"נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב כמו שבתות שבהם התגלות אלוקות כו'? ובפרט בעת וזמן י"ג מדות שהם הארה עליונה מאד, והם מתגלים ביום הכיפורים, ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. אך הנה יובן על-פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה".

(ליקוטי תורה פרשה ראה לב טור א)

אדמו"ר הזקן מבחין בין דרגת ההתגלות של הקב"ה בחודש אלול לבין דרגת ההתגלות שלו ביום הכיפורים. דרגת ההתגלות של חודש אלול היא בבחינת 'המלך בשדה'. לעומת זאת, דרגת ההתגלות של הקב"ה ביום הכיפורים היא בבחינת 'המלך בהיכלו'. יש לעמוד על משמעות ההבחנה שבין שתי דרגות אלו. לכאורה, טובה דרגת חודש אלול מדרגת יום הכיפורים שכן דרגת חודש אלול מאפשרת לכל אחד להשיג את המלך והוא מראה פנים שוחקות לכל אחד ומתוודע לכל אחד. ולעומת זאת דרגת יום הכיפורים שמורה ליחידי רק סגולה הנכנסים לפניו ברשות בלבד. הנחה זו מניעה אותנו לברר בצורה מעמיקה יותר את המשמעות הרחבה של שני המשלים האמורים: "המלך בשדה" ו"המלך בהיכלו". 

"ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו', ובגמרא (ב"ב עה,א) אמר רבי שמואל בר נחמני פליגי בה תרי מלאכי ברקיעא גבריאל ומיכאל (ובילקוט בישעיה איתא מיכאל וגבריאל) חד אמר שהם וחד אמר ישפה. אמר הקדוש ברוך הוא להוי כדין וכדין. ושמשותיך פי' הארת השמש... והנה כתיב 'כי שמש ומגן הוי' אלקים' ששם הוי' נקרא 'שמש'; וכתיב 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה'... הרי גם בחינת צדקה נקרא 'שמש'. וזהו ענין שמשותיך – ב' בחינות שמש".

(ליקוטי-תורה פרשה ראה כד טור ד)

הנביא ישעיה מדבר על "שמשותיך" כלומר, שתי שמשות המסמלות שתי בחינות בדרגת התגלות השמש. יש שמש המסמלת את שם הוי"ה כמאמר הפסוק "כי שמש ומגן ה' אלקים" ויש שמש המסמלת את מעשה הצדקה כמאמר הפסוק "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה". השמש עצמה מסמלת את האור האין-סופי אלא שיש לו שתי התלבשויות האחת עליונה והשניה תחתונה. ההתלבשות העליונה היא זו המתייחסת לשם הוי"ה, לאלוקות עצמה. ההתלבשות התחתונה היא זו המתייחסת אל הצדקה, אל עולם המעשה, אל מעשה הצדק והמצוות.

י"ג מידות של אלול וי"ג מידות של יום הכיפורים

נהגו ישראל לערוך סדר סליחות עם י"ג מידות בימים שקודם ראש-השנה, הם ימי אלול, ובימים שלאחר ראש השנה הם עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. באופן כללי יש לומר כי י"ג המידות כשמן כן הן – מידות. י"ג כלים, דרכים, שמשות, שבהן משתקף האור הגדול, אור-אין-סוף. שונות הן י"ג המידות של אלול מי"ג של יום הכיפורים, שכן י"ג המידות של אלול הן התלבשות תחתונה בעולם של מעשה הצדקה ואילו י"ג המידות של יום הכיפורים הן התלבשות עליונה במושגים מופשטים ורוחניים.

"ואמנם המלך אין רואים אותו כשהוא ערום ולזאת צריך לעשות בחינת לבושים וכלים מכלים שונים שיתגלה בהן אלקותו יתברך והיינו מ"ש 'ודברת בם' בדברי תורה, כי התורה היא בחינת 'לבוש' שבה מתלבש אור אין-סוף ב"ה וכמ"ש 'עוטה אור כשלמה'. והצדקה היא נקראת גם כן בשם בחינת 'לבוש', כמאמר 'לבושו צדקה'. והענין הוא על דרך משל מלך בשר ודם שיש לו לבושים פנימים שלבוש בהם כשיושב בהיכלו פנימה ויש לו לבושים חיצונים שלובש אותן כשיוצא לחוץ. כך למעלה התורה היא בחינת 'לבוש הפנימי' שאור אין-סוף שורה בה כמו שהוא מתגלה למעלה באצילות. והצדקה היא לבוש החיצון דהיינו כשנמשך למטה מטה בעולמות הנפרדים... וזהו ענין ב' בחינות שמש: שמש הוי' ושמש צדקה, שהם מאירים על-ידי 'כדכד' היינו מחיצה דקה – הלבוש דתורה, כ"ד ספרין דאורייתא; והלבוש דצדקה . . ועל-ידי הצדקה תאיר ותזרח הארה בנפשו להיות מתבטל ומתכלל באור אין-סוף . . וזהו 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה' . . וזהו ענין ההפרש בין התגלות י"ג מדות שבחדש אלול . . שהוא על דרך משל המלך כשהוא בחוץ בשדה קודם בואו להיכלו. ושם יוצאים לקבל פניו. ואז הוא לבוש על דרך משל לבוש החיצון . . וזהו בחינת שמש צדקה . . ואמנם התגלות י"ג מדות בעשרת ימי תשובה ובפרט ביום הכיפורים זהו על דרך משל הזוכה לקבל פני המלך בהיכל מלכותו ושם הוא לבוש לבושים הפנימיים וזהו בחינת שמש הוי' והוא גם כן בחינת תורה שנקרא שמש".

 (ליקוטי-תורה פרשה ראה כה טור ג)

כאן נחרזים כל היסודות כולם. המפגש עם המלך בשדה משמעותו – מפגש עם המלך כשהוא בלבושי השדה שלו. זהו מפגש עם הגילוי בדרגתו הנמוכה יותר בבחינת שמש צדקה. זהו המפגש עם התגלות אור אין סוף בעולם העשיה, בצד העשיה של המציאות – לבושו צדקה. המפגש עם המלך בהיכלו משמעו מפגש עם המלך כשהוא בלבושים אחרים. אלו הם לבושים של אור בבחינת עוטה אור כשלמה. זהו מפגש עם הרוחני, עם העליון, עם המופשט.

על פי זה מתבאר פן נוסף של לשון הפסוק "ושמתי כדכד שמשתיך". כשם שהמילה 'שמשתיך' צופנת בחובה שתי שמשות, שתי דרכי השתקפות, כך גם המילה 'כדכד' צופנת בחובה שני כדים. ללמדך כי ישנם שני כדים שבהם ניתן לשאוב את האור מן הים הגדול. כד אחד הוא הנעלה יותר, המופשט יותר, זהו כד של כ"ד ספרים. הכד השני בו ניתן להכיל ולצמצם את האור הגדול, הוא כד הצדקה, עולם המעשה. בדרך צחות אפשר אולי היה להעמיד את כ"ד הספרים מול כ"ד מתנות כהונה שענינן מעשה הצדקה, והרי לנו כד-כד שמשתיך (ראה עוד ליקוטי-תורה צה טור ד).

כאן יכולים אנו לשוב אל הנקודה בה פתחנו. "דרשו ה' בהמצאו", 'המלך בשדה' מעורר בנו את התחושה הטובה שניתן למצוא את הבורא בכל מקום שכן הוא מצוי בשדה. עד כדי כך מוצאים הדברים חן בעינינו עד שלעיתים אנו עשויים להעדיף מציאות זו על פני מציאות 'המלך בהיכלו'. יש צורך לשים לב למחיר הנובע מהבדלי ההנהגה. כשהמלך בשדה הוא מתלבש גם בבגדי שדה. כדי להמציא את עצמו לברואיו מתלבש המלך בבגדי שדה. הוא אמנם מצוי, אבל ההשגה היא השגה חלקית, מתוך המציאות המעשית והחומרית שאנו שרויים בה. כש'המלך בהיכלו' הריהו מתלבש בלבושי מלכות פנימיים, והזוכים להתוודע אליו אז, זוכים להשגה עליונה רוחנית ומופשטת.

אתערותא דלתתא המעוררת אתערותא דלעילא

בין שתי הדרגות האמורות, יש גם הבחנה נוספת:

"ועל-ידי הצדקה תאיר ותזרח הארה בנפשו להיות מתבטל ומתכלל באור-אין-סוף ממטה למעלה. וזהו 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה'. והוא על דרך מאמר רז"ל בפ"ב דיומא גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, כי העונות נקראים מכות ופצעים כמאמר הנביא 'מכף רגל ועד ראש אין בו מתום כו''. והיינו לפי שעל-ידי כל חטא וחטא נעשה פגם בנפש ומשפעת כח וחיות לקליפות ועל-ידי התשובה הוא מביא רפואה שתצא הנפש מטומאתה וחלאתה ותעלה לקדושה ליכלל באור ה' אחד כנ"ל. וזהו ומרפא בכנפיה כי הכנפים הם המעופפים ומעלים את העוף . . ובהם ועל ידם הוא ההעלאה, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא נמשכים מלמעלה י"ג מדות הרחמים שהם בחינת 'מאד' העליון שבלי גבול. וזהו בחינת שמש הב' הנקרא שמש הוי'". 

(ליקוטי-תורה פרשה ראה כה טור ג)

שתי תנועות לפנינו. ראשית, תנועה מלמטה למעלה. תנועה זו מעוררת את ההשפעה מלמעלה למטה. מעשה הצדקה הוא אמנם לבוש לאור-אין-סוף, אבל למרות זאת הוא קרוב אל בני האדם. הוא מאפשר להם לדבוק באור-אין-סוף דרך עולם המעשה. הפתח הזה שנפתח כתוצאה מדרך הגילוי המיוחדת הזו מעורר את האדם להתעלות ולהתדבק באור-אין-סוף. זהו המרפא שבכנפי שמש הצדקה. אלו הם כנפיים ממש. כנפיים המאפשרות לאדם לצאת ממצבו החולני שבא בשל ההתלכלכות בעבירות. מתוך אותה תנועה של התעלות הנובעת מתוך דבקות בשמש הצדקה, מתעוררת זריחתה של שמש אחרת – כי שמש ומגן ה'. אתערותא דלתתא של עיסוק במעשה הצדקה, מעוררת אתערותא דלעילא של השפעת הארה גדולה הקשורה בי"ג מידות שלמעלה ממידה וגבול.

ראה הלכה ונזכר מעשה

הדברים האמורים לעיל, עשויים לשמש לנו כהנחיה מעשית ביותר בעבודתנו בימי חודש אלול ועשרת ימי תשובה.

ראשית לכל, ההבנה שאכן 'המלך בשדה'. בניגוד לשאר ימי השנה, יש זמינות גדולה של המלך לכל המבקשים אותו. אין צורך בהכנות גדולות כדי להתוודע אליו שכן הוא ממציא את עצמו לכל דורש ובכל מצב בו הוא נמצא. זאת ועוד, לבושי המלך אז הם לבושים פשוטים, לבושי חוץ. העובדה שהמלך מתלבש בלבושי חוץ מאפשרת לכל אחד ואחד מאתנו לדבוק בו מהמקום ומהדרגה בה אנו נמצאים. לבושי המלך יהיו אם-כן המצוות המעשיות, מעשי הצדקה והחסד, עולם העשיה. דבקות בדרכים אלו, עם כל מעמדן החיצוני מאפשרת לכל אחד ואחד מאתנו את ההתנערות מהמצב הנמוך בו אנו מצויים ומפגש עם המלך עצמו.

 יתירה מכך, מסתבר שהאדם המתעורר לעשייה חיובית בימים אלו, הוא הוא המלביש את המלך בלבושיו. על ידי אותה ההתעוררות שהאדם עצמו בחר בה הוא זה שמגדיר את הדרך בה ימצא את המלך בהיותו בשדה.

עם כל זאת, עלינו לדעת כי המהלך הזה עדיין איננו המהלך האידיאלי. המהלך הזה הוא מהלך המאפשר לכל אחד ואחד מאתנו להגיע אל המלך אבל המפגש עם המלך הוא מפגש עם המלך בלבושי שדה. יש צורך לעורר על ידי העשיה הפשוטה שלנו את השאיפה להשגות גבוהות יותר, להארה גבוהה יותר. יש צורך לעבור משלב 'המלך בשדה' של חודש אלול, לשלב 'המלך בהיכלו' של עשרת ימי תשובה. יש צורך לשאוף להשגה גבוהה יותר. להתחברות לאידיאלים נישאים יותר, מופשטים יותר, רוחניים יותר. "שובו אלי" של 'המלך בשדה' יעורר את "ואשובה אליכם" של 'המלך בהיכלו'.

"היום יפנה, השמש יבוא ויפנה, נבואה שעריך" (תפילת נעילה). מן השדה נבוא ונפגוש את המלך בהיכלו, והוא ברחמיו יכתבנו לחיים טובים וארוכים.