ב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ז,

אל אחינו בני ישראל, ועסקני החינוך בפרט בכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו[1]

שלום וברכה!

חג הפסח מתחיל ב"כי ישאלך בנך"[2], "והגדת לבנך"[3]. ויש כמה וכמה אופנים בשאלה ובתשובה – בהתאם לארבעת סוגי ה'בנים'[4]: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול.

לצד השוני של ארבעת הבנים והיותם הפכיים זה מזה – יש להם 'צד השווה', שותפות: אפילו הרשע שרוי גם-כן בעבודת ה'סדר', הוא נפגש וחי ביחד עם עובדי העבודה, עם חיי תורה ומצוות, והוא מתעניין בהם.

דבר זה נותן תקווה, ותקווה חזקה ביותר, שלא רק ה"תם" וה"שאינו יודע לשאול", אלא גם הרשע, יהיו חכמים, יהודים בעלי דעה שלמה, שומרי תורה ומצוות.

אבל לצערנו, ובמיוחד בזמננו, כשהחושך כפול ומכופל, יש עוד סוג של בנים: הבן שאינו נמצא כלל ב'סדר'. הוא אינו שואל קושיות, מכיוון שאין לו שייכות כלל עם התורה והמצוות, עם דינים ומנהגים יהודים אמיתיים.

הוא אינו יודע שיש "העבודה הזאת"[5] – סדר של פסח, יציאת מצרים וקבלת התורה.

אל הילדים האלה חייבים להתמסר זמן רב ביותר לפני חג הפסח ולפני ליל הסדר, וגם אליהם יש להתמסר במסירות נפש ובאהבת ישראל,

שהרי אסור לשכוח על אף ילד יהודי יחיד, ויש להשקיע את כל הכוחות כדי לחלץ אותו ממצבו ולהשיבו אל שולחן הסדר היהודי.

***

כמו כל התופעות המכאיבות, שכדי לתקן את המצב צריכים לדעת תחילה מה הן הסיבות שגרמו להן, כך במקרה זה.

לדאבון לב, בהכרח להכיר בכך, שכמעט תמיד האשמים במצבם של הילדים מהסוג האמור, הם בראש ובראשונה – ההורים.

עם בואם לארץ חדשה, ובהימצאם בסביבה שבה הם מהווים מיעוט קטן, ובהיתקלם בקשיים, שבדרך-כלל בלתי-נמנעים בכל הגירה ממקום למקום, השלו עצמם מקצת ההורים, שהדרך היחידה למנוע את הקשיים היא – להשתוות מהר ככל האפשר אל הסביבה, על-ידי שיפרקו מעליהם את עול התורה ושמירת המצוות. אפילו כאשר לגבי עצמם לא יכלו לפעול זאת בקלות ובמלוא המידה, החליטו בכל זאת שהילדים לא יצטרכו לעבור התמודדות זו.

הם השלו את עצמם וגם השפיעו על ילדיהם – שיהדות, תורה ומצוות, אינם מתאימים לחיים בהווה ובפרט במקום חדש. באורח החיים היהודי האמיתי ההורים האלה חיפשו, וממילא גם 'ראו' בסופו של דבר, חסרונות בלבד, ואילו בסביבה החיצונית – יתרונות בלבד.

מתוך גישה זו ביקשו אותם הורים להבטיח את עתיד ילדיהם בסביבה החדשה. אבל הם שכחו שאדם אינו יכול להתקיים – כפי שאדם צריך להתקיים – אם הוא מוותר על חיי נשמתו, כל הרוחניות שלו – בשביל הגוף והגשמיות.

הם גם לא הביאו בחשבון שכל חיקוי סתמי הוא מזוייף ומעורר תיעוב אפילו אצל מי שחפצים לרוץ אחריהם ולהחניף להם.

ואם הסביבה והרוב אינם מושתתים על צדק ויושר, הרי בכל מקרה ירצו לדכא את החלשים ואת המיעוט.

***

אותה גישה כוזבת, לפתור את מצבו של המיעוט בסביבה בלתי-ידידותית על-ידי התנערות מהמהות העצמית, שהיא במובן הפנימי התאבדות עצמית, או לפחות חבלה עצמית – נעשתה לא רק על-ידי יחידים, אלא לדאבוננו, גם על-ידי קבוצות מסויימות של יהודים, שהתאחדו לנוכח מצבים זהים, ומזה צמחו התנועות השונות, אשר בגלוי או בסתר, מנהלות מלחמה נגד "תורה ציווה לנו משה"[6], שהוא קיבל אותה מה' אחד, בעבור עם ישראל שהוא אחד בארץ[7]. תנועות כאלה, מבלי הבט על המלחמות הפנימיות שביניהן, מבוססות כולן על אותו רעיון: "נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן"[8].

***

תוצאותיה של גישה זו, הכוזבת בכל מהותה, היו שאלפי-אלפי נפשות נותקו ממעין החיים האמיתי, מן היהדות ומן היהודים, ונרצחו רוחנית. גדלו ילדים, שהם עכשיו כבר אבות וסבים, אשר לא זו בלבד שאינם בסוג של חכם, תם או שאינו יודע לשאול, אלא אפילו לא בסוג של רשע.

הם איבדו את עצמם, והולכים לאיבוד חס-ושלום לעם היהודי וליהדות האמיתית, אשר חד הם.

***

באים יציאת מצרים וחג הפסח ומלמדים אותנו, בין שאר ההוראות הרבות, גם בעבור חיי היום-יום, כי לא בניסיון לחקות את הסביבה טמונה התקווה לגאולה ולחירות, אלא בדיוק להפך.

בני-ישראל במצרים היו מיעוט קטן[9] וחיו בתנאים הגרועים ביותר. אבל, כפי שחכמינו ז"ל מספרים, היו נבדלים מן הסביבה ושמרו בגאון על אורח חייהם, מסורתם ומקוריותם (שהיו ישראל מצויינים שם בלבושם ומאכלם ולשונם[10]), ודווקא על-ידי זה הבטיחו את קיומם, וגם הגיעו אל הגאולה האמיתית, הגופנית והרוחנית.

***

אחת המשימות החיוניות וההכרחיות של זמננו היא להקדיש את הכוחות הגדולים ביותר כדי להחדיר בדור הצעיר, ואפילו במי שהם מבוגרים בשנים, אבל צעירים וקטנים בידיעות היהדות[11] – את ההערכה הנכונה של יהדות אמיתית, יהדות נאמנה לתורה, לא יהדות מזוייפת או 'מדוללת', ואת ההכרה שבה תלוי עצם קיומו של יהודי, של כל יהודי, קיום גם בעולם הזה, בכל מקום ובכל זמן.

עד שישובו אל מסורת אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, ויקיימו וישמרו בגאון את אורח החיים היהודי, חיים לפי הוראות תורתנו תורת חיים.

ליהודי אסור לעולם להתייאש; לעולם אסור לוותר על יהודי. מתוך גישה נכונה של אהבת ישראל יכניסו גם את סוג הילדים הנזכר לעיל אל תוך 'ארבעת הבנים', ובמשך הזמן גם יביאו אותם שייכללו בסוג של 'בן חכם'.

***

יעזור השם יתברך, שכל הבנים והבנות יתכנסו יחד ליד שולחן אחד של "העבודה הזאת", ויערכו את סדר הפסח כהלכתו, לקיים את "העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלקינו"[12],

והתחלה זו של 'קיבוץ גלויות', כינוסם גם של הילדים הנידחים לסדר על-פי תורה, תזרז במהרה בימינו את האתחלתא דגאולה ותביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בברכת חג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן