"תנו כבוד לשר האלף!"
בשנת תק"ע ערך אדמו"ר הזקן מסע גדול[1] ברחבי רוסיה, במסגרת השתדלותו העצומה למען בני הכפרים שגורשו בגזירת הצאר והיו "מושלכים בחוצות קריה נפוחי כפן ר"ל"[2]. בין הסיבות הנוספות למסע זה, עמדה מטרה נוספת - ביקור בעיירה טולטשין, מקום מגוריו של הרה"ק רבי ברוך ממז'יבוז' באותם ימים, כדי לנסות ליישב את המחלוקת שנתגלעה ביניהם[3].
בדרכו של אדמו"ר הזקן אל הרה"ק ר' ברוך ערך רבינו ביקור אצל הרה"ק ר' נחמן בברסלב הסמוכה, טרם שרבי נחמן עקר משם לאומאן בחודש אייר באותה השנה[4].
עם התקרב אדמו"ר הזקן לברסלב, יצא רבי נחמן לקראתו[5] אל מחוץ לעיר בלווית רבים מאנשיו וכבוד גדול עשו לו. ואמר רבי נחמן לאנשיו: "תנו כבוד לשר האלף"![6]
רבינו בא לביתו של רבי נחמן, ובאותו מעמד פנה רבי נחמן לגביר משה חינקעס שהיה מאנשיו, ואמר לו: "גיב צדקה פאר אן אמת'ן תלמיד חכם"! [=תן צדקה לתלמיד־חכם אמיתי!]. והלה הניח על השולחן מטבע זהב (רענדל)[7] עבור רבינו. פנה אליו רבי נחמן בתמיהה: "דאס גיט מען פאר אן אמת'ן תלמיד חכם"?! [=זה מה שנותנים לתלמיד־חכם אמיתי?!]. והניח רענדל נוסף. כשהבחין בפני רבי נחמן שהוא עדיין תמה, הוסיף והניח רענדל נוסף, אך התמיהה לא סרה והוא הוסיף והניח עד שנתן עשר מטבעות זהב. אז גרף רבי נחמן בידו ("אראפ גישארט פון טיש") את המטבעות ונתן בידו של אדמו"ר הזקן[8].
שאל רבי נחמן את אדמו"ר: "האמת הוא שיש לכם שמונים אלף חסידים"?
השיב לו רבינו שלא יהיה הדבר חידוש בעיניו, מפני שיש לו בתוך חסידיו גם מלמדים רבים, ולכל מלמד יש הרבה תלמידים, וכל תלמיד נותן לצדקה להחזקת רבינו, ובזה הוא נחשב לחסיד שלו. כי באם נותן הוא צדקה עבורו, הרי בזה הכח לא יתהפך למתנגד עליו, ואדרבה, זכות הצדקה תגין עליו שיתהפך לטוב, ובזה האופן יוכל להיות שיש לו שמונים אלף חסידים[9].
יש אומרים, שבין הדברים רמז לו רבי נחמן לרבינו, שבבוא היום ישתדכו צאצאיהם זה בזה. דבריו נתקיימו כעבור שנים רבות [בקיץ תקע"ז][10], כשנכדו של אדמו"ר הזקן - הר"ר אהרן מקרימנטשוג, בנה של הרבנית פריידא בת רבינו - נשא (בזיווג שני) את הרבנית חיה, בתו הקטנה של רבי נחמן מברסלב[11].
אחר־כך ליווהו אנשי קהילת ברסלב עד ליציאתו מן העיר, ושני הצדיקים נסעו יחדיו בעגלה אחת[12].
כשנסבה שיחתם אודות החיכוכים עם ר' ברוך ממז'יבוז', התבטא רבי נחמן במליצה: "פעטערבורך[13] האט איר שוין געפאטערט, פעטער ברוך האט איר נאך ניט געפאטערט", כלומר: מפטרבורג כבר נפטרתם, מהדוד ברוך[14] עדיין לא...[15]
אחת המסורות יודעת לספר, שמשום מה לא הסכים רבינו ללון בביתו של רבי נחמן, אלא דוקא בעגלת מסעו. ומוהר"ן אמר, שבוודאי חפץ רבינו להשיח באזני הבעל־עגלה בענייני "עתיק ואריך"...[16]
הפגישה הקודמת עם רבי נחמן
אך לא היתה זו פגישתם הראשונה של שני צדיקים אלו; מעט יותר מעשר שנים לפני כן ביקר רבי נחמן בביתו של רבינו בליאזנא, ביקור שקשור לרוח הפירוד שהחלה לנשב במכתביו של רבי אברהם מקאליסק אל רבינו משנת תקנ"ז ואילך[17].
את החדשים הראשונים של שנת תקנ"ט עשה רבי נחמן בארץ־ישראל; בהיותו בטבריה נפגש כמה פעמים עם הרר"א מקאליסק, ובאחת מהן הבטיח לרב מקאליסק שתיכף בחזרתו לחו"ל יסע אל רבינו הזקן ויקח עמו דברים בקשר למעות ארץ־ישראל.
בגלל הבטחתו זו, הנה בחזרתו מא"י ובבואו לעירו ולביתו, לא ירד כלל מן העגלה להכנס הביתה אלא המשיך בדרכו ופנה לכיוון ליאזנא[18].
ובלשון הס' 'חיי מוהר"ן' (בפרק "מקום ישיבתו ונסיעותיו", אות י'):
"גם תיכף בבואו מארץ־ישראל נסע לק' (לאדי) [ליאזנא][19] להרב החסיד הגאון המפורסם מו"ה שניאור זלמן זצוק"ל, ודיבר עמו הרבה מענין אנשי ארץ־ישראל. כי בעת היות רבינו ז"ל בארץ־ישראל שיחרו פניו שם, שיהיה הוא ז"ל שם. ובענין זה יש כמה מעשיות לספר מה שעבר עליו בעת נסיעתו לשם, ובהיותו שם, ובחזירתו משם".
מעט מאירועים אלו נתפרשו במקורות נוספים:
"בבואו לשם [בשבת חזון תקנ"ט][20] דיבר עם שני אנשים של הרב [אדמו"ר הזקן] מענין חב"ד. ורבינו זצוק"ל [מברסלב] ביקש מהם שיפרשו לו איזה ענין. אח"כ ביקש [אדמו"ר] את רבינו זצוק"ל לומר לפניו תורה ולא רצה. ואמר הרב תורה בערך שמונה שעות[21]. ואמר רבינו זצוק"ל, שבדבר זה האט ער צו גיטראפין [=קלע אל המטרה], שסיים אז על הפסוק "רחמיך רבים ה'", עס איז אויף דיר ג-ט אגרויס רחמנות" [=רחמנות גדולה היא עליך רבש"ע][22].
רבי נחמן עצמו חזר באזני אנשיו את דבריו אלו של רבינו הזקן, כפי שכותב הרה"ח ר' אברהם חזן בנו של הרה"ח ר' נחמן מטולטשין: "שמעתי בשם אדמו"ר [מוהר"נ] ז"ל שסיפר זאת בשם הרב הצדיק ר' שניאור זלמן מלאדי ז"ל, שפירש את המקרא רחמיך רבים ה', היינו רחמיך, הרחמנות שעליך ה' כביכול רבים ועצומים מאד"[23].
הד מביקורו זה של הרבי מברסלב אצל רבינו, נשמע במכתבו של הרב מקאליסק אל הר"ר נחמן:
"ושמחנו מאד אשר שמענו משפעת שלומו, כי בא לביתו בשלום, וראינו שקשר עבותות האהבה לא זזה, בכל לבבו דורש טובותינו ושם לדרך פעמיו ונהג נסיעתו בעצמו למדינת רייסין. יהי כן ה' עמו... ממדינת רייסין לא יש לנו שום ידיעה מה נעשה שם בנידון זה, אחרי נסיעת כת"ר לשם ונתראה פנים ויספר להם מכל התלאה אשר מצאתנו. מצפים אנו שיודיע לנו רומ"ע כת"ר בפרטיות מכל אשר עשה שם"[24].
מן הענין להביא כאן איזכורים נוספים של רבינו הזקן ותורתו, בפיו של הר"ר נחמן מברסלב:
בתחילת התקרבותו של הר"ר נתן מברסלב - תלמידו הגדול של רבי נחמן - לרבו, סיפר לו רבי נחמן (בחודש אלול תקס"ב) שלוש מעשיות; המעשה השני, מהרב רש"ז מלאדי ז"ל, שהיה לו תלמיד שאמר שמונה שנים תורה על תורה אחת מהרב (ובזה רימז מיד על מהרנ"ת ז"ל שירבה מאד לחדש בתורתו הק' [של מהר"נ])[25].
פעם אחת דיבר רבי נחמן עם אנשיו, בראש־השנה, ואמר שאין ללמוד ספרים של דרושים ומוסר אלא רק אותם ההולכים על־פי דברי רז"ל בגמרא ומדרשים וספרי הזוהר הק' וספרי האר"י ז"ל, וכן כל הספרים שחיברו הצדיקים הסמוכים לדורותינו שהם בנוים על יסודות הררי קודש על־פי דברי הבעש"ט ז"ל, שהם ספרי הרה"ק מפולנאה וספר ליקוטי אמרים, וחשב עוד כמה ספרים כאלה שטוב ללמדם[26].
אף שאין לדעת בבירור אם כוונתו ל'לקוטי אמרים' מתורות הרב המגיד ממזריטש, או ל'לקוטי אמרים - תניא', אבל עינינו הרואות שס' ה'תניא' שגור על לשונו של הגה"ח הר"ר נחמן אבד"ק טשעהרין - הוא השליט במרחבי תורת מוהר"ן ומפליא בביאורה - ולא זז מחבבו בספרו 'דרך חסידים', ואתו עמו דרושי הסידור של אדמו"ר הזקן המובאים שם לרוב[27].
על רבינו הזקן מסופר, שבשעה שנתעוררה המחלוקת הגדולה על הרבי מברסלב, רצה הרבי לעמוד לימינו ולהגן על כבודו של רבי נחמן[28].
ובלשון אחר נמסר, שאדמו"ר הזקן שלח להכריז שכל החולק על רבי נחמן הוא כחולק על אדמו"ר עצמו[29].
[1] למסע זה הקדשתי ספר שלם: "מסע ברדיטשוב", אלול תש"ע.
[2] בית רבי, עמ' מב. הרב מלאדי ומפלגת חב"ד, א, עמ' 146.
[3] שבחי הרב, מהדורת ירושלים תשכ"א, עמ' 31. וראה באגרות קודש אדמו"ר הזקן, עמ' קטו.
[4] 'חיי מוהר"ן', נ.י. תשכ"ה, עמ' 76.
[5] 'בית רבי', שם. בס' 'פעולת הצדיק' (עמ' תיב-תיג) מתארך את הביקור לשבוע של פ' יתרו ולאותה שבת. אבל מסורות ברסלביות מוסמכות ('נועם שיח', עמ' קה, מפיו של הרה"ח ר' לוי יצחק בענדער ע"ה) שוללות בתוקף את הקשר בין המסופר שם באות תתצג לבין ביקורו של רבינו הזקן, שבוודאי לא שבת בברסלב. הדבר מוכח גם מהמובא לעיל, שבאותה שבת וגם למחרתה היה אדמו"ר בראהטשוב הסמוכה לליאדי ולא לברסלב.
[6] לענין "שרי אלפים" במשנתו של הר"ר נחמן ראה: 'לקוטי מוהר"ן' תניינא, סי' עב.
[7] את ערכו של ה'רענדל' ניתן ללמוד מכך שקהילת ברסלב נתנה לרבי נחמן (על־פי דרישתו שלו או דרישתו של הר"ר ברוך) רענדל אחד לשבוע (או אף לחודש!) לפרנסתו, והיתה זו נתינה ביותר מכפי הרגיל (ראה שני הנוסחים ב'שיח שרפי קודש', ב, עמ' נד. 'ביאור הליקוטים', ירושלים תרצ"ה, בהוספת המו"ל - ר' שמואל הורוויץ - שבסוף ה"הקדמה מבעל המחבר").
[8] כך מסופר ב'שיח שרפי קודש' (ב, עמ' מב-מג), מפי הרה"ח רלוי"צ הנ"ל. ב'פעולת הצדיק' (עמ' תיג) כותב, שלשון תמיהתו של רבי נחמן בכל פעם היתה: "פאר א שר האלף גיט מען אזוי ווייניג?!" [לשר האלף נותנים כל־כך מעט?!].
[9] ממכתבו של הרה"ח ר' נחמן שטרנהרץ (נכדו של מוהרנ"ת תלמיד מוהר"ן). ראה: "מכתבים של חסידי ברסלב בברית־המועצות", 'מחנים', גל' עד, עמ' 72. ובס' 'אבני"ה ברזל' (שיחות וסיפורים מרבינו ז"ל, אות מו) בקיצור לשון: ויאמר אליו הרב שיש לו חסידים מלמדים, וכל אחד יש לו קופה של צדקה בשבילו, והנערים, מאחר שנותנים צדקה בשבילו, מסתמא לא יהיו מתנגדים עליו.
[10] כך העלה הרה"ח ר' אליעזר חשין יצ"ו.
[11] 'דער אוצר פון יראת שמים', ירושלים תשל"ט, עמ' ל. מרת חיה נולדה, כפי הנראה, בשנת תקס"א. על הר"ר אהרן מקרימנצוג ועל צאצאיו מנישואיו למרת חיה, כתב הרב ש"ב לוין ב'תולדות חב"ד ברוסיא הצארית' עמ' פה. מעט על צאצאים אלו ראה ב'היכל הבעש"ט', גל' כג, עמ' קעז הע' 151.
[12] 'שיח שרפי קודש', שם.
[13] זו צורת הביטוי הקדומה של העיר "פטרבורג".
[14] הר"ר ברוך היה אחיה של הרבנית פייגא אמו של הר"ר נחמן.
[15] 'בית רבי', עמ' סו. לפי מסורת ברסלב התבטא הר"ר נחמן בצורה שונה: "פעטערבורג זענט איר איבער גיקומען, פעטער ברוך וועט [איהר] ניט איבער קומען", את פטרבורג עברתם בשלום, את הדוד ברוך לא תעברו ('אבני"ה ברזל', שם, בתוספת תיבה שנשמטה מהדפוס, אך נמצאת בכה"י של החיבור).
[16] שמעתי מהרה"ח ר' אברהם זלצמן ע"ה.
[17] ראה בספרי "מסע ברדיטשוב", עמ' 4.
[18] 'אבני"ה ברזל', שם (בספרי ברסלב הנדפסים מסופר שהנסיעה היתה לליאדי, אבל בכת"י של 'חיי מוהר"ן' מפורש: בשובו מא"י הי' בלאזני' אצל ר"ז).
[19] ראה בהע' הקודמת.
[20] כך מסר הרה"ח רלוי"צ הנ"ל ('נועם שיח', עמ' קה).
[21] נוסח אחר: שש שעות (שם).
[22] 'אבני"ה ברזל', שם (וראה ב'אגרת התשובה' שבס' ה'תניא' פרק ז: וכמ"ש וישוב אל הוי' וירחמהו, פי' לעורר רחמים על השפעת שם הוי' ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכמ"ש מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו' היא בחי' גלות השכינה כנ"ל).
[23] 'כוכבי אור', חלק ששון ושמחה, תפלה ז הע' יט (ועל־פי הדברים האלו כתב בתפלתו זו: "אנא ה' רחם עליך ועלינו").
[24] המכתב בשלימותו נדפס בס' 'חיי מוהר"ן', בסוף פרק "נסיעתו לארץ ישראל".
[25] 'אבני"ה ברזל', אות ו. ונרמז בקצרה בס' 'כוכבי אור' (אנשי מוהר"ן, אות ג).
[26] 'חיי מוהר"ן', ב, נ.י. תשכ"ה, עמ' 38 (במהדורת ירושלים תשנ"ו: עמ' שפט).
[27] ראה בס' 'דרך חסידים' בערך "יסורין וישועה", שמביא בסמיכות את ה'ליקוטי אמרים' (מהמגיד ממזריטש) ואת ה'ליקוטי אמרים תניא'. ובערך "יראה ועבודת ה'" (אותיות שכז-שמז) מביא הוא קיצור מכל פרקי ס' ה'תניא', תוך כדי שהוא משלב לעתים (בתוך בסוגריים) ביאורים קצרים משלו לדברי ה'תניא'. גם בספרו 'פרפראות לחכמה', בביאור תורה סד שב'לקוטי מוהר"ן', כותב: וכמבואר גם בליקוטי אמרים תניא פרק מ"ח עיין שם.
[28] 'בית רבי', עמ' סו "בשם אחד מהרבנים מנכדי רבינו" (כך מגדיר המחבר - בדרך־כלל - את השמועות בשמו של האדמו"ר מקאפוסט נכד ה'צמח צדק'. האמור שם בהמשך "שדרך הרב היה להעמיד עצמו בנסיונות... אדם גדול מאד גבור מלחמה", הם מדבריו של "אחד הרבנים" הנ"ל ואינם דברי אדמו"ר הזקן. ובטח שאינם דברי רבי נחמן על רבינו.
[29] 'שבחו של צדיק' (ירושלים תשנ"ה, עמ' קטו), בשם הרה"ח ר"ע זליג סלונים, שכך שמע בהיותו בליובאוויטש מהרבנית מרת רבקה (אשת אדמו"ר מוהר"ש).
