באופן כללי, הניגונים שיש בידנו ממנהיגי החסידות, הם ברובם ללא מילים, ניגונים שעיקרם במחשבה. גם אדמו"ר הזקן חיבר כמה ניגונים ללא מילים, ובראשם ניגון "ארבע בבות" המפורסם, אולם לצידם הוא חיבר גם כמה ניגונים על פסוקים מסוימים. העובדה שהוא בחר בפסוקים אלו במיוחד, מלמדת אותנו שיש בפסוקים אלו מסר עיקרי בנוגע לתורתו ושיטתו הכללית בעבודת השם. אדמו"ר הזקן חיבר ניגונים על מילים מסוימות, משום שהמילים האלה היו חלק עיקרי בכל השיטה שלו.
אחד מהניגונים שהוא חיבר על מילים הוא על הפסוק "קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי".
היות וחלק גדול מהקהל כאן נבחן עכשיו על חלקים שונים בספר התניא, הרי המשמעות של פסוק זה היא די ברורה בנוגע לשיטתו הכללית של אדמו"ר הזקן.
מטרתו וענינו של ספר התניא, הוא כפי שאדמו"ר הזקן בעצמו כותב בדף השער, "לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד", ומיוסד על הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו".
מה בעצם אדמו"ר הזקן כתב בספר להסביר "איך הוא קרוב"?
בשני הפרקים הראשונים מתחיל לבאר ולגלות שיש ליהודי נשמה שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" ויש לו גם נפש הבהמית, והוא ממשיך לפרט את פרטי הכוחות שיש לנשמה ואת פרטי הכוחות של הנפש הבהמית. כאשר יהודי יודע מה הם הכוחות שיש לו, אזי יש יכולת לעורר אותם, משום שהוא יודע איך לגלות אותם. שכן הדרכים איך לגלותם גם הן מבוארות בספר. יהודי לא צריך לייצר דברים חדשים, הוא צריך רק לגלות את מה שנמצא בתוכו.
אם מתבוננים בפסוק הזה, קול דודי דופק, כפי שאדמו"ר הזקן בעצמו מסביר בכמה ממאמריו (בלקוטי תורה שיר השירים, ובמאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' פט) את הפסוק "פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי", מוצאים שהתארים האלה - אחותי רעייתי יונתי תמתי - הם תארים שנאמרו על הנשמה היהודית שיש לכל יהודי. כל יהודי הוא במדרגה של אחותי, כל יהודי הוא במדרגה של רעייתי, וככה גם יונתי ותמתי. אלא מה? זה מכוסה, והעבודה שלנו זה רק לפתוח, להוריד את ההסתר. וזהו "פתחי לי", הקב"ה מתחנן לכל יהודי: פתחי לי, רק לפתוח. לא צריך לעשות דבר חדש, הכל כאן, הכל יש לכל יהודי. מה שנקרא "נמצא אצלו במזומן". רק צריך לפתוח!
אינו דומה מי שצריך ללכת לעבוד ולהביא את הכסף, למי שיש לו ארנק סגור ושם נמצא כל הכסף, הוא רק צריך לפתוח את הארנק. וזה בדיוק שהפסוק אומר: פתחי לי, את הרי אחותי, יש לך את הכוחות של אחותי, ויש לך גם את הכוחות של רעייתי.
וכפי שהוא מסביר את כל ארבע השמות שיש ליהודי: אחותי זה הקשר הטבעי שיש ליהודי עם הקב"ה. מי שמתמצא בתניא, זה הפרקים שמפרק י"ח ועד כ"ה ועד בכלל. זה אחותי. רעייתי הוא מסביר בכמה מקומות שזו האהבה שקשורה עם ההתבוננות של קריאת שמע, זה מה שנקרא בתניא בפרק נ' "אהבה כרשפי אש". יונתי זה האהבה בתענוגים (המבוארת בסוף פרק ט ובסוף פרק מ). ותמתי היא על ידי שעושה לו ית' דירה בתחתונים ונעשה כביכול שותף "תמתי־תאומתי", יהודי מגיע לדרגא כזו שהוא נחשב כביכול תאום של הקב"ה.
כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ אמר על ניגון זה, שרבינו הזקן פעל בו להוציא את הלכלוך שיש באדם. דהיינו לפתוח את ההסתרים ולהגיע לנשמה עצמה.
א-לי אתה ואודך
נקודה זו אפשר להבין גם בניגון נוסף שיש בידנו מרבנו הזקן, הניגון "א־לי אתה ואודך, אלוקי ארוממך". מסופר שהוא חיבר ניגון זה בפעם הראשונה שחגגו את גאולת י"ט כסלו (בשנה שלאחרי המאסר והגאולה), תוך כדי הליכתו אל החגיגה. המסר של ניגון זה הוא, שבכל מצב, ואיך שלא יהיה, הרי "א־לי אתה", היינו – זוהי עובדה מוגמרת שמגיעה לכל יהודי מלמעלה (ובגמרא אמרו "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", ומדובר גם ביהודי שחטא בחטאים חמורים), והיינו משם שהקב"ה מצידו הוא אלוקה של כל יהודי בשר הוא, וזהו המשך הפסוק "א־לי אתה", לכן "ואודך", היינו שנדרש ממני רק להכיר בזה ולהודות לקב"ה.
בלי חסידות הפירוש הוא הפוך, קודם כל על האדם להודות לה', ואז תהיה לו שייכות אליו. אבל בחסידות מוסבר ש"א־לי אתה" זה בכל מקרה, ומהאדם רק נדרש להתאים את עצמו ולהכיר בכך!
