עשה משפט לעשוקים, נותן לחם לרעבים, ה' מתיר אסורים:
ה' פוקח עורים, ה' זוקף כפופים, ה' אוהב צדיקים:
עשה משפט לעשוקים, פירוש עשוקים.. הן הניצוצות שנעשקו ונפלו למטה בחיצונים על ידי חטא עץ אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע [ו]על ידי מעשה הרע דבני אדם בעבירות בפועל ממש.. עושה משפט לעשוקים, פירוש משפט היינו בחינת התיקון כידוע דמשפט איהו רחמי כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ כו', וזהו עושה משפט... שמתקן אותם ומעלה את כל הניצוצות דקדושה שנעשקו ונפלו ביד החיצונים...
בעשוקים הנ"ל יש הרבה מדריגות... וביאור כל אלה המדריגות יובן ממה שאנו רואים בנשמות ישראל דקדושה המלובשים בגופים גשמיים [ומביא בפסוק ארבע דרגות של עשוקים, ומהקל אל הכבד:]
נותן לחם לרעבים, רעבים וצמאים ליוצרם היינו שמתפעלים גם בלבבם [היא מדריגה היותר גבוהה והוא המתבוננים בגדולת הבורא ומתפעלים בשכלם וגם בלבבם], אך מכל מקום אינו מתענג לקבל אור וחיות בנפשו מהתבוננות זאת אלא הוא רעב וצמא בלבד דהיינו שיש לו תשוקה להתקרב לה' ואין אור אלקי שוכן בנפשו להיות לו לאור וחיות ממש שאם כן לא היה רעב כו'. וזהו פירוש נותן לחם לרעבים וכמו שכתוב להחיותם ברעב ורעב זה הוא בחינת כליון התשוקה לאלוקים כו'.
ואח"כ אמר ה' מתיר אסורים, לניצוצי קדושה שנפלו עוד למטה ונקראים אסורים, הם המתפעלים מהתבוננות בשכלם על כל פנים, רק מצד התקשרות נפשם הטבעית בעולם הזה אסורים ומקושרים המה מידותיהם אהבה ויראה מבלתי יתפעלו בהתפעלות השכל, והרי זה כאסור בב' ידיו שאינו מתנענע כו'.
אח"כ אמר ה' פקח עורים, פירוש עור הוא שיש לו כח הראיה הרוחנית ואין לו כלי העין להביא בו אור הראיה הרוחנית לידי בחינת ראיה גשמית. כך יש ניצוצות שמשיגים בנפשם בבחינת ראיה שבחכמה שבנפשם כמאמר איזהו חכם הרואה את הנולד יש מאין וכו' כידוע, אבל אין להם בחי' כח הראיה שיהיה בהם ראיה זאת בהתגלות בהשגה ממש אלא מרחוק ה' נראה לו בראיה רוחנית בלבד וכו'. ועל זה נאמר ה' פוקח עורים שמפקח עיניהם לראות בהשגה גמורה.
וכל זה במי שיש לו השגה על כל פנים באלוקות, אבל אחר כך אמר על המדרגה היותר תחתונה ה' זקף כפופים, כי הכפופים ראשם כפוף לארץ כבהמה שראשה כפוף לארץ על היות שורש רוח הבהמה שיורדת לארץ כו', וכך יש ניצוצות שנשקעו בענייני חומריות העולם הזה עד שמוח השגתם מגושם מאוד ולא ישיגו רק גשמיות, אבל בהשגה האלוקית לא ישיגו מאומה והרי זה כמו רוח הבהמה שאינה משגת רק בענייני עצמה כאכילת עשב וכיוצא. וה' זוקף כפופים גם כן.
וכדוגמת כל אלה [בנשמות ישראל] יש בניצוצות רבות שנפלו מלמעלה...
אדמו"ר הזקן, סידור עם דא"ח במקומו. וראה שם ביאור המזמור כולו.
הללויה, הללו א-ל בקדשו, הללוהו ברקיע עוזו:
הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו:
הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכינור:
פירוש בקדשו, בקדש העליון, שהוא מרום וקדוש, מובדל בבחינת לבדו מכל בחינת וגדר השפעה, שהוא בחינת אש אוכלה.
ומא-ל עליון הנ"ל, נשפע האור והחיות על ידי רקיע עוזו, שהם המסכים רבים שמעלימים ומסתירים גילוי אלוקותו ית' בהעלם אחר העלם.
ובגבורותיו, הן הם הצמצומים, אשר אחר ההעלם והתלבשות אור אין סוף ב"ה בכמה מיני לבושין ומדרגות שונות, אזי נשפע האור והחיות קו לקו זעיר שם זעיר שם כדי שיוכלו כל העולמות עליונים ותחתונים לקבל חיותם כו'.
וכרוב גודלו, פירוש, שאחר המסכים והצמצומים נתהוו ונאצלו ונבראו ריבוי רבבות עולמות לאין קץ ותכלית, כמ"ש ועלמות אין מספר, ובכל עולם אין מספר לגדודיו, ובגדוד אחד אלף אלפים כו'.
וכל זה הללוהו להמשיך בתקע שופר, שהוא בחינת תשובה עילאה, בחינת פנימיות נקודת הלב, קול פשוט, תקיעה כו', בלא התחלקות אותיות להיות בחינת דיבור.
אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה, מאמר ד"ה אתם ניצבים.
וראה בסידור עם דא"ח לאדמו"ר הזקן ביאור המזמור כולו.
אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים, שמי השמים וכל צבאם, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כלם, וצבא השמים לך משתחוים:
אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים, ושמת שמו אברהם:
ומצאת את לבבו נאמן לפניך, וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמרי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו,ותקם את דברך כי צדיק אתה:
בפסוקים אלה נתבאר כללות סדר הבריאה וסדר השתלשלות עד לפעולה שעל ידי עבודת האדם.
ומתחיל בכתוב: אתה הוא הוי' לבדך, אתה, קאי על עצמות ומהות. כמבואר בכמה מקומות, שדווקא על העצמות אפשר לומר אתה בלשון נוכח, כיון שנמצא בכל מקום, דלית אתר פנוי מיני'. הוא, קאי על האור כמו שהוא בהעלם, היינו כמו שהוא לעצמו. הוי', קאי על סדר ההשתלשלות כמו שהוא לפני הצמצום. וכל עניינים אלו (אתה הוא הוי') הם לבדך, לפי שאין שם שום מציאות של עולמות, שהרי זה קודם הצמצום.
ולאחרי זה ממשיך: אתה עשית את השמים שמי השמים, דקאי על המקיפים העליונים, בחי' טהירו עילאה וטהירו תתאה, שהם למעלה מעולם האצילות, שזהו ענין המקיפים כפי שהם לאחר הצמצום. וממשיך הארץ גו' הימים גו', שזהו ענין סדר השתלשלות שנחלק לים ויבשה (ארץ), שהם בעלמא דאתכסייא ובעלמא דאתגלייא, שבזה נכלל כל ההשתלשלות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין.
וממשיך בכתוב: אתה הוא הוי' האלוקים אשר בחרת באברם, שזוהי ההתבוננות בזה שכל סדר ההשתלשלות (שנתבאר לפני זה), תכלית ענינו הוא הבחירה באברהם, אחד היה אברהם. דבחירה זו הייתה באברם, קודם שנתווסף לו אות ה', שכבר אז הכיר את בוראו ועמד בכל הניסיונות, שעל ידי עבודתו זו נעשית היציאה, הוצאתו מאור כשדים, שהוא ענין היציאה מכל ההגבלות ומכל ההעלמות וההסתרים דלעומת-זה ודסדר השתלשלות, ושמת שמו אברהם, בתוספת ה', אב המון גויים נתתיך, כדי להתחיל את ענין הבירורים דכל הגויים שבכללות הם שבעה אומות, שזהו אומרו: וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו' לתת לזרעו, שניתנו כל השבעה אומות כדי לפעול בהם כללות ענין הבירורים.
וממשיך בכתוב: ותקם את דבריך כי צדיק אתה, שענין זה נוגע לאופן הבירור. דהנה, ענין הבירור יכול להיות באופן שיתבטל לגמרי, עדי אובד. ועל זה אומר שכיון שצדיק אתה, וענינו של צדיק הוא כמו שכתוב: אמרו צדיק כי טוב, הנה טבע הטוב להיטיב, להציל ולהעלות את כל ניצוצות הקדושה, שזהו ענין ותקם את דבריך, להקים ולהעלות את כל ניצוצות הקדושה, שנמצאים בלעומת-זה. וזהו וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני גו', כדי שיהי' ותקם את דבריך, להקים ולהעלות את ניצוצות הקדושה שבכל השבעה עממין.
ומצד הכריתת ברית הנ"ל יש בכוחם של ישראל לברר הבירורים דלעומת-זה, על ידי העבודה פנימית דנפש רוח נשמה שבנפש האלוקית, באמצעות שכל האנושי והבהמי שבנפש הבהמית הטבעית.
הרבי זי"ע, מאמר ד"ה ראשית גויים עמלק תשט"ו,תורת מנחם חלק יג.
גם המוח צריך להתפלל
ענין ההתלהבות בתפלה באופן של "כל עצמותי תאמרנה" הוא לא רק בנוגע לאברי הגוף, שיתנענע בגופו, יספק בידיו וירקע ברגליו, אלא כל חלקי האדם צריכים להתפלל, גם המוח שבראש, וכל חלקי המוח.
ואם מכוין רק פירוש המילות על דרך הפשט, ואינו מתעמק להבין גם על דרך הדרוש וכו', נמצא, שיש חלק מסויים במוחו – מציאות דבר הנמצא במוח שבראש, כדמוכח מזה שמשתמש בו בשעה שלומד ענין בנגלה דתורה – שאינו משתמש בו בעת התפילה, ואם כן, חסר אצלו בענין "כל עצמותי תאמרנה", כיון שחלק מסויים במוח אינו מתפלל, אלא הוא ישן... ולמה יישן ולא יתפלל?! – הרי גם הוא צריך להתפלל!
מדברי הרבי זי"ע בפגישתו עם האדמו"ר מתולדות אהרון זצוק"ל.
תורת מנחם חלק ל' בסופו.
