"התורה – אין קץ, לנצח נצחים"
מעשה בפלוני, איש עסקים, שבמשך שנים הקדיש מזמנו לתחום תורני כלשהו. יום אחד התלבט אם להמשיך בכך או לחדול ולהתמסר כל-כולו לעסקיו. הלה שיתף בהתלבטותו זו את הרבי .
בתשובתו שלל הרבי מכל וכל את עצם המחשבה להגביר את ההשקעה בעסקים על-חשבון העיסוק בתורה. בין השאר, כתב לשואל: "הגע עצמך, אלפים ואלפים שנה הייתה נשמתו, שהיא-היא העיקר אצל כל בני-ישראל, עוסקת בתורה. ואחרי חיינו בעולם הזה הגשמי, תחזור הנשמה להתעסק בתורה ולהתעמק בחכמתה, שהיא אין קץ לנצח נצחים. אלא שבינתיים, במשך איזה עשיריות שנים זימן לו הקב"ה עסק של מסחר. ואיך אפשר להביט על זה שזהו עסקו ו(אילו) עניין התורה 'עניין נוסף'?!".

"מהיכן לרבי זמן?!"...
הרה"ג ר' אברהם סופר ז"ל, נינו של בעל ה'חתם-סופר' ודודו של – יבדלחט"א – האדמו"ר מערלוי שליט"א, ההדיר את 'בית הבחירה' למאירי וספרים נוספים של הראשונים.
הרב סופר היה מגיע אל הרבי בשעות בלתי רגילות ונכנס לחדרו של הרבי, כפי שהגדיר זאת "לשוחח עמו בלימוד".
פעם הייתה לו שקלא וטריא עם הרבי בעניין מסוים בדברי סבו, ה'חתם-סופר'. הרבי ענה לו שלשון ה'חתם-סופר' שונה במקצת מכפי שציטט, ובדקדוק הלשון מתורצת השאלה. בצאתו מהיחידות סיפר לתלמידי הישיבה, כי הוא התווכח עם הרבי אודות לשונו של ה'חתם-ספר' עד שהרבי קם והוציא את הספר מארון הספרים והראה לו שהצדק עימו. הרב סופר לא התאפק ושאל את הרבי ישירות: "מהיכן יש לרבי זמן לדעת את כל לשונות ה'חתם-סופר' בעל פה?!"...

מעניינים מדיניים ל'חתם-סופר'
הרה"ג ר' מנחם מענדל וועכטר שליט"א מספר מה ששמע מהמשפיע הרב משה וובר זצ"ל מירושלים בשם הרב סופר: "פעם נכנסתי ל'יחידות', מיד לאחר שמחדרו של הרבי יצא מנחם בגין. כרגיל גם הפעם הדהים אותי הרבי בשליטתו התורנית המופלאה וגם בכתבי זקני ה'חתם-סופר'. אך בעיקר התפעלתי מהעובדה, שלאחר שישב הרבי שעות ארוכות עם קודמי, ואתה יכול להבין שלא דיבר עמו בלימוד... הנה כשאני נכנסתי באותה דלת שנפתחה ליציאתו של בגין, החליף הרבי את הנושא ברגע כמימרא, וצלל עימי בעומק הסוגיות ובכתבי ה'חתם סופר'. היה נראה כאלו אני האדם הראשון שהוא מדבר עמו בלילה זה. לא ניכר עליו שום מתח ועייפות מהשיחה הקודמת, ולא היה צריך כלל איזו הפסקה ומנוחה ליתן רווח בין דיבור לדיבור".
על הרבה מספרי הראשונים שההדיר קיבל הרב סופר הערות מהרבי וחלקם אף הודפסו בספריו.


"מטייל בכל הש"ס"
גם הגאון הגדול רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל, הרב הראשי למדינת קנדה ומחשובי תלמידיו של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, נמנה עם באי בית-מדרשו של הרבי ואף בילה לא-פעם עם הרבי שעות ארוכות ביחידות. בהזדמנות מסוימת סח הרב הירשפונג (בראיון לעיתון 'כפר חב"ד' גליון מס' 147):
"בתקופות קודמות הייתי נכנס ל'יחידות' ומשוחח הרבה בלימוד עם הרבי. זו חוויה רוחנית שאין לתארה, לא רק שהזיכרון הוא עצום שאין בנמצא, אלה כל עניין שהועלה בכל מקום ומקום בש"ס ופוסקים וכדו' זה חי וטרי אצלו כאילו הוא כעת מונח בלימוד דווקא בעניין זה.
"לאחרונה אני משתדל לא להטריח בכלל ולא לגזול רגע מזמנו היקר של הרבי, ואף אמרתי זאת לכמה גדולי תורה שמאוד חפצים לשוחח עם הרבי ואף עושים זאת. אני כמובן מבין את רצונם אבל הבעתי בפניהם את דעתי שבתקופה זו כאשר אין לו מנוחה כלל כאשר רבבות אלפי ישראל מכל קצוות תבל פונים בשאלותיהם ובקשותיהם ושוטחים בעיותיהם ומכאוביהם בפני הרבי – הרי אסור להרשות לעצמנו את הלוקסוס לגזול מזמנו היקר. העולם הרי לא נותן לו לנוח, ובפרט כאשר מלבד כל זה ידוע גודל התמדתו העצומה שאין אצלו לא יום ולא לילה. (בהקשר זה נזדמן לי לשמוע שהרבי הריי"צ אמר על חתנו הרבי, שהוא בשעה ארבע בבוקר תמיד ער; או שעוד לא הלך לישון או שכבר קם...).
"מי שרוצה ליהנות מזיו תורתו יכול לעשות זאת גם בהתוועדות. תענוג רוחני לראות כיצד הוא עובר ממסכתא למסכתא ומטייל בכל הש"ס בגאונות בקיאות והעמקה שקשה לתארה. עשרות כרכי הליקוטי-שיחות וההדרנים שעורך על כל מסכתות הש"ס זו יצירה תורנית שאין כדוגמתה. וכל זאת למרות שכל בעיות הכלל על שכמו.
"פעם פנה אלי בהתוועדות – היה זה לאחר שהדפסתי משהו – הוא אמר לי בבת-שחוק: עתה אומר שיחה על עניין שכתבתם ולהפריכו לחלוטין... ואמנם כך עשה...".

'מדד האורך' ו'סוד הצמצום'
לפנינו קטע מדברים שכתב על הרבי איש האשכולות, עורך האנציקלופדיה התלמודית, הגאון רבי שלמה-יוסף זווין, בסגנונו הייחודי (בהקדמתו לספר 'קובץ חידושי תורה' שיצא במלאת 75 שנה לרבי):
"...במובן אחר מתבטא מדד האורך של אדמו"ר מליובאוויטש. אורך בהבעה, אורך בהרצאת דברים. שעות על גבי שעות הוא משוחח ומדבר בהתוועדויות שונות בימי שבת ומועד. מעיין הנובע, בלי הרף ובלי הפסק, מלבד איזה הפסקות קצרות וקלות לשם איזה ניגון. כשש-שבע שעות רצופות הוא נושא מדברותיו, והקהל המגוון, הרב והצפוף הנמצא במחיצתו מרותק לשמוע באוזניים כרויות. קטעים מהשיחות מתפרסמים בדפוס בכל שבוע בשם 'ליקוטי שיחות'. ולא הם 'ליקוטים', ולא הם 'שיחות', כי אם עניינים עמוקים בהם משתקפת בקיאותו בכל חדרי תורה ודרכו המיוחדת בשילוב נגלה ונסתר. כלום יש להוכיח מכאן שאין הרבי יודע סוד הצמצום? יודע ויודע, ואף משתמש בסוד זה. במכתביו הכלליים והפרטיים הוא נוהג תמיד לתת מקורות והערות לכל דיבור, ושם אנו רואים שבמילה אחת או שתיים הוא מאיר את העיניים. אף הוא נוהג להראות בשיחותיו את סוד הצמצום של רש"י בפירושו על התורה. לא מילה אחת יתרה ולא מילה אחת חסרה. שיטתו היא: רש"י כיוון את פני פירושו אף כלפי ילד שהוא 'בן חמש למקרא', אלא שיחד עם זה יש בכל דיבור של רש"י 'עניינים מופלאים' בחלק ההלכה ו'יינה של תורה', והוא מראה תמיד את הרעיון המוסרי שב'יין' זה. ניתן להיאמר שכשם שעת לדבר ועת לחשות, כך עת להאריך ועת לקצר. ואם רבי הוא בבחינת שופר לעם, הרי 'שופר מאריך'".

לא נגע ולא פגע
סיפר הגאון החסיד רבי אלחנן היילפרין שליט"א, אב"ד ונשיא התאחדות קהילות החרדים בבריטניה (בספר 'שמן ששון מחבריך' חלק א' עמוד 168 מביא המחבר 'מילה במילה' כפי ששמע ממנו) :
"באחת משיחותיי עם הגה"צ רבי משה מונד זצ"ל אב"ד מיקולייב, שהיה מחשובי חסידי בעלזא בדור הקודם, (התגורר בפריז ואחר-כך בלונדון), הזדמן לדבר אודות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, וברגע שהזכרתי את הרבי, אמר הרב מונד בהתרגשות רבה: 'הליובאוויטשער רבי הוא איש קדוש', וסיפר לי כך: 'פעם נזדמן לי לנסוע ברכבת 'בין ארצית' באירופה בדרכי מפאריז לוורשה. הבחנתי באברך בעל צורה עדינה ומרשימה שחיפש את התא שלו והתיישב באחד המושבים מתוך הארבעה שהיו בתא. לאחר כמה תחנות נכנסה נוכרית אחת לאותו התא לפי המקום שהיה רשום לה בכרטיס, ואז קם אותו אברך, יצא מהתא (על-אף שהיה פתוח והיו שם עוד אנשים) ונעמד בירכתי אחד הקרונות, וכך היה שקוע בלימוד בגמרא קטנה שהייתה בידו במשך כעשר שעות. כל זה נמשך החל מזמן קצר לאחר תחילת הנסיעה שיצאה ב-8:00 בלילה מפאריז, עד שהגיעו לתחנת קטוביץ ב-7:30 בבוקר. נוסעים עלו וירדו, רוכלים הסתובבו, וכל הרעש וההמולה כלל לא נגעו ולא פגעו באותו אברך, שעמד ולמד בלי הפסקה לרגע אחד. נפעמתי מאד מן המחזה אבל לא ידעתי מיהו האברך. בתחנת קטוביץ ירדו הרבה נוסעים וגם אותה נוכרית, האברך ראה שהתא התפנה ונכנס לשבת והמשיך ללמוד. בהגיע הרכבת לתחנה, ראיתי קבוצה מחסידי ליובאוויטש שבאו לקדם את פני האברך בבית הנתיבות, ואז נתברר לי כי זהו חתנו הצעיר של אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש".

"האמת עצמה!"
סיפר הרב שלום-דב קובלסקי תלמיד הגרי"ד סולובייצ'יק, שנכח בפגישה המתוארת להלן, להרב ישראל אלפנביין:
בשנת תשכ"ה בא הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל, לנחם את הרבי על פטירת אמו הרבנית חנה ע"ה, והתפתחה ביניהם שיחה בהלכה בענייני אבלות, אשר נמשכה שעה ארוכה. עבורי, כעומד מן הצד, היה מדהים לראות את הרבי והרב סולובייצ'יק, שניהם סיני ועוקרי הרים, מתפלפלים ביניהם, וסגנון הדברים היה הפרחת מראי מקומות לחלל האויר כמעט מבלי לציין את הדברים עצמם.
בין היתר דובר אודות הדעה שהאנינות מסתיימת בקבורה ולא במוצאי יום המיתה. בתוך הדברים הזכיר הרבי שגם הרמב"ם כותב כך. כאשר שמע זאת הגרי"ד אמר בתמיהה רבה: "ליובאוויטשער רבי, ליובאוויטשער רבי, נדמה לי שאין רמב"ם כזה!". הרבי ענה: "נכון, אין זה ב'יד החזקה', כוונתי היא לרמב"ם בפירוש המשניות".
בסיום ה'שבעה' כתב הרבי מכתב אל הגרי"ד, ובשולי הגיליון מציין ש"בהמשך להמדובר", הנה הרמב"ם הוא "בפירוש המשניות לדמאי (פ"א מ"ב) דלא אכלתי באוני היינו קודם קבורה". עם זאת, מציין הרבי, שאכן בפירוש המשניות שהוציא הרב קאפח, כתב שהרמב"ם חזר בו מפירוש זה, ובכתב ידו מחק את המילים "כל זמן שלא נקבר".
הרב קובלסקי מספר, שכאשר קיבל הגרי"ד את המכתב, קרא בהתלהבות: "ער איז אמת אליין!" (הוא האמת עצמה!). ומיד הסביר שהתפעל מכך שמצד אחד הרבי אמנם צדק, שכן כך מפורש בפירוש המשניות הנדפס לפנינו, ומצד שני טרח להודיעו שלפי גרסת הרב קאפח הצדק עימו, כלומר עם הגרי"ד.
מעניין שבאותו יום כתב הרבי בעניין זה גם אל הרב שלמה-יוסף זוין ש"לא מצאתי ציון לפירוש המשניות באנציקלופדיה התלמודית ערך אנינות", ובעקבות המכתב התפתח משא ומתן ביניהם בשיטות הראשונים בעניין. (המכתבים נדפסו באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר זי"ע, חלק כג, עמוד רעג ואילך ובמצוין שם)

"התורה והעולם – היינו הך"
להלן קטע מדברים שאמר הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו שליט"א:
כתוב: "תלמידי חכמים, כל מה שמזקינים, דעתם מתווספת עליהם". אני ישבתי אצל כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, וכשאני ישבתי אתו – כל דקה נוספת הרגשתי שדעתי מתווספת עלי... הרגשתי את הגדלות והבקיאות העצומה שאין דומה לה... שמעתי עליו קודם, אך אינה דומה שמיעה לראייה. התפעלתי מאוד מכוח זכרונו העצום, מידיעותיו המקיפות בכל פרד"ס התורה. הוא שט בים התלמוד, וזה כמאן דמנח בכיסיה, כאילו ברגע זה למד זאת. בצורה בהירה וברורה 'טס' מזבחים למנחות וכו'. כשדיברנו בדברים עמוקים יותר, קושיות ותירוצים, הרי סברתו והסברתו הנפלאה היא דבר שלא נתקלתי בו קודם לכן.
"יש אנשים שיש להם ידיעות נרחבות, בקיאים. בדרך כלל, הבקיאים אינם עמקנים. להכיר אדם גדול שהוא בקיא וגם עמקן – זהו משהו נדיר. אבל לא רק זה. אדם שבקי בש"ס, בפוסקים, בקבלה (הכוונה לקבלה מן הזוהר והאר"י עד אחרוני האחרונים), ובקי בהם לא מקופיא, אלא ממש לעומקם של דברים – זה נדיר. זה רק כוח עילאי.
"ואם תאמר: אדם יושב כל היום ולומד, משקיע את כולו רק בזה – גם אז זה נדיר. אך למעשה כל טרדות העם על כתפיו מבוקר ועד ערב, מכל קצווי תבל, ועוסק בצדקה וחסד כל היום. מניין, ריבונו של עולם, הזמן גם ללמוד ולחדש חידושים בצורה כה נפלאה ונדירה? זה מוכיח שזה לא טבעי, נשמה קדושה מיוחדת.
"...הקשר הקרוב הראשון שלי עם הרבי היה דווקא על ידי כך שהייתה לי, כביכול, קושיה על הרבי. היה זה כאשר פורסם לראשונה שהרבי קורא לעשות מגבית לצורכי החג לא רק בערב פסח כנהוג בתפוצות ישראל, אלא גם לקראת חגי חודש תשרי. ברגע הראשון התפלאתי מדוע אומרים את הדבר בתור חידוש של הרבי, הרי הדבר מפורש בכתבי האריז"ל?
"סיפרתי על כך לידידי מאנשי חב"ד והדברים הגיעו לרבי. ואז הרבי ביקש למסור לי – 'בוודאי אמרתי שהדבר נזכר בכתבי האריז"ל, אלא שמשום מה הדברים פורסמו בלי ציון המקור'. לאחר שנמסרה לי הרשימה המלאה של הדברים ראיתי שאכן הרבי מציין את כתבי האריז"ל ומאז התחלתי להעריך ולהחשיב במיוחד את העובדה שהשיחות של הרבי מתפרסמות עם מראי-מקומות מפורטים כל כך. התחלתי להתעניין יותר בתורתו של הרבי ולאט-לאט ראיתי שלפנינו אישיות תורנית ברמה גבוהה מסוג לא-מוכר.
"כל זה היה עד שזכיתי להיפגש עם הרבי פנים אל פנים. לאחר הפגישה הראשונה ידעתי שטעיתי. אם עד אז חשבתי שהרבי רק נעלה מאחרים, כעת התגלה לי ששיעור קומה כזה אין בדור שלנו בוודאי ואולי גם לא בדורות עברו. ראיתי לפני לראשונה גם ידיעה עצומה בתורה וגם, ובעיקר, תורה אמיתית. יש מי שבקי מכיוון שהוא חובב תורה, אבל אצל הרבי הבקיאות העצומה היא מתוך ידיעה אמיתית עמוקה. הרבי מדבר על כל עניין בחיות ובעומק שיכולים להיות רק אצל מי ששקוע באמת בנושא הנידון. כשדיברתי עם הרבי עלו נושאים רבים ובכולם בלי יוצא מהכלל הרבי דיבר כמי שהדברים חקוקים על לוח לבו.
"לימים ראיתי עוד צד של גדלותו העצומה – שהיא לא בשטח אחד, לא בתחום אחד ולא במקום אחד אלא בכל השטחים ובכל העניינים. ראינו גדולים שהקדישו חייהם לתורה ושכחו את כל העולם. ראינו גם מי שהקדישו חייהם למען הציבור וויתרו על לימוד התורה. אצל הרבי הכול התאחד ביחד והגדולה היא בכל השטחים. גם בקיאות וגדלות בכל התורה כולה וגם כאלו מפעלים אדירים בצורכי הציבור ומחיה נשמות בכל העולם. זה למעלה מגאון ולמעלה מצדיק. וכל כך למה? כי אצלו התורה והעולם היינו הך. לכן גם שלט על כל ענייני העולם וחולל ניסים גלויים ממש בדור החשוך הזה."