ישנם השואלים: אם תורת החסידות היא חלק מהתורה, מדוע היא התגלתה דווקא בדורות האחרונים? מדוע לא התגלתה בדורות שלפניהם?

האמת היא, ששאלה זו אפשר לשאול לאו דווקא על תורת החסידות, אלא על כל חלק מהתורה. על הגמרא גם כן, על הראשונים, על האחרונים. בכל דור יש חידושים בתורה, בנגלה דתורה, יותר ויותר. ומדוע הם לא התגלו קודם?

בדברי חז"ל^[1] עה"פ "לכל זמן" נאמר, שלכל חלק מהתורה יש את הזמן בו הוא צריך להתגלות, ולכל חידוש של "תלמיד ותיק" יש זמן מסוים מתי הוא יגלה זאת. ועל דרך זה בנוגע לתורת החסידות, שהיה זמן מסוים שהיתה צריכה להתגלות.

מכל מקום, שמענו מרבותינו שני טעמים למה התגלתה החסידות דווקא בדורות האחרונים.

טעם אחד הוא, שככל שהחושך נעשה יותר גדול, צריך לאור יותר גדול בכדי להאיר כנגדו.

בעניין זה של גילוי החסידות בכדי להתמודד עם חושך הגלות, ישנו סיפור מבעל ההילולא דהאי יומא - המגיד ממעזריטש זי"ע שהסתלק בי"ט כסלו תקל"ג:

אחד מתלמידי הבעל שם טוב היה הרה"ק ר' פנחס מקוריץ זי"ע. בינו לבין המגיד, היה ויכוח בנוגע לשאלה עד כמה אפשר וצריך להפיץ את סודות התורה. ר"פ מקוריץ סבר שדרכו של המגיד לדבר דברי חסידות עמוקים היא הפצה נרחבת מזו שראוי עבור סודות נעלים אלה. אולם המגיד סבר שאדרבא, זהו הסדר הראוי. פעם התארח ר"פ מקוריץ אצל המגיד ויצא מחוץ לבית הכנסת, והיה שם דף בו היה כתוב תורה של המגיד כפי שאחד מהתלמידים רשם, ונפל לו מכיסו וכך התגלגל הדף ובו סודות התורה על הרצפה. ר' פנחס כמובן מיד הרים את הדף, ונכנס לבית הכנסת עם הדף בידו כהוכחה לשיטתו למניעת פרסום סודות התורה. רבינו הזקן ראה אותו ומיד הבין מהי הקפידא שלו, וניגש אליו ואמר לו שהוא רוצה לספר לו מעשה.

מלך אחד היה לו בן יחיד כליל המעלות. יום אחד נחלה הבן במחלה מסוכנת ולא היתה שום עצה לרפאותו. אמנם, רפואה לא היתה, אבל "סגולות" כן היו. והסגולה שמצאו עבורו היתה - לקחת אבן טובה, לרסקה ולערבב אותה עם מים. וכשהחולה ישתה מים אלו אזי הוא יבריא. הלכו וחיפשו אבן כזו ולא מצאו, עד שמצאו שבכתר של המלך ישנה אבן כזו.

מכיון שכך, התלבטו השרים בשאלה כדת מה לעשות - מצד אחד, החיים של בנו יחידו של המלך נתונים בסכנה. מצד שני, היתה זו האבן הטובה שבכתר המלך, בה היה תלוי כל היופי של הכתר. תוך כדי שהם מתווכחים, נחלה הבן עוד יותר ועוד יותר, ועד שקמץ את השפתיים והתעורר ספק אם יוכלו לתת לו את הסגולה, ולא ידעו מה לעשות. הלכו ושאלו אצל המלך עצמו מה לעשות. ענה המלך: כתר המלך הוא מאוד יקר, והאבן גם מאוד יקרה, ובזה תלוי כל היופי של הכתר, אבל החיים של הבן היחיד שלי הם עוד יותר חשובים! לכן, קחו את האבן הטובה, רסקו אותה וערבבו אותה עם מים, ונסו לשפוך אל תוך פיו, אולי טיפה אחת תצליח להיכנס.

כל זה סיפר רבינו הזקן להרה"ק ר' פנחס, ונחה דעתו הקדושה ועל ידי כך סרה הקפידא.

אחר כמה רגעים, קרא המגיד לרבינו הזקן ואמר לו: ספר לי מה היה. המגיד ראה שהיה קטרוג עליו בשמים, ורבינו הזקן הסיר את הקטרוג, ורצה לשמוע מה היו הפרטים בזה. ויספר לו אדמו"ר הזקן את כל הסיפור.

וזהו הטעם שתורת החסידות התגלתה דווקא בדורות האחרונים: מצד ירידת הדורות והסכנה בה נתונים בני ישראל מחמת חושך הגלות, שוחקים את האבן היקרה שבכתר המלך ובלבד להציל את חיי בנו יחידו, עם ישראל.

הנסתר הופך להיות נגלה

לענין זה ישנו רמז מעניין מאוד: בהתחלת פרשת תולדות (אותה קוראים בתורה בתחילת חודש כסלו, הוא חודש הגאולה של תורת החסידות) נאמר "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". מפרש רש"י "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה... מה עשה הקדוש ברוך הוא? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק". היינו שמלכתחילה, קלסתר פניו של יצחק לא היה דומה לאברהם (ובגמרא^[2] הלשון הוא "הפך פניו של יצחק שיהיה דומה לאברהם". זאת אומרת, שלא רק שהוא לא היה דומה, אלא אדרבה, הוא היה הפוך, עד שהיתה צריכה להיות עשיה אחרת שיהיה דומה - "עשה הקדוש ברוך הוא").

לכאורה, בדרך כלל הבן דומה לאביו, אם כן, מדוע כאן מלכתחילה פניו של יצחק לא היו דומות לאברהם ועד שהיו הפוכות והיה צורך ב"עשיה" מיוחדת בשביל שיהיו דומות לאברהם אביו?

ועוד יותר אינו מובן: הרי אצל האבות הקדושים העיקר היה הנפש ולא הגוף. ואם כן, בשלמא אצל בן אדם רגיל ייתכן שהדמיון לאביו לא יהיה כל כך חזק, אבל אצל אלה שעיקרם הוא הרוחניות, אצלם היה צריך ודאי להיות דמיון. ומדוע בפועל זה היה להיפך?

ומבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע: חז"ל אמרו^[3] "האבות הן הן המרכבה", היינו המרכבה העליונה. במרכבה יש ד' רגלי המרכבה, בעולם הבריאה ד' הרגליים הן פני אריה מהימין, פני שור מהשמאל. וכפי שנמשכו למטה, שלוש הרגליים הם שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב, והרגל הרביעית זהו דוד המלך.

והנה, הרגל של הימין במרכבה והרגל של שמאל הם שני דברים שונים. רגל ימין זהו חסד, ורגל שמאל זהו גבורה. חסד הוא דבר הנמשך מלמעלה למטה, כמו מים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך. ואילו גבורה זה הפוך - העלאה מלמטה למעלה, כמו אש שעולה למעלה. אברהם אבינו היה הרגל הימנית של המרכבה, שהוא מידת החסד, וכידוע שמידתו מדת האהבה כמ"ש "אברהם אוהבי". אבל יצחק היה רגל השמאלית של המרכבה ומדתו היתה גבורה, וכמ"ש "פחד יצחק". אהבה ופחד אלו שני קצוות הפכיים. ולכן, כיון ש"האבות הן הן המרכבה", ואצלם הגוף היה כפי הנשמה, הנה היות ומצד נשמתם עבודת אברהם ויצחק הייתה הפכית, לכן גם הגוף - הקלסתר פנים - היה הפכי.

אמנם כאשר באו ליצני הדור ואמרו שמאבימלך נתעברה שרה, הקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה דבר כזה אפילו באופן של ליצנות! לכן "עשה" הקב"ה עשיה מיוחדת, לא רק שינוי למטה בגופו של יצחק, אלא השינוי היה למעלה במרכבה עצמה. הקדוש ברוך הוא עשה שכאילו הרגל השמאלית של המרכבה היא גם כן ימין. על זה היתה צריכה להיות עשייה מיוחדת. ומדוע כל זה? מפני שהיו ליצני הדור ורצו לנתק ילד יהודי מאברהם אבינו.

הרמז לעניינינו הוא: בתורה יש שני חלקים, חלק הנגלה וחלק הנסתר, וזה לא סתם שמישהו קבע זאת, ואין זה מפני שזה יותר קשה לכן זה נסתר, אלא אליבא דאמת זה כך. על פי התורה נגלה זה נגלה ונסתר זה נסתר. כמו שבמרכבה, אברהם הוא רגל ימין ויצחק הוא רגל שמאל מפני שכך הוא ברגלי המרכבה, כך גם בתורה. וכמו שהקב"ה הפך שרגל שמאל תהיה בבחינת ימין בכדי למנוע טעות מצד ליצני הדור, כך גם כאן: הקדוש ברוך הוא קבע על ידי הבעל שם טוב ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, שמכיון שיש "ליצני הדור" שרוצים לנתק ילד יהודי מיהדות, אזי הופכים את היוצרות, וגם נסתר דתורה יהיה גם כן בגלוי.

יתרה מכך: הקדוש ברוך הוא יכול היה לעשות בשתי אופנים, או להפוך את יצחק דומה לאברהם, או להיפך, שאברהם יהיה דומה ליצחק. ובכל זאת "מה עשה הקב"ה – צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם". ובענייננו - חסד זהו המשכה מלמעלה למטה, היינו נגלה דתורה, כמים היורדים ממקום גבוה ומתגלים במקום נמוך, וגבורה, שהיא העלאה והסתלקות מלמטה למעלה, היינו נסתר דתורה, דברים העומדים ברומו של עולם. והקב"ה "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם", שהנסתר הופך להיות נגלה, שגם הנסתר יהיה בגלוי. הכל בשביל מה? בשביל להציל יהודים מקשיי הגלות ופיתויי היצר של עקבתא דמשיחא.

זהו טעם אחד למה התגלתה תורת החסידות דווקא בדורות האחרונים, מפני מיעוט הלבבות של הדור, מפני החלישות שישנה בתקופה זו, מצד ליצני הדור "המלעיגים" (כלשון הרמ"א בתחילת שו"ע אורח חיים).

אבל יש טעם שני להתגלות החסידות בדורות אלו – אדרבא, דוקא מצד התעלות הדורות. והיינו, משום שבכל יום ויום נעשים קרובים יותר לביאת המשיח.

[עניין זה יובא בהרחבה בגיליון הבא אי"ה].

^[1].  מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד.

^[2]. בבא מציעא פז, א.

^[3]. בראשית רבה מז, ו.