על חודש אלול אמרו רז"ל ששמו מרומז בראשי התיבות של הפסוק "אנה לידו ושמתי לך".

פסוק זה הוא בפרשה שבה מדברת התורה באדם שהרג את חברו בשוגג (מבלי דעת), והתורה, תורת חיים, אומרת, שיקבעו מקום, ערי מקלט, שינוס שמה הרוצח, ובאופן זה לא יירא מגואל הדם, הרוצה להנקם בעד הדם השפוך, שיהרגהו - כפי שמבואר בארוכה בפ' מסעי ובכמה מקומות.

בראשי־תיבות דאלול,"אנה לידו ושמתי לך", מרומז שחודש זה הוא העיר מקלט על המעשים הלא־טובים שעשה האדם במשך כל השנה, על ידי חשבון הנפש ותשובה.

כי אם, ח"ו, חטא ופגם ועבר את הדרך, דרך ה' - הנה בכל עבירה שעשה הרי הוא רוצח נפש, "שופך דם האדם באדם", היינו שהוא "שופך דם האדם", אדם דקדושה, הוא נוטל ומוציא דם וחיות מנפש האלקית שלו, ומוסרם "באדם" - אדם בליעל הוא היצר הרע, שופך דם האדם בשוגג או במזיד.

וחודש אלול הוא עיר המקלט. אם החוטא גולה לחודש אלול - מנתק עצמו ויוצא מהישות ומציאות שלו, "מארצך וממולדתך ומבית אביך"  - מרצונותיו, רגילותיו ומהמסקנות של השכל, הטעם והדעת שלו - ויהיה בבחינת "ונס שמה", אשר "שם תהא דירתו" - כלומר שהוא מחליט בנפשו "להתיישב שם", לסדר ימי חייו בסדר החדש של חשבון הנפש ותשובה, אזי - "גלות מכפרת".

הקב"ה אומר לישראל:

אני נותן לכם עשרים ותשעה, שלשים יום, אשר במשך הימים האלו, אם תנתקו עצמכם מהרגילות וההנהגות הלא־טובות שנהגתם עד עתה - ונס שמה, תנוסו לתוך הסדר וההנהגה של אלול להשתקע שם - אזי תוכלו לתקן כל מה שלא היה כדבעי למהווי עד עתה, וממילא יהיה למקלט מגואל הדם מכל הקטרוגים.

ועל־ידי תשובה,

בתחילה תשובה מיראה, שנעשו לו כשגגות, ואחר כך תשובה מאהבה, שנעשו לו כזכיות –

תכתבו ותחתמו - לאלתר בספרן של צדיקים,

ל ש נ ה  ט ו ב ה  ו מ ת ו ק ה.

(ליקוטי שיחות חלק ב, הוספות)