מלחמה בשביל ניגון

ואף כל המלחמות בין האומות הוא צורך איזה בירור מהם אף שאין שייכות זה לקדושה. והיינו כענין שאמר הבעש"ט ז"ל שהי' איזה מלחמה ז' שנים בין שני גויים בשביל שיתבררו הקולות מתרועת המלחמה כו' ויעשה מהם איזה ניגון שיעבוד הצדיק את ה' בניגון ההוא כו' וד"ל.

(מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה ח"א עמוד רא)

מים תחתונים בוכין

אומר הבעל שם טוב . . . איתא בזוהר הקדוש "מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא". כל המעיינות הנה מן היום אשר הקב"ה הבדיל בין מים למים, הנה המים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא, שיעשו בהם ועל ידם דבר שבקדושה, כמו רחיצת ידים קודם התפלה, טבילת מצוה, טבילת טהרה לתפלה ולתורה, נטילת ידים עם ברכה בהזכרת שם שמים, מים לשתיה ומברכין עליהם לפניהם ולאחריהם. מאז ברא הקב"ה את המים, והבדיל בין מים למים, הנה מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא קדישא להיות תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וטהרה, ובכייתם הלזו של המעינות יכולה להמשך מאות ואלפים בשנים עד אשר אחד היהודים עובר עליהם ורוחץ ידיו ומברך על נטילת ידים, או שותה לצמאו ומברך תחלה וסוף.

(לקוטי דיבורים ח"ד תקצו, א ואילך)

הכובש את יצרו

הבעש"ט אמר: איזהו גבור הכובש את יצרו, כובש את יצרו אמרו ולא שוברו, כי שבירת היצר אין זה גבורה כלל, כי בשביל לשבור את היצר די ומספיק שכל הישר, דהשכל הישר מחייב שצריכים לשבור את היצה"ר, אבל ענין הכבוש הוא להשתמש בכחותיו ובמעלותיו, דרב תבואות בכח שור ומתנהג בתוקף, וזהו איזהו גבור הכובש את הכחות של יצרו ומשתמש בו בקדושה.

(ספר המאמרים תש"ט ע' 92)

צמאון גופני לאלוקות

"צמאה לך נפשי כמה לך בשרי", פירש מורנו הבעש"ט נ"ע מ"ש ברש"י ז"ל "כמה לשון תאוה ואין לו דמיון", שהתאוות בשרי' מה שהאדם מתאוה מצד טבע הגוף שהטביע הקב"ה בתולדתו אין להם שום דמיון כלל לאותה התאוה שנתאוה דוד המע"ה בבשרו לאלקות.

(ספר המאמרים תש"ג ע' 178)

סור מרע ועשה טוב

"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו", פירש הבעל שם טוב: בכל דבר גשמי מהדברים המותרים נמצא טוב ורע: הגשמי הוא רע והחיות האלוקי המחיה את הגשמי הוא טוב. האדם המשתמש בגשמי צריך להיות "סור מרע", לא לרצות את התענוג הנמצא בגשמי, ולהיות "ועשה טוב", לרצות להיות ניזון ולהושע מהחיות האלוקי שבדבר הגשמי. "בקש שלום ורדפהו" – האדם שהוא סור מרע ועשה טוב צריך לבקש ולרדוף לעשות שלום בין הגשמי לבין חיות האלוקי שמחיהו".

(ספר המאמרים אידיש ע' 75, "היום יום" ה מנחם־אב)

ואני – לא אראנו

פירש הבעש"ט "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'" – בניחותא: "אם יסתר איש במסתרים ואני – לא אראנו", בשעה שהאדם הוא "ואני", הוא בעיני עצמו "אני", אז "לא אראנו", הקב"ה כביכול לא רואהו.

(לקוטי שיחות ח"ד ע' 1033)

מלאך מיכאל מקנא במצוות ציצית

(מאמרי אדמו"ר הזקן ענינים ע' ריא, הצמח צדק – קיצורים והערות לתניא ע' מו)

וכלשון הזה אמר הבעש"ט ז"ל "אפי' מלאך מיכאל הגדול שבמלאכים היה נותן כל עבודתו והשגתו באלקות אפילו רק עבור ציצית אחת מד' ציציות שיש לכל א' מישראל".

כי השגת מיכאל הוא בחינה שבאה בהשתלשלות בעולם הבריאה שהוא בחי' גבול משא"כ בחי' הציצית הן בחי' שער רישיה כעמר נקי שהוא בחי' המשכת אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות וכן כיוצא בזה בכל המצות ...

וביאר הרבי מליובאוויטש זי"ע (בהערותיו לקיצורים לתניא):

יש להעיר ממנחות (כח, א) ד' ציציות . . שארבעתן מצוה א' ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות.

ומה שתפס לדוגמא מצות ציצית דוקא י"ל:

... ב) מעניני וטעמי מצות ציצית שתכלת דומה כו' לרקיע כו' לכסא הכבוד, וא"כ יש מקום לומר שמלאכים שהם ברקיע ולפני כסא הכבוד (ראה במדב"ר פ"ב, ו שמיכאל סובב לכסא) אין זקוקים כלל להזכרה דציצית. ואדרבה הם הרי רואים בתמידיות את העיקר ולא את הדומה לדומה. ולכן אומר דאפילו בזה הרי עבודה למטה בדומה לדומה היא באין ערוך לההשגה למעלה בכסא הכבוד עצמו...

ג) ד' ציציות הם כנגד ד' חיות המרכבה, והמתעטף בציצית "כאילו מתקין כורסי' לקוב"ה" (ת"ז סוף תי' יו"ד באריכות). והנה מלאך מיכאל הוא, בתמידיות, אחד מחיות המרכבה (זח"ג רט"ז, א' ועוד). ואומר שאעפי"כ היה נותן כל עבודתו כו'. – ובזה מדויק ג"כ מה שאמר אחת מד' ציציות, כי אינו אלא אחת מחיות המרכבה...