התירוץ האמיתי
ידועה הקושיא למה ירדה הנשמה לעולם-הזה, בכדי שתקבל שכר אחר-כך בגן-עדן, והלא קודם ירידתה היתה בודאי בגן-עדן והיתה נהנה מזיו השכינה ומהו היתרון על-ידי ירידתה?
והנה יש על זה כמה תירוצים, אך התירוץ האמיתי הוא כמאמר רז"ל "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם-הזה מכל חיי העולם הבא", ואמרו חז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". והנה הנשמות קודם ירידתן לגוף הם בודאי צדיקים גמורים. אך זהו היתרון שלהם בירידתן בגוף שנעשים בחינת בעלי תשובה שאז הם למעלה מעלה מצדיקים.
תשובה ב'ראש'
פעם הגיע לאדמו"ר ה'צמח-צדק' אחד החסידים, בר-דעת גדול ב'השכלה', ואמר לו: "רבי, דורכים עלי בבית-המדרש. מה שאני אומר אינו מוצא חן בעיניהם, ואינם מתייחסים אלי כראוי לי, ועושים כמעט הפוך מדעתי".
השיב לו הרבי: "אתה מתפשט בכל בית-המדרש, אשר על-כן כל מקום שהזולת דורך, הוא 'דורך' עליך. יש צורך להניח 'דעת עצמו', ולהגביר את ה'עבודה' על ה'השכלה' ואזי – זהו 'אמת'.
"כתיב 'יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו'. 'און' הוא מלשון אוֹן (בחולם), שפירושו כוח ועוז. וכשם ש'יעזוב רשע דרכו' זהו דבר המוכרח, אשר בלא תשובה אי-אפשר לגשת אל הקודש, הנה כמו-כן צריך האיש אוֹן, כלומר איש החזק בדעת עצמו, לעזוב מחשבותיו. ולא יאמר: 'אני אומר כך', 'אני אוחז כך', כי כל 'אני' ומציאות, הוא מקור הרע וגורם פירוד לבבות".
(עפ"י ספר המאמרים 'קונטרסים' לאדמו"ר הריי"ץ חלק א' עמוד יט)
להתחרט כמו הגוי...
פעם, כאשר אדמו"ר הזקן דיבר אודות עניין התשובה, הוא התבטא ואמר: "התשובה האמיתית צריכה להיות כמו זו של הגוי מוטיבסק". מה היה עם אותו הגוי מויטבסק? סיפר להם אדמו"ר הזקן את דבר המעשה: "העיר ויטבסק מחולקת לשני חלקים באמצעות נהר המפריד בין שני עברי העיר. באותן שנים, עדיין לא היה בעיר גשר על פני הנהר והעברת הנהר היתה נעשית על-ידי ספינה קטנה. יום אחד נשבה רוח סערה והגויים שעמדו על שפת הנהר אמרו לאחד מחבריהם: 'אל תעבור את הנהר, זוהי סכנה לשוט בו כעת'. הגוי לא שעה לדבריהם, נסע ואכן ספינתו נטרפה במים והוא טבע".
וסיים אדמו"ר הזקן: "באותו הרגע שהגוי ראה שהנה הנה הוא טובע, האם נוכל לשער עד כמה הצטער על שלא ציית לחבריו ונסע? – הנה כך צריכה להיות תשובה אמיתית".
('לשמע אוזן' עמוד כח)
"התנערי מעפר קומי"
אומר על כך הזוהר: "כהאי תרנגולתא דאתערית מקיטמא". מה המיוחד בהתנערות התרנגולת? דרכה של התרנגולת להתפלש בעפר עד שכל נוצותיה מלאות בו. ככל שבני-אדם ינערו אותה, לא יצליחו לנער ולנקות אותה מעפרה. רק כאשר היא תנער את עצמה, אזי בניעור אחד ירד ממנה כל העפר והיא תתנקה.
כן הוא הדבר לגבי נשמות ישראל: כאשר אחרים מנערים אותם... וכו', אבל כאשר הם מנערים את עצמם – אזי בניעור אחד הם מתנערים לגמרי.
('רמ"ח אותיות' אות קלג)
