ב"ה, י"א ניסן, ה'תשכ"ה,

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

הקב"ה קבע[1] את יציאת מצרים בחודש האביב, והתורה מצווה להשגיח במיוחד שהפסח יחול תמיד בחודש האביב: "שמור[2] את חדש האביב ועשית פסח לה' אלקיך, כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה".

כדי לכוון שחג הפסח יחול בחודש האביב – בעוד לוח השנה שלנו קבוע על-פי מחזור הירח, דבר היוצר פער של כאחד-עשר ימים לעומת שנת החמה, שהיא הקובעת את תקופות השנה – יש לנו 'שנה מעוברת' אחת לשנתיים-שלש (בדוגמת השנה הזאת), שבה נוסף חדש שלם (אדר). כך משתווה שנת הירח לשנת החמה, וחג הפסח חל תמיד בחודש האביב. כתוצאה מכך מסתדרים גם חודשי השנה, וכל החגים, ונקבעים במועדם המדוייק.

***

העובדה שיציאת מצרים אירעה בחודש האביב מוסברת[3] על-ידי חכמינו ז"ל כחסד מיוחד של הקב"ה, שהוציא את בני ישראל ממצרים בתקופה המוצלחת ביותר בשנה. אולם ככל עניני התורה, יש גם בענין זה הוראות רבות, רמזים ונימוקים, לכלל ולפרט. אחת[4] הנקודות שברצוני לציין כאן תובהר לאחר התבוננות בתנאים שבהם אירעה יציאת מצרים:

מאות בשנים היו בני-ישראל משועבדים לעם ששלט אז על כל[5] עמי הסביבה, לא רק באמצעות הכוח האדיר של "רכבו ופרשיו", אלא גם ביתרון הגדול[6] שלו בשטחי המדע, ובכל מה שמכונה בימינו 'תרבות' ו'קִדמה'.

התרבות והקִדמה של מצרים התבססו על כוחות הטבע ועל התופעות הטבעיות, ובמיוחד על יאור הנילוס[7]. ארץ מצרים שחונה היא וכמעט לא יורדים בה גשמים[8]. אך כוח ההמצאה האנושי[9] יצר מערכת השקיה מלאכותית, שהפכה את מצרים לגן פורח המוקף במדבריות.

תנאים אלה יצרו תרבות אלילית מסועפת, שהיו לה שני קווי יסוד: האלהת כוחות הטבע, והאלהת כוחות האדם, שהשכיל לנצל את כוחות הטבע. מכאן צעד קטן בלבד להאלהתו של פרעה[10], האיש שגילם את האידיאל המצרי של אדם גאון.

השקפה כזאת, שראתה את העולם כהרכב של 'כוחות-טבע' מרובים, ובכללם גם 'כוח' האדם, בתוספת הפילוסופיה של "כוחי ועוצם ידי[11] עשו לי את החיל הזה" – הביאו לירידה רוחנית ומוסרית תהומית ביותר[12], עד כדי 'הצדקת' רדייה באדם או בעם החלש יותר מבחינה גופנית והתאכזרות מתועבת ביותר כלפיו.

***

האלילות ואמונת ההבל של המצרים באו לשיא ביטויָם[13] בתקופת ההתחדשות השנתית של כוחות הטבע, בחודש האביב, חודש של 'מזל טלה', והשה אכן היה מהסמלים הראשיים של ה'עבודה זרה' המצרית.

***

אך הנה בא משה רבינו ובפיו בשורת "פקוד פקדתי": הגיעה השעה שבה עלה ברצון אלקי אברהם יצחק ויעקב לשחרר את בני ישראל מיד פרעה ומגלות מצרים.

כבר חלפו מאתיים ועשר שנה מאז שבני-ישראל נתונים למרותו של פרעה. חלק מבני-ישראל[14] אף נטמע בתוך ה'תרבות' המצרית. עזרה מעמי הסביבה אינה צפויה כלל. שום עבד[15] לא הצליח (עד אז) להשתחרר ממצרים. לא היו אפוא כל סיכויים, מנקודת מבט טבעית, לשחרור עם ישראל ממצרים. ולמרות זאת מבטיח להם משה רבינו כי הגיעה שעת השחרור, אלא שיש תנאי אחד לדבר: "מִשכו[16] וקחו לכם[17] צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח!".

- משכו ידיכם מאלילי הארץ, וקחו לכם כבש (שבו המצרים ראו אליל), ושחטו אותו כקרבן פסח לה'. לא דיי בכפירה ב'עבודה זרה' המצרית בלב, או אף בבית, בצנעה ובחשאיות, אלא דווקא בפומבי[18], בלי פחד, ולעשות זאת על-פי כל הפרטים שהיו כרוכים בהקרבת הפסח במצרים.

ואז – מבטיח משה רבינו בשם הקב"ה – לא זו בלבד שישוחררו ממצרים, אלא שאף פרעה בעצמו יצווה עליהם לצאת ממצרים. והגאולה תהיה לא בתקופה שבה כוחות הטבע רדומים ונסתרים, אלא דווקא בחודש האביב, שבו הטבע מגלה את מיטב כוחו.

בכך מודגשת ההכרה שאין עולמות נפרדים – עולם של טבע וכוחות הטבע, ועולם 'על-טבעי', הנאבקים ביניהם ופעמים האחד גובר ופעמים השני – אלא יש רק א-ל אחד ויחיד, השליט המוחלט על העולם כולו, והוא גם המאחד את כל העולם.

הכרה זו באה לביטויה הנעלה ביותר במתן תורה, שהוא נקודת היעד[19] של יציאת מצרים, שהחל ב-"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלקים אחרים" גו'.

***

כמו במצרים בימי קדם, גם עתה יש מי שמבססים את חייהם על האלהת הכוחות המכונים כוחות הטבע, בתוספת "כוחי ועוצם ידי" של האדם. אחרים מצאו 'מוצא' – בביתם יש מקום גם לקב"ה, אך בחברה הם 'ככל האדם', "נהיה כגויים"[20], ואדרבה: יותר 'גוי' מהם.

בא חג הפסח ומזכיר פעם נוספת: "פקוד פקדתי" – אין לפניכם כל ברירה[21]. הקב"ה זוכר אתכם, וחייב להיות "משכו", משיכת ידיים מן ה'עבודה זרה' של הארץ, בכל צורה שבה היא באה לידי ביטוי, ועשיית הדבר בפומבי, בלי פחד ובאומץ. "וקחו לכם" – קחו את עצמם ואת כל השייך לכם, את כל האפשרויות ואת כל הכוחות, אל ה"לכם", אל ה'אני' היהודי[22] האמיתי והנצחי.

את כל זאת יש לעשות "בחודש האביב". לא להתבלבל ממי שמתעים שהואיל ויש עולם פורח, שבמרכזו האדם וכוחו ועוצם ידו, הרי "אלה אלקיך", זה האליל שלך ואליו אתה משועבד, ואין כל מקום רחמנא-ליצלן לקב"ה –

אלא אדרבה: "בחדש האביב[23] הוציאך ה' אלקיך ממצרים[24]". העולם הפורח, על נפלאותיו, מביאים לידי ראייה ברורה יותר של האמת, בנוסח חכמינו ז"ל[25] – אשר "ה' אלקינו (הוא) מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום".

***

יעזור ה' ויצליח שפסח – זמן חירותנו – יביא את כל אחד ואחד, בתוך כלל ישראל, לחירות אמתית מכל הפרעות ומגבלות לעבודת ה' בלבב שלם,

וגאולת הפרט תביא את גאולת כלל ישראל, הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו.

בברכה לחג הפסח כשר ושמח

מנחם שניאורסאהן