מלך אדיר ואיש מדוכא

רבינו הזקן אמר פעם: כשהרבי (המגיד ממעזריטש) רצה לצייר את הרוממות של הסבא (הבעש"ט), אמר: כי רוממות מלך אדיר, הוא כלא נגד הרוממות של הרבי. וכשדיבר על הביטול של הבעש"ט, אמר: כי איש עני מדוכא השפל ונבזה ביותר בעיני עצמו אינו בערך לגבי הביטול של הבעש"ט. וכשסיפר זה רבינו הזקן אמר: הקשיבו יהודים, מה שהרבי אומר, זהו העניין של אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית. ושקע בדביקות זמן מרובה.

(ספר השיחות תרצ"ו ע' 134)

כל ניצוץ תפס מקום

בכלל יש שני מיני בעלי בתים יש מי שהוא עשיר והכל מתנהג אצלו בהתפשטות גדולה, ואינו מדקדק על דברים קטנים, שאינו תופס מקום, אבל מי שהוא באמת בעל הבית הנה כל דבר קטן תופס מקום אצלו, ואין זה מצד כילות רק כן הוא מחוש בעל הבית אמיתי, כי גם דבר קטן תופס מקום. הבעש"ט הי' בעל הבית על העולם, וע"כ תפס אצלו מקום גם ניצוץ היותר קטן שבנשמות.

(ספר השיחות תרצ"ו ע' 149)

ממשיך אלוקות בדצ"ח

בגלל עבודתו – לקרב את כולם [ועד שהי' מקרב גם אינם יהודים ופחותי הערך שבהם, וכידוע שהראה קירוב ואהבה לגזלנים, ויתירה מזו: שאהבתו היתה גם לחי וצומח], זכה להמשיך גילוי אלקות גם בחי [כידוע הסיפור שבעת תפלתו הרי העיזים שראו אותו נעמדו על רגליהם – שזהו גילוי בסוג החי], ובצומח, ואפילו גם בדומם [כידוע שהציצית של הבעש"ט התנועעו מעצמם – שזהו גילוי בסוג הדומם].

 (שיחת יום ב' דחג הסוכות תשכ"ג)

מסוף העולם ועד סופו

בדור שלפנינו הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא הי' מימות הראשונים פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע (אדמו"ר הזקן) שהוא ותלמידו הרב המגיד נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו ע"י שהי' גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתיים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבלתי בעל גבול.

(ספר החקירה להצמח צדק סה, א)

בראיה ממש ולא בנבואה

והבעש"ט ז"ל לא הי' המקום מסתיר אצלו כלל ומה שרחוק במקום ראה בראיה ממש (ולא בנבואה כו') וצ"ל שהוא זיכך ותיקן המקום עד שהיה בטל ממש ולא הסתיר כלל מפני שלא היה בבחי' יש כלל (כל' ספר של בינונים הנ"ל) וכמו מקום ארון אינו מן המדה שעם היותו בבחי' מקום היה בטל בתכלית לגבי למעלה מן המקום כו', שהיה המקום בעצם מקום קדוש לית דין אתר הדיוט.

(ספר המאמרים תרס"ג ח"א ע' נח)

שימושו בשמות הקדושים

עניינו של מורנו הבעל שם טוב היה לגלות אלוקות בעולם, ולא השתמש בשמות הקדושים. הוד כ"ק אאזמו"ר ה'צמח צדק' אמר: אלה האומרים שמורנו הבעל שם טוב השתמש בשמות הקדושים – טועים, שכן יהודי בכלל המתנהג על פי תורה בכוחו לעשות גם את העולם על פי תורה וביחוד מי שהוא עצמו תורה.

אך, זה בנוגע להצלה פרטית, ואילו בעניין של הצלת רבים זקוקים לתפילה של רבים, ולצורך הצלת הכלל השתמש לפעמים בשמות הקדושים, וגם זאת לא בביטוי השמות בדיבור כי אם בכוונת השמות.

שכן בשמות הקדושים ישנן כידוע שלש מדריגות: מחשבה דיבור ומעשה. ומורינו הבעל שם טוב השתמש לפעמים בשמות הקדושים לצורך הצלת הכלל, וגם אז רק בכוונת השמות. אך עיקר עניינו של מורנו הבעל שם טוב היה לגלות אלוקות בעולם.

(אחרון של פסח תש"ד)