ידוע שכשבאו שלוחי הממשלה מפעטערבורג לליאזנע לקחת את רבנו הזקן למאסר, שלח רבנו שליח להודיע להרה"ק מבארדיטשוב. הרה"ק שאל את השליח שם אמו של רבנו, ולא ידע, ופתח הרה"ק חומש ונזדמן הפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים", ואמר כי שב"ר ראשי תיבות שניאור בן רבקה, וכן הוא שם אמו של רבנו.
הסיפור הזה צריך ביאור: הלא מתיבת "שבר" אין הוכחה דווקא על שם רבקה, כי יכול להיות גם שם רחל והדומה. ואם הרה"ק ידע ברוח קדשו כי שמה רבקה למה היה צריך לפסוק, ובכלל יש להבין שייכות הפסוק למאסרו של רבנו.
ויש לבאר זה בדרך אפשר על־פי הידוע מספרי הקבלה, והוא נכון גם על־פי חסידות, ביאור הפסוק הנ"ל דוירא יעקב, על־פי הידוע דגלות מצרים היתה הכנה למתן תורה, כי על־ידי הגלות נזדככו להיות כלים לקבלת התורה. וזהו וירא יעקב כי יש שבר במצרים, שבר לשון תקוה, פירוש שראה ברוח קדשו כי דווקא במצרים יש תקווה שעל־ידי הירידה לשם יזכו בניו, עם ישראל, לקבלת התורה אשר היא חיותינו וקיומנו, ולכן אמר רדו שמה וכו'.
והנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שקאי על גאולה האחרונה שיהיה אז התגלות פנימית התורה, וכמו שכתוב ישקני מנשיקות פיהו וכדפירש רש"י. וכן הוא בהתגלות החסידות שהיא פנימיות התורה, היה צריך להיות לזה מקודם ענין הגלות, וזהו ענין המאסר של רבנו הזקן. רק דבמתן תורה היה הגלות לכל ישראל שכולם היו בגלות, וכאן היה זה רק מאסר רבנו בתור נשמה כללית, ודווקא על־ידי הגלות הזה היה יכול להיות גילוי החסידות.
וידוע שעיקר גילוי החסידות באופן זה של חב"ד, התחיל דווקא אחר פעטערבורג, וכידוע אשר הדרושים שלפני המאסר בפעטערבורג היו באופן אחר לגמרי, וכן אחר כך התחיל התגלות החסידות בריבוי, כי מקודם היה אומר רבנו חסידות רק בשבת מברכים ומאמרים קצרים, ואחר כך התחיל לאמר בכל שבת קודש ברבים, וגם מאמרים ארוכים יותר. והרי זה כמו ענין מתן תורה של חסידות פנימית התורה, ועל כן היה צריך להיות מקודם ענין המאסר שהוא כמו גלות מצרים לפני מתן תורה. וכן ידוע שאמר רבנו אדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, כי י"ט כסלו הוא מתן תורה של פנימית התורה.
ועל־פי זה יש לומר שכשבא השליח להרה"ק מבארדיטשוב והודיע דבר ענין המאסר, הנה חיפש הרה"ק בתורה רמז לעניין המאסר, ונזדמן הפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים שיש תקווה שתצמח מזה עוד טובה, והיינו כנ"ל שכמו שעל־ידי גלות מצרים זכו לקבלת התורה כן על־ידי המאסר זכו לגילוי פנימית התורה בהשגה בחב"ד ובריבוי ביותר, ונרמז זה בתיבת "שבר" שהוא שמו של רבנו שהיה הוא השליח לזה.
