אף שאולי הדבר לא היה חלק ממטרת הספר לכתחילה, העניק לנו עורך הסדרה, הרב יואל כהן שליט"א, מתנה חשובה – חידושי תורה. הן יישובי סתירות שונות בתורת החסידות, והן ביאורים בדברי רבותינו במקומות שהדברים אינם מבוארים מספיק לאנשים כערכנו.
מרבית חידושי תורה אלו מוצאים את מקומם בחלק ה'מילואים' של הספר.
הנה דוגמא אופיינית לביאור כזה:
בלקוטי שיחות חלק ב (עמ' 436 ואילך) מבאר הרבי זי"ע את הנאמר בתפילות הימים הנוראים "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם", שהכוונה הפנימית היא, שאי־אפשר להיעשות 'אגודה אחת' אלא אם כן כולם יחד באים לעשות רצונו יתברך. והסיבה – כאשר אנשים באים יחד למטרה אחת משותפת (לדוגמא, התאגדות כדי לבנות בניין אחד, או התאגדות יחד בצבא אחד להילחם עבור מדינה פלונית וכיוצא בזה), כיוון שכל אחד הוא אדם בפני עצמו, הרי פלוני עושה את העניין בגלל המציאות שלו ומצד ההרגשים האישיים שלו, ואלמוני עושה את אותו עניין בגלל המציאות שלו ומצד ההרגשים האישיים שלו, ורק בנוגע לפועל כולם עושים דבר אחד. מה שאין כן כאשר כולם מתאגדים יחד לעשות רצונו יתברך – זהו דבר הנובע מהנשמה, ומצד הנשמה כל היהודים הם מציאות אחת.
בכרך החדש דידן (עמ' צח) מביא ר' יואל את תוכן השיחה הנ"ל, וב'מילואים' (עמ' תלב) הוא עומד על דברי הרבי בשיחה, שכאשר אנשים באים יחד עבור מטרה אחת משותפת, כל אחד עושה זאת בגלל ה"מציאות" שלו וה"הרגשים" שלו. ועל כך הוא שואל: ראשית, מה בדיוק הפירוש "מציאות" ו"הרגשים"? ושנית, מה ההבדל ביניהם ומדוע יש כאן כפל לשון?
מסביר ר' יואל כיד ה' הטובה עליו:
בדרך כלל, כאשר אנשים רבים מתאספים למטרה אחת – אמנם כולם באים למטרה משותפת, אבל כל אחד בא בשביל ה'אגו' שלו, היינו התועלת האישית שהוא יפיק מעניין זה (לדוגמא – כאשר שני אנשים באים יחד לבנות בניין, כל אחד חושב על הכסף שהוא ירוויח מהבניין, ולא נוגע לו כלל הכסף ששותפו ירוויח). נמצא שאמנם בפועל יש כאן שיתוף פעולה, אבל בעומק העניין כל אחד חושב על דבר שונה לחלוטין מהדבר שחברו חושב עליו – ראובן חושב על המציאות של ראובן, ושמעון חושב על המציאות של שמעון.
זו הכוונה בדברי הרבי שכל אחד עושה את הדבר בגלל ה"מציאות" שלו.
אך הרבי מוסיף עוד ואומר גם שכל אחד עושה את הדבר מצד ה"הרגשים" שלו.
כלומר:
אליבא דאמת, תיתכן מציאות שבה שני אנשים באים יחד ואינם חושבים על עצמם כלל אלא חושבים על המטרה, כגון אנשים בעלי אידיאולוגיה שלוחמים עבור שיטה מסוימת ואפילו מוכנים למסור את הנפש בעדה, שאין כוונתם כלל על התועלת האישית שיקבלו מהפצת השיטה בעולם, אלא כוונתם היא שהשיטה והאידיאולוגיה יתפרסמו ויתקבלו בעולם. ובכל זאת, אין זו 'אגודה אחת' באמת, כי כל אחד עושה את מה שהוא עושה מצד ה"הרגשים" שלו.
פירוש:
עצם הדבר שאדם מגיע למסקנה שעניין מסוים הוא האמת, נובע מנטיית נפשו והכרת שכלו (ה'הרגש' שלו). וכיון ש"אין דעותיהם שוות", כדברי חז"ל (סנהדרין לח, א), נמצא שאם ראובן הגיע למסקנה ששיטה מסוימת היא האמת, וגם שמעון הגיע למסקנה זהה – סוף סוף כל אחד הגיע למסקנה זו בגלל ה'הרגש' האישי שלו, שהוא הרגש שונה מההרגש של חברו. ואם כן, בעומק העניין, אין כאן אגודה אחת ממש.
מתוך מאמר סקירה על הספר החדש
