בפרק לו בתניא מבואר שלעתיד לבוא יזכו ישראל לקבל את כל הגילויים לעתיד לבוא מבלי שמציאותם תתבטל מעוצמת האור, וזאת בכחה של התורה, שכן התורה נקראת "עוז" על שום שנותנת כח לאדם לקבל אור עליון ביותר מבלי להתבטל. ונתבאר שם, שזהו "טל של תחיית המתים" שבאמצעותו החזיר הקב"ה לבני ישראל את נשמתם במתן תורה, "והוא טל תורה שנקרא עוז, כמאמר רז"ל כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו".
ולכאורה קשה, שהרי ההתגלות של התורה במעמד הר סיני היא זו שהביאה לכך ש"פרחה נשמתן", ואיך ייתכן שאותה התגלות עצמה היא שנותנת כח לאדם לקבל את האור ולא להתבטל?!
תשובה:
אכן, ככל שהדבר נראה מוקשה בהשקפה ראשונה, התורה עצמה גורמת לשתי פעולות מנוגדות אלה, וזאת מכח שני עניינים שיש בתורה: (א) גודל האור, (ב) פעולת הזיכוך והתיקון – וכדלקמן.
העניין הראשון נובע מגודל ועוצמת ההארה האלוקית שבתורה. מעמד הר סיני היה התגלות האור של התורה במלוא עוצמתו, ללא כל כיסוי ולבוש. היה זה "גילוי רצונו יתברך בעשרת הדברות שהן כללות התורה, שהיא פנימי[ו]ת רצונו יתברך וחכמתו, ואין שם הסתר פנים כלל, כמו שכתוב כי באור פניך נתת לנו תורת חיים" (תניא כאן).מובן שאור מופלא הגדול מכדי שיוכל האדם לשאתו גורם להתבטלות המציאות, וכיוון שנתינת התורה היתה "באור פניך", באופן שהאור כולו היה גלוי – "פרחה נשמתן".
העניין השני הוא כחה של התורה לפעול זיכוך ותיקון בעולם כולו. הרי זהו כל עניינה של נתינת התורה, שבכחה יזככו וירוממו ישראל את עצמם ואת העולם כולו עד שייעשה מכון לשבתו יתברך. מובן שעניין זה שבתורה לא נשלם במעמד הר סיני, שהיה רק השלב הראשון ונתינת הכח, אלא הוא נפעל על ידי עבודת בני ישראל בתורה ובמצוות ממתן תורה ועד הגאולה השלמה. זאת פעולה ההולכת ונמשכת ומתחזקת מאז מתן תורה עד לעתיד לבוא, כפי שנרמז בפסוק "ויהי קול השופר הולך וחזק מאד" – "וזהו שכתוב הולך וחזק לשון הווה, שקול השופר דמתן תורה הולך ומתגבר עד ימות המשיח... עד שיגיע לבחינת שופר גדול דלעתיד לבא" (שערי אורה). התיקון, הזיכוך וההתרוממות שפועלת התורה הופכים את האדם ואת העולם ל"כלי" ראוי ומוכשר לקבלת הגילוי הגדול, ולכן גילוי זה לעתיד לא יפעל בו שבירה והתבטלות. זהו אפוא עניין ה"עוז" שבתורה – הזיכוך והתיקון שפועלת התורה 'מחזקים' כביכול את האדם והעולם כך שיוכלו לקבל את ההתגלות מבלי להתבטל.
אף שהעניין השני לא נשלם במתן תורה עצמו, הכח לכך ניתן במתן תורה (כאמור), ולכן מצינו גם במעמד הר סיני גופא מעין עניין זה, וזהו ה"טל" שבו החזיר הקב"ה את נשמותיהם של ישראל, דהיינו פעולת התורה 'לחזק' את הכלים כך שיוכלו לקבל ולהכיל האור. אלא שאז היה זה רק לפי שעה, כמתנה מלמעלה ולא על ידי עבודתם של ישראל עצמם, ולכן "אחר כך גרם החטא ונתגשמו הם והעולם, עד עת קץ הימין שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם, ויוכלו [הגוף והעולם] לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל על ידי התורה שנקראת עוז". אז תהיה זו התגלות נצחית שאינה יכולה להתבטל על ידי החטא, מאחר שלא תבוא כמתנה מלמעלה (מבלי שהכלים ראויים לה מצד עניינם), אלא מתוך שהעולם עצמו יהיה ראוי לכך, לאחר מעשינו ועבודתנו להכשיר את עצמנו ואת העולם כולו ולעשותו לדירה לו יתברך.
