מדורים / הבעל שם טוב בכתבי אדמו"רי חב"ד

מתולדות חייו

הבעל שם טוב בכתבי אדמו"רי חב"ד

נולד בח"י אלול תנ"ח, בן שלוש שנים הכיר את בוראו, בן חמש שנים התייתם מאביו

בהיותו בן חמש, נשאר מורינו הבעל שם טוב יתום מאביו הקדוש, שנפטר בהשאירו לו הצוואה הקצרה הבאה:

בני ! אומר הגאון הצדיק הישיש ר' אליעזר בשכבו על מיטת חוליו, ברגעים האחרונים לחייו בעולם הזה, אל בנו יחידו בן החמש:

אל תירא מאף אחד ומשום דבר בעולם, כי אם מהקב"ה בלבד. אהוב בכל עומק לבך ובלהב נשמתך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ואיך הוא.

בצוואה קצרה זו, מסר האב הקדוש לבנו יחידו בן החמש, את ה"צידה לדרך" לכל החיים.

ספר השיחות תש"א עמ' 153

בן עשר שנים בשנת תס"ח נכנס לעדת הנסתרים, בן ארבע עשרה בשנת תע"ב יסד את שיטתו

נדד מכפר לכפר ומישוב לישוב לשמוע ולגרום שיהודים, אנשים נשים וטף, יאמרו "השבח להשי"ת" ו"ברוך השם". היה לבוש בבגדי כפרי והיה נמצא תמיד בחברת אנשים פּשוטים ומחזק אותם בעניני אמונה פּשוטה ומרגילם שלא ילמדו מהנכרים יושבי הכפרים ומרגילם לשמור לשונם מלשון הרע רכילות ודיבורי קללה. מחלק אגוזים ותפוחים לילדים קטנים ומרגילם לברך עליהם והי' עונה אמן אחר ברכותיהם בדבקות עצומה.

ליקוטי דיבורים חלק ג' עמ' תקכ"ז

בן עשרים ושש בח"י אלול תפ"ד פסקו למעלה שאחיה השילוני יתגלה אליו וילמדו, בן שלושים ושש בח"י אלול תצ"ד התגלה

בו ביום מלאו עשר שנים ללימודו והדרכתו של אחיה השילוני את מורנו הבעל שם טוב. במשך עשר שנים אלו הנהיג מורנו הבעל שם טוב את עדת הצדיקים הנסתרים. וכשנשלמו עשר שנות הלימוד הנה בח"י אלול תצ"ד על פי תוקף הוראת ודרישת מורו אחיה השילוני נתגלה כ"בעל שם טוב" עושה נפלאות ומגלה עמוקות.

בן ששים ושתיים שנה בחג השבועות תכ"ך נסתלק, זי"ע ועל כל ישראל

עשרים ושש שנים נמשכה נשיאותו של הבעל שם טוב וביום ראשון של חג השבועות ביום הרביעי בשבוע בשנת תק"ך ניטלו המאורות ונסתלק בן שישים ואחד שנים שמונה חודשים ושמונה עשר יום.

ליקוטי דיבורים חלק א' עמ' קל"ז

 

מדוע דווקא אחיה השילוני

ביאור הרבי מליובאוויטש זי"ע

א.ביאור שייכות הבעש"ט ואחיה השילוני שהוא דווקא היה רבו, יש להעיר ממאמר רשב"י, בעל פנימיות התורה, שיפטר כל העולם מן הדין עד ימות המשיח אם יצטרף אחיה השילוני עמו (כן היא גירסת הירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ב"ר פל"ה, ב. פסיקתא דר"כ פיסקא ויהי בשלח).

ויש לבאר זה על פי מה שכתוב בלקוטים שבסוף ספר הגלגולים להאריז"ל, כי רשב"י היה גלגול אחיה השילוני, ועד ימות המשיח שאז יפקון ישראל מן גלותא ברחמי על ידי שיטעמו מספר הזהר שהוא חיבורא דילך – של רשב"י – כמש"כ בזח"ג קכד, ב. ואם כן הוא הדין להבעש"ט שכשיפוצו מעינותיו חוצה קאתי משיח וכמו שכתוב באגרת הבעש"ט הידועה.

ב. והנה בתולדות יעקב יוסף פ' בלק כתב: אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע"ה והיה מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה והיה רבו של אליהו הנביא ורבו של מורי זלה"ה, עכ"ל. משמע קצת דזה שהיה רבו של הבעש"ט שייך למה שהיה רבו של אליהו הנביא.

וי"ל ע"פ הנ"ל, דאליהו הנביא ענינו הכנה לביאת המשיח, לקרב את הרחוקים וכו' וכמו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא לפני גו' והשיב לב גו' (משנה סוף עדיות ובכ"מ)

וזהו ג"כ מעניני הבעש"ט: אהבת ישראל אפילו לזה שנמצא בקצוי תבל, וגם הפשוטים ביותר. והפצת המעינות, שזהו הכנה וכלי לביאת המשיח (ראה שיחת שמח"ת תר"ץ).

ג. ומה שרבן הוא דוקא אחיה השילוני – אולי אפשר לומר מפני שהוא ניבא על הפירוד בישראל לשתי ממלכות וכו' והפירוד הזה גרם לעשיית העגלים והגלות וכו' אשר כל זה יתוקן בביאת המשיח ש"לא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם גו' וטהרתי אותם גו' ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל לז).

ד. השייכות דח"י ( = חיה יחידה, שאחיה השילוני נקרא ע"י הבעש"ט "הבעל ח"י") לפנימיות התורה ולמשיח מבוארת ע"פ הידוע דסוד דפרד"ס דתורה הוא באצילות, חיה. ומשיח הוא חיה יחידה.       לקוטי שיחות חלק ב' עמ' 512