בשיא הלחץ, כשהים מקדימה ומצרים מאחור, נחלקו עם ישראל לארבע כתות, כך לפי המכילתא. כת אחת אומרת: "ניפול לים" (התאבדות המונית...), כת אחת אומרת: "נשוב למצרים" (חוזרים להיות עבדים!), כת אחת אומרת: "נעשה איתם מלחמה" וכת אחת אומרת: "נצווח כנגדן" (נתפלל לה' שיושיע אותנו).
הקב"ה לא מקבל אף דעה מאלו ואומר למשה רבנו אמירה אחת כנגד כולם: "דבר אל בני ישראל ויסעו!" מספיק עם הספקולציות, ממשיכים לכיוון הר סיני, קדימה לתוך הים!
וכך מפרשת המכילתא את הפסוקים שלפני, דבר משה כנגד הארבע כתות: "התייצבו וראו את ישועת ה' [לא ליפול לים].. כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם [לא לחזור למצרים]. ה' ילחם לכם [לא להילחם] ואתם תחרישון [לא להתפלל]".
הרבי מלובביץ' זצ"ל באחת משיחותיו מעמיק בטעויות ארבע הכתות ובמסקנה עבורנו ממאורע זה.
לא ליפול לים
מצרים הם בעצם המיצרים והמפריעים לעבודת ה'. עם ישראל הזדכך בגלות הקשה במצרים ויוצא סוף סוף ממנה על מנת לקבל את התורה וללכת להפוך את העולם ולקדשו. דווקא אז מצרים שוב מאיימת.
הכת הראשונה התייאשה מהר, אבל משמעות הייאוש אינה כפי שנראה בשטחיות התאבדות ח"ו, אלא כוונתם הפנימית ב"ניפול לים" היא לים של קדושה! הם טענו שאת העולם כבר אין סיכוי לתקן, מצרים גם אחרי שיצאנו מהם ממשיכים לרדוף אחרינו ועדיף לברוח מהם את תוך הים ולהסתגר בתוכו... נחיה לנו חיים של קדושה, היא תכסה אותנו מכל עבר, ודי בכך.
אבל לא לשם כך יצאנו ממצרים!
לא לחזור למצרים
הכת השנייה מיואשת גם היא וטועה לכיוון השני וההפוך – אין סיכוי לתקן את העולם אז קדימה נחזור למצרים! נמשיך לעבוד את ה' בשקט תחת עול מצרים, זה מה יש. מצרים היא לא בעיה שלנו, זו בריאה של ה'... עולם כמנהגו ינהג, ואנחנו תחת עולו של העולם הזה נקבל גם את עול מלכות שמים...
שתי הכתות הראשונות הפוכות אחת מהשנייה אבל בעצם הן דומות מאוד - שתיהן מיואשות מהסיכוי לתקן את העולם.
לא להילחם
הכת השלישית נשמעת כבר הרבה יותר טוב: נילחם נגדם ! הקדושה תנצח את הטומאה!
וגם אותה דוחה ה' – לא עכשיו!
לפעמים נגררים ל'מלחמות של קדושה' ללא צורך ואז מאבדים אנרגיה וזמן, ובנוסף - תמיד מפסידים משהו; כי במלחמה, גם הצד המנצח – מפסיד. מלחמה עושים כשאין ברירה אבל כאן הקב"ה לא מבקש מלחמות אלא להתעלם מהבעיה ולהתקדם לקבלת התורה. כאשר העבודה היא התקדמות לקראת להאיר את העולם, אז אין זמן למלחמות – אפילו לא עם מצרים. לכל עת וזמן.
לא להתפלל
הכת הרביעית נשמעת לכאורה מאוד הגיונית. יש מצוקה ולא ברור מה לעשות, ובשביל לא לטעות יש לעצור ולהתפלל אל ה' שינחה אותנו! מה רע בזה? למה המדרש מדגיש שגם זה לא מצא חן בעייני ה' ("אתם תחרישון!" )?
התשובה היא, שבאמצע יציאת מצרים אין מקום לעצור ולהתפלל תפילות המוניות. עכשיו תתקדם, שא תפילה חרישית אבל תעבוד בכוחות עצמך ותנוע. הקב"ה מוציא אותנו מצרים ללכת ולקבל את התורה, עלינו לא לראות שום דבר ממטר ולא להתבלבל מכלום.
כשם ששני הכתות הראשונות (ניפול לים או נשוב למצרים) הם הפוכות אבל גם דומות בייאוש שלהם, כך שתי הכתות האחרונות (נילחם או נתפלל) הם הפוכות אבל דומות בכך שהם מתחכמות ומצטדקות לא בזמן הנכון!
כשה' מבקש לעשות – אל תתפלל, תעשה!