סדרה זו נחשבת למרכזית בין ספרי הרבי, והיא מאגדת את שיעוריו ושיחותיו שהוגהו על-ידו ויצאו לאור בהדרגה במשך ארבעים שנות נשיאותו. ה'שיחות' המופיעות כאן הן בעלות גישה ייחודית. הכיתוב שעל הכריכה מספר שהן עוסקות בפרשיות התורה, למעשה גולשות הן אל כל תחומי המחשבה היהודית. מדובר בחיבור ענק, המעניק מבט מקורי ומרענן על כל אחד מאלפי הנושאים הנידונים בו.
סגנון העריכה שהתווה הרבי הוא מחקרי, אנציקלופדי כמעט: כל דיון נפתח בסדרת שאלות ובסקירת התשובות האפשריות, מתוך ספריהם של גדולי הפרשנים במשך הדורות, תוך ציון כל המקורות הרלוונטיים. ואז, לאחר שנדמה שהנושא מוצה היטב, יציע הרבי נקודת מבט חדשה לחלוטין שתביא לתפנית מפתיעה במהלך העניינים, ואשר תוכיח שהדברים אינם בעלי חשיבות תיאורטית בלבד – הרבי עומד על כך – אלא יש להם השלכות מעשיות בחייו של כל יחיד. כך בכל אחד ואחד מהמאמרים המרוכזים בשלושים ותשעת הכרכים של "ליקוטי שיחות".
הנה דוגמה אופיינית אחת, מתוך הכרך העשרים ושמונה. הרבי מתייחס לאירוע שמופיע בספר במדבר, במהלכו הביאו נשיאי כל אחד משנים-עשר השבטים את נדבתם אל משכן העדוּת – "שש עגלות צב... עגלה על שני הנשיאים". בעברית פשוטה, כל נשיא הקדיש לבניין המשכן חצי עגלה בדיוק.
על העגלות הבודדות האלו טענו משאות כבדים מאוד. בתלמוד מתואר גודל המאמץ שבהעמסת הקרשים, האדנים ועמודי המשכן על שש עגלות. והשאלה עולה מאליה – מה פשר הקמצנות הזו? האמנם לא התאפשר לנשיאי השבטים לספק למשכן ה' עגלות ביתר הרחבה? בשאלה הזאת התחבטו מפרשי המקרא והרבי דן בדבריהם, אולם המסקנה מאפיינת מאוד את זווית ראייתו המרתקת.
הרבי אומר בערך כך: עגלה שנושאת את החפצים שעליה בקלות וברווח, מנוצלת למעשה רק בחלקה. היא איננה עמוסה עד אפס מקום, היא יכולה בעצם לשאת הרבה יותר, עוד יש בה פוטנציאל גדול שלא נוצל. העגלה לא הגשימה אפוא את עצמה, היא לא מוצתה, לא הופק ממנה המקסימום האפשרי, ואל משכנו של אלוקים אין להביא חומרים מבוזבזים. הכל חייב להגיע לתפוקה המלאה ביותר.
יש שהבינו שעבודת ה' פירושה הסתגרות וניתוק מהמציאות. הם סברו שעל האדם לנטוש את תחומי ההתעניינות שלו ולברוח אל עולמות אחרים. אבל הרבי עודד ציירים ופסלים, משוררים וזמרים להוסיף ולעסוק בתחומי האמנות שלהם ולממש את הכישרונות והיכולות שהוענקו להם בכיוונים חיוביים.
הרבי לימד שמי שבוחר בחיים של הסתגרות, מגיש למעשה בפני האלוקים עגלה ריקה למחצה. אם יש בך פוטנציאל שאיננו ממומש, אם אין אתה עושה שימוש במיטב כוחותיך וכשרונותיך עבור הצד הטוב, הרי אתה מבזבז את מתנותיו של אלוקים. לכל דבר יש תכלית, וכבר אמרו חכמינו שלא ברא הקדוש-ברוך-הוא דבר אחד בעולמו לבטלה.
הרבי דרש מאתנו לשאוף להגשמה עצמית. אבל הוא האמין כי פיתוח היכולות והכשרונות רק למען השגת הצלחה כלכלית או מעמד בכיר אינו יכול להיחשב כהגשמה כזאת. מיצוי עצמי אמיתי אפשרי אם תקדיש את מיטב הכוח והמרץ, שאנשים אחרים משתמשים בו אולי עבור תועלת אישית, למען מטרה נעלית יותר. כשתעניק מעצמך ואת עצמך למען האלוקים.
גישה זו היתה המנוע שדחף את חסידי חב"ד, במצוותו של הרבי, לאמץ את חידושי הטכנולוגיה ולעשות בהם שימוש למטרות חיוביות. בעבר עוררה השיטה הזאת סערה לא קטנה, כיום הזה היא הפכה לנחלת היהדות כולה.
היה זה הרבי שייסד שיעור בספר התניא ברדיו ניו-יורקי באמצע שנות החמישים. רבים הרימו אז גבות בפליאה. הרדיו נתפס אז בעיני הכל כמכשיר שאין לו דבר עם יהדות. אבל הרבי ציטט בכרך החמישה-עשר של "ליקוטי שיחות" את דברי חז"ל "למה נברא הזהב, בשביל בית-המקדש", והסביר שכמו הזהב, שהוא מתכת יקרה ונדירה, גם גלי הרדיו, מהמדהימים שבכוחות הטבע, נבראו כדי לשמש למטרות של קדושה, ושיעורי תורה יכולים אפוא להיות השימוש הכי נכון והכי טבעי בהם.
שלושים ותשעת הכרכים של "לקוטי שיחות" הם מעיין של חכמה יהודית מקורית, שמבחינות רבות קשה למצוא לו אח וריע. ערכם אינו מתבטא רק במחקרים התלמודיים כשהם לעצמם, בפרשנויות השופכות אור על אינספור סוגיות סתומות, ברבבות ההערות המאלפות – מעבר לכל אלה חושף בהם הרבי את דברי התורה כפנס המאיר את הדרך במשעולים המסובכים של חיינו, בימים האלה.
נושאים בגאון את לפיד ההמשכיות מסיני ועד עתה, מתרגמים שלושים ותשעת הכרכים של "לקוטי שיחות" את החוכמה העשירה של עמנו העתיק אל חיינו המודרניים. תורתו של הרבי היא מקור של יהדות אותנטית, עקבית, המספקת מענה ברור לתהיות וללבטים שהם בהכרח מנת חלקו של אדם בן דורנו. הרבי היישיר מבט אל החברה שלנו, על יתרונותיה ועל תחלואיה, והציג כנגדה יהדות גאה, אמיצה, חזקה מכדי להירתע משינויי הזמן והנסיבות. יהדות שאינה מסתגרת מפני העולם – היא מסתערת.
