התוועדות פורים אצל הרבי מליובאוויטש זי"ע היתה נערכת במוצאי החג, בליל ט"ו, בבית המדרש הגדול אליו היו מגיעים כולם לאחר סעודת פורים. הרבי עצמו היה מגיע בדרך כלל לאחר שהחל לקיים בעצמו את מצוות היום – "עד דלא ידע", וברוח זו נערכה ההתוועדות מתוך שמחה והתרוממות הנפש. במהלך ההתוועדות השמיע הרבי שיחות בדברי תורה ועבודת ה' וביניהם היו מפסיקים לאמירת "לחיים", ניגונים וחילופי דברים קצרים עם אנשים פרטיים. בשלב מסויים במהלך ההתוועדות, רומז הרבי שברצונו לומר מאמר חסידות. הקהל פותח בניגון דביקות חסידי, נעמד על רגליו, ועם סיום הניגון החל הרבי באמירת המאמר בעינים עצומות למשך כשעה. ההתוועדויות היו מסתיימות בשעות הלילה המאוחרות ולעיתים עם עלות השחר לפנינו קטע מהתוועדות פורים תשט"ז ואחריו יומן שכתב אחד הנוכחים בפורים תשכ"ו
התוועדות חסידית
האם יש קשר בין עצבות ומרה־שחורה לרוח שפלה וענווה? • מה יותר גרוע – העצבות או הליצנות? • מדוע האיסור להיות בעצבות לא נתפרש בתורה? • ומה יעשה אדם השרוי בעצבות ואינו מצליח להיפטר ממנה? • חסיד עובד ה' חולק את רחשי ליבו במכתבים לידידו מאת הגאון החסיד ר' אברהם חיים רוזנבוים ע"ה מגדולי חסידיו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע
קטעים מיוחדים מתוך מאמרי חסידות חב"דיים בענייני תפילה
משך השנה כולה, היהודי שואף לדעת ולהכיר את האמת האלוקית, ולחיות בהתאם לכך. אולם בפורים הוא אינו מסתפק רק בהכרה השכלית. הוא שותה יין בכדי לעורר את ה"לא ידע" שבנפשו, לצאת מהמגבלות ולגלות את התקשרותו העצמית באלוקות. השחרור מה'אני' האישי, מתגלה עוד יותר במצוות משלוח מנות ובעיקר – במתנות שהאדם נותן לאביונים ואז מגיעה שמחת פורים לשיאה