זה עתה [יום שלישי י"א שבט תרע"ב, פטרבורג] בשעה אחת עשרה וחצי בצהרים - באתי במסע המהיר (אקספרס) פריז־פטרבורג [במשך המסע עברה הרכבת דרך הערים מנטון, ברלין וערים נוספות].

...הנני כותב בזה את הרושם שפעלה עלי הפגישה עם אחד מבני החסידים ממשפחת מ. אשר - ל"ע - בסיבות מסיבות שונות ירד מדחי אל דחי, ו"סיבת כל הסיבות" [=הקב"ה, "מסבב הסיבות"] שחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, הזמין לו רפואה.

...בשעה שש נכנסתי מרכבת [=קרון] בית האוכל לשתות כוס חמין ואגב גם לקרוא איזה מכתבים נחוצים שמסר לי אבי בעברי דרך מנטון [שם שהה כ"ק אדמו"ר הרש"ב באותה שעה].

ליד אחד השלחנות ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת הצהרים, בשר ויין. בהכנסי ניגש אלי האיש וכובעו בראשו, הושיט לי את ידו לברכת שלום ושאלני אם הנני בנו של הרבי מהר"ש מליובאוויטש או אולי נכדו?

בתחלה עלה בדעתי שלא לענות לו, כי היטב חרה לי על האיש על אכלו נבלה וטריפה, אבל כרגע - בראותי את פניו המפיקים הדרת חן - נמלכתי ועניתי כן הדבר הנני נכדו של הרבי מוהר"ש מליובאוויטש. פני האיש אדמו בשמעו את תשובתי ודמעות נראו בעיניו, ובלי דבר חזר לשלחנו, קרא למלצר ושילם לו, וילך מבלי לגמור את סעודתו.

...בצאת המסע מברלין עמדתי להתפלל - לפני זה לא היתה אפשרות להתפלל כי עדיין לא האיר היום - ובטרם כליתי את תפילתי, והנה משרת המרכבה נכנס אל תאי באמרו שאחד הנוסעים מבקש רשות להכנס אלי. עניתיו שיבקש סליחתו וימסור לו שיוכל להכנס כעבור חצי שעה.

בבוא המועד נכנס ויבקש סליחתי על שהפריע לי ויאמר עודני בהתרגשות גדולה כזו שאין בכוחי לדבר, ויבכה בקול, דבר שפעל עלי רושם עז.

איש כבן חמשים ויותר לבוש כאחד ממרומי עם הארץ, מגולח ושפמו עשוי בפנים יפות ומסבירות ופתאום יכסה בידיו את פניו ופורץ בבכי תמרורים באין אומר ודברים.

באתי במבוכה ולא ידעתי אם להרגיעו או לעזבו לנפשו. הסתכלתי עליו והוא כולו רועד. רגע חשבתי פן חולה רוח הוא או אולי קרהו אסון. לא יכולתי להתאפק יותר והתחלתי להרגיעו. כעבור רגעים אחדים התחיל לדבר בקול רועד: "עשו לי טובה נפשית, הלוו לי התפילין שלכם".

לא האמנתי למשמע אזני כי מבקש הוא לעשות אתו חסד להשאיל לו התפילין שלי. לא הספקתי לשאלו עוד הפעם, ויוסיף לומר: "אח, אבי שבשמים! אינני זוכר כבר כמה שנים לא הנחתי תפילין", ויבכה מאין הפוגות.

פתחתי את ילקוטי, הוצאתי תפילין דרש"י וסידור ומסרתי לו ואמרתי שהוא יכול להתפלל בתאי. יצאתי מהתא כדי שלא להפריע לו מלשפוך את נפשו לפני ה'.

שעה ארוכה האריך בתפלתו, בגמרו להתפלל נכנסתי לתאי והחזיר לי את התפילין בתודה רבה ויבקש להלוות לו הסידור, והבנתי שהוא רוצה לומר תהלים, וגם שיהיה לו במה להתפלל מנחה. וילך לו למרכבתו מבלי לומר לי מי הוא. הבנתי שאיזו מהפכה נפשית עברה בקרב איש זה, אבל מי האיש ומה אירע אתו - לא ידעתי.

בשעה שלש אחרי הצהרים בא שנית משרת המרכבה ויאמר שאותו נוסע שבקרני בבקר מבקש את רשות הכניסה, הרשיתי ונכנס. פניו היו חיוורות ועצבות נסוכה עליהן ובקול לחישה כאדם חולה התחיל לדבר.

שמי י. בנו של אחד מחסידי אבי אביכם [כ"ק אדמו"ר מהר"ש], ור' ליב היה שמו לבית מ. יליד העיר ש. בילדותי ונערותי למדתי ב"חדר" אצל מלמדים טובים, חסידים ואנשי מעשה, ובבית אבי היו מתקבצים החסידים בכל יומא דפגרא וכמובן שאני הייתי בין עשרת הראשונים.

באחת השנים העתיק אבי את משכנו מעיר ש. לעיר פטרבורג, ואם אמנם גם שם יסד את ביתו על יסודות התורה ודרכי החסידות, גם שם היו החסידים רגילים לבקר את ביתו, אבל בני השכנים השונים שגרו בשכונתנו משכו את לבבי לעשות כמעשיהם.

באחד הימים בשלהי דקייטא, בהיותנו בנאות דשא סביבות העיר פטרבורג אמר לי אבי שבנסיעתו לראש השנה הבא לליובאוויטש בדעתו לקחת גם אותי.

כבן ט"ו שנה הייתי אז, וכבר הספקתי לטעום מחיי הנוער אשר סבבוני שאינם רוצים לשים מעצור לרוח תאותם, ומובן שרצון אבי לקחתני לליובאוויטש לא הסב לי עונג רב.

בא מועד ואבי ואתו שנים מבני החסידים נוסעים לליובאוויטש וגם אני עמהם... ראות פני סבכם הרבי, פעל עלי רושם שאין באפשרותי לספרו בדברים, וכשנכנסתי אליו יחד עם אבי ברכני בברכה מפורשת להצליח בכל אשר אעשה ושאזכור שהנני יהודי, כי הסביבה שאני נמצא בה מסוכנת היא.

משך זמן רב - אחרי שובנו לביתנו לפטרבורג - מנעני רושם היותי בליובאוויטש, מלהתרועע עם בני שכנינו הנכרים, ואפילו בימי חגיהם לא לקחתי חלק - לתמהונם הגדול - בשמחתם ובמשחקים שערכו, כדרכי בשנים הקודמות. וכך זה נמשך עד בא הקיץ, מועד צאתנו לנאות דשא.

שבתנו במעון הקיץ, ואני כבר נכנסתי בבית ספר גבוה, הנה לאט לאט התחברתי עם בני הנעורים בני גילי, מהם בעלי השכלה ובעלי מידות טובות, ומהם אוהבי חיי עונג, וכולם כאחד פעלו עלי לנתקני מארחות חיי ביתנו.

בפעם הראשונה איחרתי מועד שובי הביתה ולא התפללתי מנחה וערבית, בפעם השניה לא התפללתי שחרית, כי מהרתי אל חבירי שחיכו לי ליד הנהר לשוט יחד, ובפעם השלישית אכלתי אתם, ובמשך חדשי הקיץ עזבתי את החיים הדתיים שהורגלתי בבית אבי.

בבואנו העירה ממעון הקיץ, התכונן אבי לעשות מסעו לליובאוויטש לקראת ראש השנה, אני נשארתי בבית, ואני זוכר כיום שבבואי לבית הכנסת בראש השנה ויום כיפור כבר היתה סביבה זו מוזרה לי.

בימי החגים - חגי הנוצרים - הייתי בחברת בני גילי וחברי וכמעט שלא באתי הביתה, ורק פעם באתי הביתה אל אמא ובקשתי שתתן לי כמה מאות רובלים, ופעמיים הייתי בבית פקודת [=משרד] אבא לבקש "מאת הסוכן" הכסף הדרוש לי.

ככלות ימי החגים ובאתי הביתה, יסר יסרני אבי לאמר, כי מוכן הוא לתת לי די כסף כפי הדרוש לי, אבל הוא דורש ממני במפגיע לנתק כל יחס עם בני גילי, תלמידי בית הספר הפרוצים.

עניתי שבגרתי כבר וחי לפי בחירתי ואין כל רשות להורים להתערב בעניני הפרטיים, ולאות מחאה עזבתי את בית הורי, לקחתי לי מעון באשר בחרתי וכך עברו עלי כשש שנים. סיימתי את בית הספר הגבוה, נשאתי אשה והסתדרתי בארחות חיים חפשיים אשר המתחתי [=סיגלתי] לי, וכמעט ששכחתי לגמרי את ארחות חיי בית אבי.

בעת ההיא נוסדה חברה חשאית מצעירים בשם "פרוגרסיסטים" ("שואפי קדימה") שמטרתה היתה לעמוד על צד הנלחצים והנדכאים להתעניין במצבם ולהיות בעזרם ברוח ובפועל, וחלק גדול מעבודת החברה היה להתענין במצב אחינו בני ישראל הכלכלי.

באחד הימים בחדש דצמבר 1881  [תרמ"ב] פגשתי את אחד ממכרי ובדברו סיפר לי, שהרבי מליובאוויטש מתארח בפטרבורג, ואשר ביקר אצל כמה משרי הממשלה הגבוהים בדבר מצב ישראל הכלכלי, ובהיותי מהצעירים חברי קדימה כאמור, התענינתי לדעת מה פעל סבכם לטובת הכלל. למטרה זו סרתי אל המלון "סעראפינסקי" שברחוב זאבלאקאנסקי שם התאכסן סבכם.

בבואי אל המלון מצאתי שם כמה מבני החסידים שזה כמה שנים מאז יצאתי מבית אבי לא ראיתים ומה מאד שמחו עלי לראותי ואז בפעם הראשונה ראיתי את חבתם החמה של החסידים לבן חבריהם, גם למי שהחמיץ.

נזכרתי על השערוריה שהיתה בבית אבי בימים הראשונים כשעזבתיו על מנת לגור במעון שלקחתי ברחוב פושקינסקי יחד עם אחוזת מרעי הצעירים. ולנגד עיני נצב כמו חי ביקורים של שנים מאוהבי אבי אצלי לדבר על לבי לשוב לגור בבית אבי, ומה מאד הרהיבוני רגשות האהבה והחבה שראיתי מהם כלפי וכלפי אבי, עד כי מרוב השתתפותם בצערו של אבי בכו בדמעות חמות.

ברור היה לי אשר במשך השנים לא אחת ולא שתים דיברו אדותי וגם התענינו לדעת ארחות חיי, ולא אסתפק אף רגע כי ארחות חיי אז הסבו להם צער פנימי, ועל אף זאת בדרכי על מפתן בית המלון, פגשוני בזרועות פתוחות ובדרישת שלום חמה כאילו הייתי אחד מחבריהם.

סגולה מיוחדת יש להם לחסידים והיא אהבת רעים, בלי הבדל מעמד ומצב, עני ועשיר, זקן ואברך, וסגולתם זו מעמידה אותם על גובה מיוחד, נעלה אף נשגב. לא פעם ולא שתים דברנו - אנחנו הצעירים החפשים בינינו - שעלינו להתלמד אהבת רעים מן החסידים.

פגישה זו במלון סעראפינסקי עשתה עלי רושם אדיר, ורגש נעים וחם הרגשתי שלא אוכל לספרו בדברים.

עודני עומד וחולם בזיכרונות ימים עברו והנה קולות: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" הבהילוני פתאום מבלי דעת מה זה, אך כרגע הבנתי שהתחילו להתפלל תפלת ערבית. הרבי - סבכם - יצא מחדרו ויאמר את הקדיש האחרון שאחרי "עלינו לשבח", כי ביום ההוא היה יום הזיכרון של הרבי הזקן בעל ה"תניא".

כשלשה ימים לא יכולתי להשקיט את עצבי שהתרגשו מפגישתי עם מכירי מימי נעורי וילדותי, וביותר משמיעת הקדיש שאמר סבכם שהזכירני הימים שהייתי שבליובאוויטש.

ברביעי לחודש ינואר נודע לנו הצעירים, חברי קדימה, ששר הפנים רמז [=הורה] לשרי פלך קיוב וצ'רניגוב ועוד, לעשות פרעות ביהודים. וכאשר ידענו כי מטרת בוא סבכם לפטרבורג היתה בשביל עניני הכלל, ובייחוד אדות הפרעות ביהודים שהתחילו אז בערי הנגב ורוח המשטמה ליהודים שהתחילה לנשוב אז, וגם ידענו שיש לו השפעה גדולה בחוגי הממשלה, ואשר בחר לו לדבר בשפה ברורה ולדרוש בתוקף גדול הגנת עם ישראל אזרחי המדינה, לכן החלטנו לשלוח כמה מחברנו להודיע לסבכם את אשר נודע לנו.

אמנם בידענו שסבכם הוא איש מתון ואיננו אוהב - או אפשר גם שונא - את הצעירים החפשים, הרי יכול להיות וקרוב הדבר שלא ירצה אף להאזין לנו, ומה גם כי דרש ידרוש לומר לו שרש דבר וגם הוכחות גמורות, ובהיותי אחד מהעומדים בראש החבורה - מנהל המקצוע הנוגע לחוגי היהודים - נבחרתי אני ועוד אחד מחברנו לבקר את סבכם ולגלות לו את אשר נודע לנו.

בבואנו למלון סעראפינסקי לא יכולנו לשית עצות בנפשנו איך להכנס אל סבכם, כי להגיד מטרת בואנו לא יכולנו, ומבלי הגד מאומה ידענו מראש כי לא יתנו לנו להכנס. ובשמענו אשר זקנכם נוסע בכל בוקר בשעה התשיעית וחצי לטייל, החלטנו לחכות עליו בפרוזדור ובעוברו נמסור לו פתקא כי דבר נחוץ לנו אליו בעניין כללי, ונבקשו שיגביל לנו זמן.

למחרת בבוקר באנו אל המלון בשעה התשיעית כאשר החלטנו ולמורת רוחנו נודע לנו כי היום לא יסע זקנכם לטייל... אבל לא יכלנו לשית עצות בנפשנו איך להכנס אליו.

עודנו עומדים נבוכים והנה נפתחה הדלת וסבכם יוצא מחדרו בלוית הגביר החסיד הנודע נ.ה. וילכו הלוך ושוב בפרוזדור המלון. עמדתי עם רעי מרחוק באחת הפינות.

כעבור שעה קלה הרים סבכם את עיניו ויראני, ואף שלא ראני זה כשמונה שנים, ולמותר להגיד שבמשך זמן זה נשתניתי שינוי גדול, בכל זאת הכירני במבט ראשון, וישאל לשלומי, ואם עודני זוכר את מאמר החסידות ששמעתי אז שבליובאוויטש, ויפג לבי ונפעמתי כל כך עד שלא יכולתי להוציא הגה מפי. חברי, בראותו כי נבהלתי, אמר "דבר נחוץ לנו אליכם רבי".

סבכם חזר לחדרו ואמר לגביר החסיד נ.ה. שיאמר לנו שאנו יכולים להכנס. לעולם לא אשכח אותו מבט עמוק שהביט עלינו סבכם, מבט כזה לא ישכח לעד.

מאותו בוקר הייתי אני וחברי עוזרים על יד סבכם בענין השתדלותו אז להשקיט את רוח המשטמה ליהודים, שהתחיל להתפשט במדה גדולה בקרב שרי המלוכה ופקידי הממשלה.

הרבה מאוד יש לי לספר ממה שעשה ופעל אז זקנכם בפטרבורג, ובהשפעתו המרובה עצר בעד כמה גזרות בישבו אז כחודש ימים בפטרבורג.

באחד הימים בהיותי אצל סבכם פנה אלי פתאום בשאלה: כמה זמן שאין אתה מניח תפילין ושמא תאמר שמי שהוא אמר לי זאת, או שמא תרצה לכזב לי, אספר לך כל מה שעשית ובאיזה זמן ובאיזה מקום.

עודני משתומם מה לענות והנה התחיל לחשוב אחת לאחת, הקורות אותי ושליבות הירידות שבהם ועל ידם ירדתי ונתקתי מארחות חיי היהודים הדתיים.

עמדתי כבול עץ, ראשי היה עלי כגלגל, לבי התכווץ ופלגי מים ירדו עיני. ימים אחדים בושתי וגם נכלמתי לבוא אל סבכם עד שבאחד הימים קבלתי פתק מהגביר החסיד נ.ה. שסבכם שאל עלי פעמים אחדות, ואז באתי אל סבכם וימלא את ידי בשליחויות שונות בעניני הכלל.

דיבורו של סבכם האמור פעל עלי רושם אדיר כל כך, עד כי למחר בקר השגתי תפילין - שכן התפילין שלי השארתי בצאתי מבית אבי - ובסתר מבני ביתי וחבירי התחלתי להניח תפילין ולהתפלל, וזולת לחם לא בא אל פי [מאומה].

שבוע שלם התהפכתי בתירוצים שונים כי הנני חולה, ובגלל זאת לא אוכל לאכול עד כי הוכרחתי לגלות לאשתי שגמרתי בלבי לבלתי אכול בשר טריפה, ובקושי רב עלה בידי ענין מאכלי היתר ובמדה ידועה גם שאר עניני יהדות. סבכם עזב את פטרבורג ונסע לביתו לליובאוויטש, ואז התחלתי להסתדר בארחות חיים יותר דתיים.

...בעשרים לחודש יוני בא סבכם לפטרבורג והתעכב כשבועיים, ופעל ועשה רבות בנוגע לטובת הכלל, ובששי לחדש אוגוסט היתה אסיפת מרכז קדימה לדון על דבר המצב הכלכלי הרע של ישראל בערי הנגב, והחלנו לשלוח שליח מיוחד אל סבכם להודיעו מהמצב בהווה ולבקש עזרתו, ושליחות זו הוטלה עלי.

בשמיני לאוגוסט בבקר השכם באתי לליובאוויטש, ובידעי כי דרכו של סבכם לקום בהשכמה, הלכתי מיד אל החצר ומסרתי ליד אחד הגבאים מכתב חתום אליו ולא עברה חצי שעה ונקראתי לחדרו של הרבי.

הרצאתי לפניו פרשת הענינים לכל פרטיהם והוא חקר ודרש על כל פרט ופרט, וכעבור כשעתים הפסיק ואמר שלרגל חלישות בריאותו הוא מוכרח לנסוע פעמים ביום לשוח על פני השדה, בתשע וחצי בקר ובשש וחצי בערב, והוא מוכרח כעת להפסיק, ולפני השעה האחת עשרה נתראה עוד הפעם.

... סבכם פגשני בפנים צהובות ואמר לי: אני בא כעת מה"אוהל" [ציון אביו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק], אבי - הרבי ה"צמח צדק" - אינו סובר שהמצב כל כך קשה, אלא שיש לפעול.

כשעה ארוכה דבר אתי בסדר עבודת ההשתדלות, עם מי צריכים להתראות ומה לדבר עם כל אחד... לאחר כמה רגעי דומיה, פנה אלי ואמר:

כשעלה משה רבינו למרום לקבל הלוחות השניות אמר לו הקב"ה פסל לך, ופירש רש"י הפסולת תהיה שלך. ואתה ידעת - אמר לי סבכם - שהפסולת הנשארת ממחצב אבנים טובות היא גם כן דבר נכבד שאפשר להתעשר ממנה.

בדבר הזה הראה לנו הקב"ה דרך באורח חיים בחיי עולם, שהאדם העוסק בדבר טוב צריכים לתת לו איזה תשלום שכר.

אתה - אמר לי סבכם - הנך עוסק בעניני הכלל ומגיע לך תשלום שכר, והתחיל להסביר לי ענין הרוחניות ואמר לי, ראיתי כשאמרתי לך שאני בא מה"אוהל" ושאבי סובר שאין המצב קשה כל כך, שחקת בקרבך, ואין זה מפני שאין אתה מאמין ברוחניות, אלא כי משוקע הנך מאד בעניני הגשמה ואין לך מושג בעניני רוחניות.

שעה ארוכה דיבר אז סבכם עמדי והרבה סיפורים סיפר וסיים:

זכור ואל תשכח, מרובה מדת טובה ממדת פורעניות, שהיא מדה רעה, ומה אם בישמעאל שהוא פרא אדם אמרו במדרש רבה "זרוק חוטרא לאוירא על עיקריה קאים", מכל שכן חסיד בן חסיד, בן בנו של חסיד, דעל עיקריה קאי.

כמה נודד לו בן אדם, חמשים, חמשים וחמש שנים, דמים רותחים ותאוות צריכים להיות להם גבול, זכור מי אתה ואל תשכח את גזע משפחתך, השי"ת ישמרך ויאשרך...

... הידיעה המעציבה מהסתלקות סבכם הגיעה לפטרבורג ביום השלישי ברביעי לחדש ספטמבר  [י"ג תשרי תרמ"ג] בצהרים, ויהי רעש גדול בכל מחנה ישראל, גם בין המתנגדים ואפילו החפשים קוננו על האבדה הגדולה שאבדה כנסת ישראל, ואנחנו חברי מרכז קדימה התאספנו לועידה ונבכה את שר ישראל.

כשנה הייתי עוד תחת השפעתו הרוחנית של סבכם, מרכז קדימה נתפזר ותמורתו נוסד מרכז של מורדים (רבולוציונרים [=תומכי המהפיכה]). במרכז זה לא עבדתי באותה חמדה שעבדתי במרכז קדימה, אמנם הייתי נוטה אליהם ועוזר להם בסכומים גדולים כפי יכולתי, מלבד עזרת עבודה, לאט לאט נתקתי מהחיים הדתיים עד שהתבוללתי בגוים ואעש במעשיהם.

בעשרים ושבע לחודש דצמבר הוא יום הולדתי והנני חוגג את היום הזה בכל שנה ושנה בחברת מכרי ומיודעי במשתנה סעודת רעים באחת מבתי האוכל הנודעים לתהילה בעיר פטרבורג.

אמנם זה כחמש שנים שנפטרה רעייתי, חוג רעי התרחב, הוני נתרבה, וגמרתי אומר לחוג את יום הולדתי באחד ממקומות העידון בחוץ לארץ והנני מזמין אחוזת מרעי ונוסעים יחדיו ומטיבים את לבנו.

בשנה זו החלטתי לנסוע למאמטא קארלא, משם לניצא למספר ימים ומשם לפאריז. חברי אשרו את החלטתי... ונבלה ימים אחדים ביחד. חברי נסעו ואני נשארתי עוד ימים אחדים בפאריז ושלשום לילה יצאתי במסע הזה ללכת לביתי פטרבורג.

תמול בישבי במרכבת האוכל הרימותי את עיני ואראה אתכם, והנה כרגע נראו לי פני קודש סבכם באותו תבנית שראיתיו בפעם האחרונה, ונזכרתי בדבריו, "זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאים", ובשנה זו מלאו לי חמשים וחמש שנים.

כל הערב וכל הלילה צלצלו באזני דברי סבכם: "כמה נודד בן אדם, חמשים, חמשים וחמש שנים, דמים רותחים ותאוות צריך להיות להם גבול, זכור מי אתה ואל תשכח את גזע משפחתך" - ושינה לא ראיתי בעיני.

היום אני צם, וכל דבר אוכל לא בא אל פי, ואני תוהה על סדר חיי עד עתה.

ויבכה בכי רב, עד שבעמל רב הרגעתיו. ובידעי כי יושב הוא בתענית וכבר הגיע זמן תפלת ערבית, זרזתי אותו ללכת לטעום דבר מה, אבל הוא מיאן והמשיך בסיפורו.

כשלש שעות בהפסקות קצרות ארך סיפורו של י. ולפני הפרדנו אמר לי: בודאי גם מחר תשאילו לי התפילין שלכם ובבואי לביתי אשיג לי במשך היום תפילין ואשנה ארחות חיי, אהיה יהודי נאמן ומקיים מצות סבכם לזכור כי יהודי אני ולדעת את גזעי. בדברו את דבריו אלה ראיתי שרגש פנימי תקפו ובחבה יתירה נפרדנו איש מעל רעהו.

זמן רב אחרי הלכו מאתי הייתי תחת השפעת הרושם שעשה עלי סיפורו. קרוב לשלשים שנה - תרמ"ב-תרע"ב - היה האש האלקי בדברות קודש סבי טמון בחובו וכמוס בתוכיות נקודת לבבו, והוא חבק אשפתות התאוה והחמדה, וסוף סוף "עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות" הזמין לו עילה וסיבה, אשר בה ועל ידה האש האלקי בדברי צדיקים החיים וקיימים לעד יצא ללהב בשלהבת אש קדש לשוב אל ה' מקרב ולב עמוק.

מה נפלאו דרכי ההשגחה הפרטית, שהשי"ת בורא ומזמין עילות וסיבות לסמוך נופלים ולתת יד לפושעים להורותם הדרך ילכו בה, כאמרו, טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ואיתא במדרש שוחר טוב: "למה טוב? שהוא ישר, ולמה ישר? שהוא טוב".

מה רבו חסדיך ה'. תמול ישב על סיר בשר טריפה ונבלה, והתענג על בקבוקי יין נסך, והיום הוא צם ומתענה, שב אל ה' ומסגל עצמו ומקוה כי מעתה ישנה ארחות חייו ויחיה כיהודי נאמן.

 • • •

... היום [רביעי, ו' כסלו תרפ"ח - כשש־עשרה שנה לאחר המאורע הנ"ל, בעת שהותו של הרבי הריי"צ בברלין] בישבי בפרוזדור המלון עם חתני רש"ג [הרב שמריהו גוראריה] שי' קרב אלי איש שיבה ויתן לי שלום בשמחה רבה, ויתמה שלא הכרתיו, הסתכלתי בו אבל לא יכולתי להכירו.

האם לא תזכרו - אמר לי - כשנסענו יחד מפריז לפטרבורג, וכרגע עבר ברעיוני כל המחזה ההוא.

יכול אני להתנצל - אמרתי לו - באותה התנצלות שאחי יוסף לא הכירו את יוסף.

כן - נענה ואמר - אבל לבד הזקן גם שאר ארחות חיי מתאימים למה שציווני סבכם הצדיק זי"ע ויספר לי את הנעשה אתו, שהסתדר באמשטרדם וחי חיי מנוחה, חיים דתיים באין מפריע.

 • • •

...ניו־יארק, רביעי, י"ז מרחשון, תר"ץ.

היום ביקר אותי מר ח.כ. מאמשטרדם ובהמשך השיחה ספר לי אשר כמה ממכרנו בפטרבורג נסתדרו שמה. וירבה לדבר בשבחו של י.מ. בגודל פזרונו לצדקה והחזקת תלמידי חכמים. הוא חי חיי עושר ומנוחה בחצר הגדולה אשר קנה, גם יסד בו בית הכנסת ומתפללים שם הרבה מניינים בכל יום, והוא בעצמו בא בכל בוקר להתפלל ולעתים לא רחוקות גם למנחה ולמעריב, ושומע השיעורים שבין מנחה למעריב ואחר מעריב.

... היום [יום חמישי, ז' אלול תרצ"ה] שמעתי שבחדש סיון העבר נפטר י. מ. אחרי מחלה ממושכה, תנצב"ה.

(הרשימות הללו, מן היומן האישי של אדמו"ר הריי"צ, נמסרו על ידיו להדפסה בקובץ "התמים",
עמ' 320 ואילך, עמ' 410 ואילך)