סקירה כללית

 כ"ק אדמו"ר הרש"ב - רבי שלום דובער, החמישי בשושלת חב"ד, ידוע במאמרי החסידות הרבים שכתב ואמר ובבהירות וסדר כללי שהכניס בנושאי החסידות. את מאמריו לומדים בישיבות חב"ד ברוב הסדרים הרשמיים של לימודי החסידות.

גולת הכותרת של דרושי אדמו"ר הרש"ב הוא ללא ספק ההמשך הידוע “בשעה שהקדימו - תרע"ב".

המשך תרע"ב הוא החיבור הגדול ביותר בתורת החסידות מפרי עטם של אדמו"רי חב"ד, המכיל ‘המשך' (חטיבה אחת) של קמ"ד דרושי חסידות שנאמרו מחג השבועות שנת תרע"ב עד פ' וירא שנת תרע"ו. את מאמרים אלו כתב הרש"ב בעצמו ואחר כך אמרם ברבים מלבד חלק נכבד שלא נאמר ורק נכתב.

בהמשך זה נתבארו עיקרי ויסודי תורת חסידות חב"ד בצורה ואופן מיוחדים שאין דומה להם. בנו של הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ, באחת משיחותיו מתאר באריכות איך שבהמשך תרע"ב התחילה תקופה חדשה וכל הענינים העמוקים שבחסידות נתבארו בו בהרחבה כמו דברים מוחשיים ביותר.

ה'המשך' הארוך הנוסף משנת תרס"ו נחשב אף הוא ליסודי ועיקרי מאוד (ראה באריכות בגליון מעיינותיך מס' 27) אולם בהמשך תרע"ב ישנם “גדולות ונפלאות" באורכו ובתוכנו לגבי שאר ההמשכים, אפילו בערך ל"נפלאות" שבהמשך תרס"ו (מדברי הרבי זי"ע).

***

עד דורנו היה חלק קטן של ההמשך נפוץ בהעתקות. והרבי זי"ע, עוד בחיי חותנו הרבי הריי"צ, היה אחראי על הדפסת ספרי חסידות וחפץ מאוד להדפיס המשך זה. מסיבות שונות נמנע מכך עד שבשנת תשל"ז נפל דבר, ובהתוועדות י"ט כסלו הורה להדפיסו תוך כדי אמירת דברי מסתורין בדבר גודל האחריות שבדבר (ראה בעמוד 14).

הספר נדפס בשלושה כרכים עבים, החלק הראשון - דרושי תרע"ב-תרע"ד, החלק השני דרושי תרע"ה-תרע"ו, והחלק השלישי - ה"חלק שלא נאמר".

במהדורה החדשה שיצאה לאור בשנת תשנ"ב, נדפסה בסוף הכרך הראשון סקירה ארוכה ובה תיאור כתבי היד וצורת הכתיבה של ההמשך, ובסוף החלק השלישי מובאת תמצית כללית של ההמשך (‘תוכן קצר') המסייעת מאוד ללומדים.

מאז שיצא ההמשך לאור עולם הריהו ה"הוויות דאביי ורבא" של לומדי החסידות, בעיקר המתקדמים שביניהם, שכן עיקרי ויסודי תורת חסידות חב"ד מתבארים בו בצורה ברורה ומסודרת באופן יוצא מן הכלל שלא מצינו כמותו בספרים אחרים. בהמשך זה מסביר ומבאר את כללות עניני ההשכלה והעבודה שבחסידות, בשפה ברורה וכשולחן הערוך, עד שכל סוגיא וסוגיא מתבררת ומתלבנת על בוריה.

***

דרכו של רבינו הרש"ב בכתיבת דרושי חסידות היתה להעתיק מכתבי אבותיו הקדושים, אביו אדמו"ר מהר"ש, זקנו אדמו"ר הצמח צדק, ואבי זקנו אדמו"ר האמצעי, אלא שסידר ובירר וליבן את הענינים לפי דרכו שלו, והוסיף עליהם תוספת מרובה על העיקר, עד שיצא דבר חדש בדמות מאמריו ודרושיו.

באופן בולט ניכר ענין זה בהמשך שלפנינו, שבו יגע ביגיעה רבה ועצומה לכתוב ולהגיה את הדברים כמה וכמה פעמים, בתוספת חלוקה לפרקים, ו"קיצורים" לכל פרק ופרק, כדי להקל על הלומדים.

כמו בעוד המשכים שכתבו אדמו"רי חב"ד, גוף ה'המשך' נכתב בנפרד מההתחלות והסיומים של כל מאמר. חלקו העיקרי של ההמשך נכתב ברציפות, לפני אמירת המאמרים, בלי ההתחלות והסיומים של המאמרים, ואחרי אמירת המאמרים בשבתות וימים טובים, רשם הרבי “התחלה" ו"סיום" לכל מאמר (הקשורים לפרשת השבוע שבו נאמר המאמר), וכן הוסיף הגהות. לאחרי החלוקה נמצאו בו 144 מאמרים, שנסמנו ע"י רבינו במספר סידורי. לאחר זמן נמסר כל זה ל"מעתיק" שיעתיק ויסדר הכל במקום אחד, ואז עבר רבינו על ההעתקה והוסיף עוד הגהות ובאותה תקופה גם כתב את הקיצורים לכל פרק ופרק. אולם עבודה זו של חלוקת המאמרים לפרקים וכתיבת הקיצורים לא נגמרה ע"י אדמו"ר הרש"ב וישנם פרקים וקיצורים רק עד המאמר של פרשת תרומה תרע"ה. (ומלבד כל זה ישנו, כנ"ל, חלק ארוך שנכתב ו"לא נאמר").

למעשה התחיל הרבי בכתיבת הדרוש בשנת תער"ב והמשיך בהגהתו עד סוף ימיו ממש בשנת תר"פ.

***

ההמשך נחלק לשש חטיבות כלליות:

בחלק הראשון (ממאמר ד"ה בשעה שהקדימו תער"ב עד ד"ה ולא יכול יוסף תער"ג) מבאר את ענין שלושת הפירושים שב"כתר": לשון המתנה ושתיקה (כמ"ש באיוב “כתר לי זעיר ואחוך"), לשון עטרה, ולשון “סיבוב" והקפה, שהם כנגד ג' מדריגות בספירת הכתר: כתר שבבחינת סיבוב הוא מקיף הקרוב שהוא בחינת “רצון גלוי", לשון עטרה הוא מקיף רחוק יותר שהוא בחינת “רצון נעלם", ולשון שתיקה מורה על המקיף העליון ביותר שהוא בחינת עצם הרצון שאינו בא לידי גילוי כלל.

בחלק השני (מד"ה ועשית חג שבועות תער"ג עד ד"ה וה' אמר המכסה תרד"ע) מבאר כיצד דוקא ע"י קיום התורה והמצוות ע"י ישראל נמשך ממדריגה הכי נעלית הנ"ל שבכתר, בחינת מוחא סתימאה, שעיקר המשכתה הוא ע"י המסירת נפש בתוך ההעלם וההסתר דזמן הגלות, ותתגלה לעתיד לבוא.

בחלק השלישי (מד"ה ואהיה אצלו אמון תרד"ע עד ד"ה וידבר גו' במדבר תרע"ה) ממשיך לבאר בעומק יותר גודל מעלת עבודת ישראל בעסק התורה והמצוות, שעל ידה ממשיכים ממדריגה שלמעלה אפילו ממדרגת המקיף העליון שבכתר, מבחינת עצמותו ומהותו ממש. ובעיקר - ע"י העבודה דקבלת עול וביטוש וזיכוך החומר, שעי"ז מהפכים את החושך לאור, שזה מגלה אשר באמת הצמצום אינו מסתיר ומעלים לגבי עצמותו יתברך.

בחלק הרביעי (מד"ה וידבר אלקים תרע"ה עד סוף החלק שנאמר) ממשיך לבאר ענין ההעלאה של התחתון והפיכת החושך לאור, על פי ביאור הכתוב “וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", שזהו ענין “דעת עליון" ו"דעת תחתון", וחיבור שניהם.

בחלק החמישי (חלקו הראשון של החלק שלא נאמר) ממשיך להסביר הבנה עמוקה יותר בלשון הכתוב “אין עוד", אופן אחד שבענין “יחוד ה' ואלקים" ו"הפיכת החושך לאור".

ובחלק הששי (חלקו השני של החלק שלא נאמר) מתחיל לבאר את החידוש בתורה ע"י עבודת ישראל וענין יחודא עילאה ויחודא תתאה באופן אחר, כפי שהוא “מלמעלה למטה".

הכנות הרבי הרש"ב לאמירת ההמשך, שיחה מרתקת מבנו הרבי הריי"צ

בשיחות הרבי הריי"צ מצאנו קטע ארוך ומיוחד מאוד על ההכנות לאמירת ההמשך ועל האווירה שהשרה סביבו הרבי הרש"ב:

“כל העולם החסידי-משכילי ציין את אבי כגאון בהשכלה של חסידות. החסיד מורי הרשב״ץ נ״ע קרא לאבי: “הרמב"ם של חסידות", שכן, כל ענין הוא אצל אבי הלכה קבועה ומסודרת עם כל הסברו של הענין, דבר דבר על אופנו. כל מאמר חסידות בודד מהווה אצל אבי מעיין של ים החכמה, מסכת שלמה. כל מאמר חסידות שאמר, כל מאמר חסידות שכתב, היה חוויה מיוחדת אצל אבי.

המאמר שהיה אבי אומר ביום ששי לפני קבלת שבת, לא זו בלבד שה"חוזר" הרב ר׳ אהרן ז״ל היה חוזר עליו לפני האורחים שבאו לשבת, היו גם חוזרים עליו מספר גדול של “יושבים" שהיו אז בליובאוויטש.

הסדר היה, שביום שני היה כבר הכתב של המאמר, ה"יושבים" למדו את המאמר בעיון, ואצל זקני החסידים - היה תוכן מאמר החסידות של שבת, נושא הדיבור במשך כל השבוע...

אלה שזכו להכיר את אבי ולשמוע ממנו חסידות ושיחות שמחת תורה או י"ט כסלו, יודעים, איזו אהבה בלתי מוגבלת היתה לאבי כלפי לומדי חסידות ועוסקים בעבודה שבלב, וברצון רב היה עוזר להם לעלות בהשגה ובעבודה.

***

בחורף תער״ב היה אבי במנטון [שבצרפת]. במשך השבועות האחדים של שהותו במענטאן, הספיק לנוח היטב, ומצב בריאותו הוטב במדה משמעותית. בלוותי את אבי בנסיעה זו, מליובאוויטש עד ורשה, אמר לי אבי, שהוא מקווה, שבהיותו במנטון, יהיה לו זמן מספיק, להרהר בענין עמוק חדש בחסידות.

במשך שמונה עשר השנים, מחורף תרנ"ד עד חורף תרע"ב, התרחבה מאד ב"ה תורת החסידות, והרבה ענינים הוסברו בהרחבה.

אלה שמכירים עניני החסידות הנידונים בהרחבה ובבהירות רבה במאמרי שנות תרס"ו, ס"ז, ס"ח, תרס"ט, ההמשכים הידועים בשנים עת"ר, תרע"א, אחד עשר המאמרים של המשך יום טוב של ראש השנה תער״ב - נוכחים לדעת שהחל משנת תרס"ו החלה תקופה חדשה בהתרחבות תורת החסידות. ששת השנים תרס"ו-תרע"ב - העשירו את תורת החסידות בבעלי כשרון יסודיים ובבעלי עבודה.

ברשימותיו של אדמו"ר האמצעי - שכפי הנראה כתב בשנותיו הצעירות - ישנו ביטוי “ועל דרך צחות יש לומר". בדרך צחות יש לומר על התרחבות החסידות ועבודת החסידים משנת תרס"ו עד תרע"ב, את המאמר “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית". תורת החסידות עשתה חסידים מלידה לחסידי אמת, וחסידים הפכו חסידות כתובה לחסידות חיה.

במשך שמונה עשרה השנים תרנ"ד-תרע"ב, הועמדו ענין החסידות, לימוד החסידות ועבודת החסידות, על הגובה הנכון והמתאים.

***

באחד ממכתביו אלי ממנטון, כותב לי אבי, שהוא ב"ה שבע רצון, השי"ת מילא רצונו, ותקוותו - שהביע אותה בנסענו מליובאוויטש לורשה, ואשר שאלתי אותו על כך באחד ממכתביי - באה מהכוח אל הפועל. למותר לומר שהיתה לי תשוקה עזה לדעת מה הוא הענין החדש בחסידות שאבי עוסק בו, אך מאידך חשבתי שבאמת לא צריכים לרצות לדעת דברים כאלה.

כשבאתי למנטון לשבת פרשת וארא ר"ח שבט, מצאתי את אבי במצב רוח מרומם ושבע רצון, חשתי שרוממות הרוח ושביעת הרצון, באות מעבודה בחסידות שהסבה לו עונג רב.

בסעודת פורים היתה התוועדות חזקה. אבי הסביר שלומדי חסידות יכולים להגיע להשגות העמוקות ביותר במוחש ממש. תוכן הנושא של אותה שיחה היה, שכל אחד יכול לומר “מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב", כל יהודי יכול להגיע להיות “מרכבה" לאלקות, כמו האבות שאבריהם היו קדושים ומובדלים מעניני העולם.

בשיחה עמוקה ורחבה הסביר אבי ששעבוד המוחין לאלקות הוא עונג נפלא. כשמתעמקים - אומר אבי - בהעמקת הדעת בהשגה של השכלה בענין של חסידות - חשים באויר גן עדן.

[והמשיך אדמו"ר הרש"ב:] במשך שנים יגעתי שלא להטעות את עצמי, הקדשתי את כוחותיי להשגה בעבודה של חסידות, התענוג החסידי אפף אותי. אין אני מחזיק טובה לעצמי על כך, שכן זוהי מתנה. ידוע לכל כמה מאוס ענין ההגזמה, ואחרי כל זאת אומר אני גלוי לעין כל, כשהשי״ת עוזר ומזכה להתעמק בהעמקת הדעת בהשגה עיונית בענין של חסידות - חשים באויר גן עדן.

כשכוח השכל, המלובש במוח הגשמי, מתעמק ומקיף ענין של חכמה סתימאה, או ענין של ז׳ תחתונות של עתיק וג׳ ראשונות של עתיק, או ענין של “אתה הוא הוי׳" כפי שזה עדיין “לבדך", כלומר לפני הצמצום - הרי לא זו בלבד שהאדם החושב מתעלה על ידי מחשבה זו, אלא הענין בו מהרהר האדם החושב - מתעלה. כלומר, על ידי דביקות מחשבת החושב בענין שהוא מהרהר בו, מתעלה הענין. והענין עצמו מעלה את האדם החושב, לאותו מקום שהאדם החושב העלה את הענין על ידי עבודת המוח שלו.

השיחה הרעישה את כל המסובים. הרי זה עונג רוחני אמיתי לשמוע דברים מיוחדים ועמוקים כאלה. אחרי הפסקה של ניגוני דביקות נעימות ומלאות התלהבות, המשיך אבי בשיחתו: “אני כברוש רענן ממני פֶּרְיְךָ נמצא״ - עצמות אין סוף מתכופפת, כביכול, כלפי כל מי שלומד חסידות בעיון ומתייגע בעבודת החסידות, ואומרת לו: ממני, מ"עצמות" הבלתי מושגת - פֶּרְיְךָ נמצא בהשגה ממש.

מוחו הגשמי ושכלו האנושי של המתייגע בחסידות בעיון ובדביקות המוח, משיגים השגה אלקית במוחש ממש. כל המתייגע בהשכלה ובעבודת החסידות, יכול להגיע לענינים הנעלים והעמוקים ביותר.

כעבור חצי שנה, חג השבועות תער"ב, החל אבי לומר המשך המאמרים הידוע היטב “בשעה שהקדימו" שנאמר במאה ארבעים ושלשה “המשכים", בהפסקות שונות, מחג השבועות תער"ב עד פרשת וירא תרע"ו. אבי אמר לי שענין זה החל אצלו במנטון. עם המאמר “בשעה שהקדימו" מתחילה תקופה חדשה בהתרחבות החסידות, וכל הענינים העמוקים ביותר בחסידות, מתבארים בהרחבה ובדימויים מוחשיים רגילים".

(התוועדות שמחת תורה תר״ץ. לקוטי דבורים ח"ב רצו, א ואילך עם דילוגים קלים)

עשר שעות בעיניים פתוחות בעולם אחר

סיפור מופלא זה כותב הרבי זי"ע ברשימותיו ממה ששמע מחותנו הרבי הריי"צ (מזמן שהיה עם אביו הרבי הרש"ב):

“בהיותנו בוויִן [ווינה] וחדרינו היו זה אצל זה ודלת פתוחה ביניהם.

אדנ"ע [הרש"ב] נתן לי איזה כתב להעתיק, והוא ישב על הספה - לערך שעה ה' אחה"צ - רגלו א' על הספה ורגלו א' על הארץ, ופַּפּיִרסה [סיגריה] בין אצבעותיו. נגשתי פעמים אחדים, וראיתיו יושב בלי נוע, עיניו פתוחות, וכן ישב עד שעה 3:45 לפנות בוקר! אז התעורר, הביט בחפזה על הפַּפּיִרוסה, וזרקה. לקח שעונו ובתמהון ראה את השעה. נגש אל החלון, ואח"כ שאלני שכנראה כבר העריב והגיעה השעה להתפלל ערבית! עד שגיליתי [לו], שכבר עברה כמעט כל הלילה. כן צריך הייתי להזכיר גם היום [שבו עומדים], כי היה לגמרי מסולק מהעולם.

היה לומד אז אתי רמב"ן עה"ת, והתחיל לשאול אותי “מן הצד" על דבר מה שצריכים אנו ללמוד, וראיתי כונתו למען עי"ז ידע באיזה יום אנו עומדין.

למחרת מצאתיו כותב בביכעל [מחברת כתב יד] בענין עמוק בדא"ח [דברי אלוקים חיים], וכנראה שבזה היה משוקע".

ובמקום אחר מוסיף הרבי, ששמע שאחר זמן אמר הרבי הרש"ב לבנו הריי"צ שעניני החסידות שבהם התבונן באותן שעות היו היסוד להמשך תרע"ב הידוע.

(תורת מנחם - רשימת היומן עמ' רי)

החששות של הרבי מהדפסת הספר וההכרעה

בין ה"המשכים" המפורסמים ישנו ההמשך המיוחד דכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שהתחלתו בחג השבועות שנת תער"ב, כפי שנקרא בפי חסידים בשם “המשך תער"ב", המשך הכי ארוך של מאמרי חסידות, חלקו - נתחלק לפרקים ע"י כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, ובתוספת קיצורים, וכולל גם “חלק שלא נאמר".

חיבה יתירה נודעת להמשך זה בעיני כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע - “אין דעם המשך האט ער זיך געקאכט" [=הוא עסק בלהט בהמשך זה].

בהמשך זה ישנם “גדולות ונפלאות" לגבי שאר ההמשכים, אפילו בערך ה"נפלאות" שבהמשך תרס"ו.

המשך זה - שלא כמו כו"כ ענינים שלא נשתמרו בשלימותם - נשתמר וישנו בשלימותו (מתחילתו ועד סופו, עם חלוקת הפרקים והקיצורים, וגם החלק שלא נאמר) - בצילום שנמצא ברשותי מכו"כ שנים.

כשכ"ק מורי וחמי אדמו"ר [הרבי הריי"צ, בנו של הרבי הרש"ב] נסע מביתו, חיפש מישהו שיוכל לסמוך עליו ולהשאיר בידו את הכתבים על מנת להחזירם בשלימות, וכנראה, שלא היתה לו ברירה אלא למוסרם בידי. כשראיתי שבין הכתבים שנמסרו בידי ישנו גם “המשך תער"ב", חטפתי מיד ועשיתי “צילום" מכל ההמשך, וצילום זה נמצא ברשותי עד היום הזה.

כאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר הפקיד את הכתבים בידי, ידע מן הסתם שאעתיקם, ובמילא, הרי זה באופן ש"אדעתא דהכי הפקידו", שאז “מותר.. להעתיק ממנו". וכך הוי מעשה: עשיתי צילום כאמור ונמצא ברשותי עד היום הזה.

ענין זה אינו נותן לי מנוח זה כמה וכמה שנים:

היתכן שכל המאמרים וההמשכים מתפרסמים בדפוס, מלבד המשך זה - תער"ב - שעדיין לא נתפרסם בדפוס?! וכיון שנמצא ברשותי צילום של ההמשך, ויכולני למסרו לדפוס נושא אני באחריות על היפך הפצת המעינות חוצה! ולאידך, מצד כמה טעמים (שבודאי יש להם מקום בשכל דקדושה) יראתי למסור המשך זה לדפוס, ונתברר שיש מקום לחשש וכו'. ובכל אופן, מכיון שבמשך כל השנים עד עתה נתעכבה הדפסת המשך זה, הרי זו הוכחה שעד אז לא הגיע הזמן לכך.

אמנם, סוף סוף הגיע הזמן לעשות ענין מיוחד בנוגע לתורת החסידות ע"י הדפסת המשך זה, ולכן עלה ברעיוני (“איך בין געפאלן אויף א המצאה") להטיל ענין זה בין החסידים - שישתתפו עמדי בנשיאת האחריות על הדפסת והפצת המשך תער"ב בשלימותו, באופן שתהא יד הכל שוה.

וזאת למודעי: אין מבקשים מאף אחד לכסות את כל ההוצאות של הדפוס, או לטרוח בעניני הדפוס, ואפילו לא התחייבות ללמוד את ההמשך כולו, מראשיתו ועד סופו, כי אם השתתפות בנשיאת האחריות על ההדפסה וההפצה, שלמרות כל הסברות והחשבונות כו', הוחלט, על דעת הרבים, שעכשיו הגיע הזמן להדפסת והפצת המשך תער"ב.

וכדי לקבוע בוודאות שענין זה נעשה על דעת הרבים ובאחריותם, צריך הדבר להתבטא לא רק בדיבור אלא גם במעשה בפועל, ע"י השתתפות גשמית בממון כפשוטו, על דרך מה שכתוב בתניא (פל"ז) ש"הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו".

ולכן, הצעתי ובקשתי, שכל מי שמוכן ורוצה להשתתף באחריות על הדפסת המשך תער"ב, יתן בהקדם דולר אחד (לא פחות ולא יותר) לקופה מיוחדת ב"מזכירות" (ובשאר המדינות - יתנו בשטרות דמדינותיהם בסכום השוה לדולר אחד, למשרד ד"מרכז לעניני חינוך" או “מחנה ישראל" שבמדינה ההיא). וכל הרוצים - יכולים לתת גם עבור נשותיהם ובני ביתם, כולל גם תינוק בן יומו - דולר אחד עבור כל אחד ואחת, ולפי מספר השקלים יוודע מספר המשתתפים.

בענין זה אינו נוגע פירוט שמותיהם של המשתתפים אלא מספרם: כך וכך שקלים עבור כך וכך נפשות מישראל. ובודאי יהי' מספר מרובה (לא רק באיכות, אלא גם בכמות) של משתתפים, מאנ"ש, חסידים וכלל ישראל, “הקטנים עם הגדולים", שיסכימו ויקבלו על עצמם להשתתף בדבר.

(מתוך התוועדות הרבי זי"ע - י"ט כסלו תשל"ז)