שם: "ולכך הן בגדי לבן, כי בחינת הלובן אינו כשאר הגוונים, כי הוא בחי' עצמיות של הדבר ואין כאן דבר נוסף רק עצם הדבר לבד. משא"כ שאר הגוונים שהם צבע שצובעים בו אדום ירוק, שהצבע אדום הוא דבר נוסף על עצם הדבר, שהיה לבן על דרך משל, ועכשיו ע"י הצבע נעשה אדום, ונמצא זהו הרכבה על עצם הדבר. משא"כ גוון לבן שהוא עצמי, ואינו צבע כי הוא בחינת עצמיות של הדבר, ואין כאן דבר נוסף רק עצם הדבר לבד".
הרי לנו אפוא ביאור של צד מסוים בעניין האחדות הנלמד מפשתן, ועל־ידו מבאר אדמו"ר הזקן את מה שציוותה התורה שכהן גדול בעבודתו ביום הכיפורים ילבש בגדי פשתן לבנים – בהתאם לסדר העבודה כשנכנס אז לפני ולפנים בעולם האחדות, "אנא ומלכא בלחודוהי".
אכן, במקומות אחרים בתורת החסידות, כשמבארים את עניין האחדות, מביאים דווקא את הדוגמא השנייה (שנתבארה בכרך הנוכחי עמ' לב ואילך). בנוגע למצוות נטילת ד' מינים מובא הטעם לכך שנבחרו דווקא פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל – כי בכל אחד מארבעת המינים הללו ישנה תכונת האחדות: לגבי לולב – מובא (ראה סוכה לב, א) שהוא נקרא בשם "כפות תמרים" משום שהוא צריך להיות "כפות", כלומר שהעלים של הלולב צריכים להיות באופן כזה שיהיו ראויים לכפותם ולאגדם יחד עם השדרה – דבר שמבטא אחדות. לגבי הדס – הנקרא בשם ענף עץ עבות – הדין הוא שההדס הכשר הוא כשעליו צומחים "תלתא בחד קינא" (סוכה שם), כלומר, שאף שהם ג' עלים נפרדים (ריבוי והתחלקות), מכל מקום הם "עבות" – בחד קינא. וכן לגבי הערבות – מצינו שנקראות הן בגמרא בשם "אחוונא" (שבת כ, א) על שם שגדלים באחווה, שאף שכל ערבה נפרדת משאר הערבות, הן גדלות באחווה, באחדות. לגבי אתרוג – הגמרא (סוכה לא, ב) אומרת שהאתרוג נקרא בשם "פרי עד הדר" על שם "שדר באילנו משנה לשנה", כלומר, שבניגוד לשאר הפירות שאינם גדלים אלא בעונה מסוימת אחת, האתרוג גדל בכל עונות השנה ומכל עונות השנה, שכל עונה ועונה בשנה מסייעת ותורמת לגידולו בדרכה, ונמצא שהוא מאחד את כל שינוי האוויר שבעונות השנה – שמכולם נעשה דבר אחד.
ומבואר על כך בתורת החסידות, שהעובדה שבד' מינים ישנה תכונה האחדות – אף שגדר העולם מצד עצמו הוא התחלקות ופירוד – נובעת מכך שבד' מינים אלו מאירה האחדות הבאה מהקב"ה, "אחדות הפשוטה".
אחדות שכוללת את השמים והארץ
שתי דוגמאות אלה מלמדות על צדדים שונים בעניין אחדות ה': האחדות שבבחינת "יחיד" והאחדות שבבחינת "אחד" (ישנה גם בחינה שלישית, והיא האחדות שבבחינת "(ברוך שם כבוד מלכותו לעולם) ועד", אך מפני אורכם ועומקם של הדברים נמנענו מלהביאם במסגרת זו. המערכת).
היבט אחד שבמושג "אחדות" בא לביטוי בזה שהוא יחידי ו"בלבדי" – וכדברי המדרש (בראשית רבה פרשה א, ד): "כל מקום שנאמר אחד – אין כיוצא בו". למשל, יש אדם שהוא יחיד במינו בחכמה פלונית, ולגבי אותו עניין אדם זה הוא אחד ואין לו שני. אכן, סוף כל סוף, בעולמם של הנבראים יכול הדבר להתקיים אולי רק בנוגע לצד מסוים בפרט מסוים. וכמו בדוגמא של אדם שהוא מופלא בחכמה, אחד במינו, הרי זה יהיה בנוגע לביטוי מסוים מאוד של חכמה, בהיבט ספציפי בלבד, אבל אין מציאות של אדם אחד שהוא כה חכם עד שיהיה יחיד במינו בכל סוגי החכמה. ואם כן, גם אם נסכים שאכן יחידותו בעניין הנ"ל היא אמיתית ולא בדרך גוזמא, הרי שיחידות זו עצמה היא רק במעלת החכמה באותו עניין. לעומת זאת, כשאומרים על הקב"ה "אחד ואין כיוצא בו" – הכוונה היא באופן מוחלט ובאופן מקיף, שאין שום דבר בעל ערך לגביו, וכולא קמיה כלא חשיב.
דוגמא זו של אחדות באה לידי ביטוי בבד של פשתן שאותו לבש כהן גדול ביום הכיפורים – קנה אחד בלבד שעולה מזרע אחד, ואין כיוצא בו. זוהי נקודה אחת של אחדות ה' – הבלבדיות – "אחד יחיד ומיוחד", בחינת יחיד המורה על דבר שהוא יחיד בעצם, שמלכתחילה אין בו מקום לריבוי והתחלקות. ויש להעיר שעל פי זה מובן עוד יותר הטעם שהפשתן נקרא בשם "בד" מלשון "בדד" – כי לשון "בדד" מורה שאין לו השתתפות והתערבות עם זולתו, בחינת "יחיד". וזהו גם מה שעבודתו של כהן־גדול ביום הכיפורים צריכה להיות בבגדי בד – כי העבודה של יום הכיפורים היא בבחינת "יחיד".
אבל יש עוד נקודה במושג "אחדות" – זו הנזכרת בפסוק שהוא הביטוי הגדול של אחדות ה': "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". אילו כל הביטוי של אחדות ה' היה רק העניין של היחידיות, הנקודה שמתבטאת באחדות של בד הפשתן, "אחד ואין כיוצא בו", יחידות מוחלטת – היה נכון יותר לומר "שמע ישראל... ה' יחיד"! והלוא כשאומרים "אחד", שהוא אחד הנמנה (שאפשר שיבואו אחריו שניים ושלושה), משמע שיש כאן נתינת מקום למציאות נוספת, וכאילו הדבר בא בגדרם של אחרים שהם זולתו.
אלא העניין הוא שיש מעלה מיוחדת בסוג זה של אחדות, ומעלה זו באה לידי ביטוי בדוגמא של האחדות שבארבעת המינים. אכן, האחדות בד' המינים היא התאחדות של דברים מחולקים. להבדיל מהפשתן שמעלתו היא שיש בו קנה אחד, היינו שזוהי אחדות שמלכתחילה אין בה שום פרטים מחולקים, הרי בלולב יש עלים רבים אלא שהם כפותים ואגודים יחד, ובהדס ישנם כמה עלים אלא שהם יוצאים "מחד קינא", וכן בשאר המינים. אלא שדווקא בגלל זה יש מעלה בבחינה זו של "אחדות": האחדות שמיוצגת בבחינת "יחיד" פירושה שאין שום מציאות זולתו ית', ואם כן, אחדות זו אינה כוללת את מציאות העולם, שמצדה היא כביכול נפרדת מאחדותו יתברך; לעומת זאת האחדות שמיוצגת בבחינת "אחד" מראה שגם מציאות מחולקת ונפרדת לכאורה נכללת באחדות, וכמו הרמז הידוע שמובא בחז"ל בנוגע לתיבה "אח"ד" – שגלום בה רמז: א' – אלופו של עולם, ח' – ז' רקיעים וארץ, ד' – ד' רוחות השמים. כלומר: גם המציאות של העולם אינה נפרדת מאחדותו יתברך אלא היא נכללת באחדות זו ומיוחדת עמו יתברך.
אחדות ה' בחידושי המדע
הכרך החדש כולל, יש שיאמרו באופן מפתיע, גם התייחסות תורנית־חסידית לחידושי המדע, כפי שמבאר ר' יואל בתוך השיחה:
"כאמור, האחדות הניכרת בבריאה עצמה נובעת מההשתקפות של אחדות ה' בתוך הבריאה. ומאחר שהתהוות העולם היא באופן של העלם הבורא מהנברא, לכן ההשתקפות של אחדות הבורא בבריאה אינה בגילוי כל כך. אבל, ככל שמתחזקת עבודתם של ישראל להמשיך גילוי אלקות בעולם – נעשה העולם מוכשר יותר שתורגש בו בגילוי השתקפות האחדות של הבורא. הרבי זי"ע ביאר שמסיבה זאת דווקא בזמן האחרון התחיל להיות מורגש גם בעולם עניין האחדות ביתר שאת – כי בזמן האחרון יש הוספה וחיזוק בעבודתם של ישראל ואנו מתקרבים לביאת המשיח, שאז יהיה "ה' אחד ושמו אחד".
"והרבי הביא כמה דוגמאות לכך (נתבאר בכרך הנוכחי בעמ' ל):
"א) ככל שהמדע מתפתח, כן מתמעט מספר היסודות של הדברים שבעולם, עד שבאים לידי הכרה שקיום המציאות של כל הדברים שבעולם הוא ההתאחדות של כמות ואיכות (חומר ואנרגיה) – וזהו תהליך שבסופו יבואו לידי הכרה מוחשית שאמיתת מציאותו של כל דבר הוא הכוח האלוקי שמהווה אותו.
"ב) נוסף לזה שבמשך הזמן מתמעט יותר מספר היסודות שבכל דבר, הנה ככל שהמדע מתפתח יותר מכירים יותר איך שהריבוי עצמו הוא בסדר נפלא ובאחדות: המדע גילה שכל דבר מורכב ממיליארדי אטומים, ובכל אטום ישנם ריבוי חלקים – ובכל אחד מהם ישנם חוקים מדויקים – ואף על פי כן הם מסודרים בסדר נפלא ובהתאמה נפלאה, ובזה מודגש איך שבריבוי (ריבוי אטומים) ישנה אחדות..."
