להתמהמה באלול

אל תלמידי הישיבות די בכל אתר ואתר, ד' עליהם יחיו.

בחסד א-ל עליון, עומדים אנחנו כולנו בהיכל הרחמים – בחודש אלול – שהוא חודש הרחמים שבו מאירות שלוש עשרה מדות הרחמים. החודש הזה הוא חודש הרחמים, אשר בו נפתחים שערי רחמים לכל הבא לגשת אל הקדש לעבודת הבורא ב"ה בתשובה תפלה ותורה.

החודש הזה הוא חודש האחרון משנה החולפת ועוברת מההוה אל העבר, והוא חודש של חשבון הנפש לחשוב ולהתבונן במה שעברה עליו השנה, להתחרט על הלא טוב בחרטה גמורה, ולקבל על עצמו להיות זהיר על להבא בקיום המצוות בהידור, לשקוד בתורה ותפלה ולהתרגל במדות טובות.

החודש הזה הוא חודש ההכנה, לקראת קבלת שנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה בגשמיות וברוחניות.

...הרבי [אדמו"ר הזקן] אמר לנו מה ששמע מרבו בשם הבעש"ט נ"ע:

"כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים": "שבנו פעמים" הם שני אופני תשובה א) תשובה כללית דראש-השנה בקבלת עול מלכות שמים. ב) תשובה פרטית דיום הכיפורים לפרט חטאיו לכבסם ולהטהר. ושתי תשובות הללו תלויות בחשבון הנפש שהאדם עושה בחודש אלול. וזהו: "כי לולא התמהמהנו": "לולא" אותיות אלול. "לולא התמהמהנו" – אם האדם מתמהמה ומאריך בחשבון נפשו בחודש אלול, הנה אז – "שבנו פעמים", כלומר לפי אופן זה תהיה העבודה בשני אופני התשובה דראש-השנה ויום הכיפורים.

אמנם ההכנה דחודש אלול היא הכנה כללית, וצריכה להיות גם הכנה פרטית. שההכנה פרטית לעבודה דראש-השנה היא בימי הסליחות בבקשת רחמים ותחנונים, כעבדים המתחננים אל אדונם בבקשת סליחה בהבנת האמת ד"לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים"; וההכנה פרטית להעבודה דיום הכיפורים היא בהימים שבין כסא לעשור.

(קטע ממכתב אדמו"ר הריי"ץ לתלמידי הישיבות, איגרות-קודש חלק ד' עמוד קלא)

חודש ה'מקלט'

'אלול' ראשי תיבות אנה לידו ושמתי לך(פרי עץ חיים שער ר"ה פ"א).

פסוק זה עוסק באדם שהרג את חברו בשוגג. ואומרת התורה, שיקבעו ערי מקלט שינוס שמה הרוצח, ואזי לא יירא מגואל הדם הרוצה לנקום את דם קרובו.

בנוסף להצלת גופו של ההורג, פועלות ערי המקלט גם כפרה לנשמתו על חטאו בשגגה.

שהרי יהודי בטבעו מתרחק מהחטא כמדבר המזיק, וכשם שאי-אפשר שאדם יקפוץ לתוך האש בשגגה כך אי-אפשר שיחטא בשגגה; וזה שחטא בשגגה הוא מפני שנפשו הבהמית, ה'בהמה' שבו, גברה והעלימה על ה'אדם' של הנפש האלוקית שבו, ומשכה אותו למעשי ה'בהמה' שבו. ומפני שנתן לנפשו הבהמית להתגבר – לכן צריך הוא לכפרה הנעשית על-ידי בריחתו לעיר המקלט – וה"גלות מכפרת".

יתירה מזו: עיר מקלט מועילה במובן מסויים גם לכפרת הורג במזיד. כדברי חז"ל "אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט" (מכות ט,ב), ובהיותו בעיר מקלטו (עד הבאתו לבית-הדין), הוא בטוח מגואל הדם, ויכול לעשות תשובה. ובזמן הזה מועילה התשובה גם לפוטרו מעונש על מזיד.

וזהו שאלול ראשי תיבות "אנה לידו ושמתי לך". בכך נרמז שחודש זה, חודש החשבון והתשובה, הוא ה'עיר מקלט' על המעשים הלא טובים שעשה האדם במשך כל השנה. שהרי אם ח"ו חטא ופגם ועבר את דרך הוי' – הנה על-ידי כל עבֵרה הוא "שופך דם האדם באדם": הוא נוטל ומוציא דם וחיות מנפש האלוקית שלו, "דם האדם דקדושה", ומוסרם "באדם" בליעל הוא היצר-הרע.

וכאשר הוא 'גולה' לחודש אלול, כלומר, הוא מנתק את עצמו מהישות וה'מציאות' שלו; מרצונותיו, הרגליו וממסקנות שכלו, ונעשה בבחינת "ונס שמה", ומחליט להתיישב שם באופן ששם תהיה דירתו – לסדר את ימי חייו בסדר החדש של חשבון הנפש ותשובה, אזי ה"גלות מכפרת".

על כל יהודי לדעת שהקב"ה פונה לבני-ישראל ואומר:

אני נותן לכם חודש ימים, שבימים אלו, אם תנתקו עצמכם מההרגלים וההנהגות הלא טובות שנהגתם עד עתה – "ונס שמה", תנוסו לתוך הסדר והנהגה של אלול להשתקע שם, אזי תוכלו לתקן כל מה שלא היה כדבעי עד עתה, ובמילא יהיה הדבר למקלט מגואל הדם ומכל הקטרוגים. ועל-ידי התשובה, בתחילה תשובה מיראה שנעשו לו כשגגות, ואחר-כך תשובה מאהבה שנעשו לו כזכיות, תכתבו ותחתמו לאלתר בספרן של צדיקים לשנה טובה ומתוקה.

(עפ"י לקוטי-שיחות חלק ב' עמוד 299)