כל הבקשות בשמונה עשרה 

הן על גילוי אלוקות בנפשו ובעולם

רוב ברכות שמונה עשרה הן בקשות וכמו בקשת חנינת הדעת, עזרת התשובה, סליחה, גאולה, רפואה וכו' שהן י"ב ברכות האמצעיות שאדם שואל צרכיו בהן.

וענין הבקשה אינו שייך כי אם כשחסר לו, כשיודע ומרגיש את החסר לו הרי הוא מבקש שימולא החסרון, אבל כשאינו מרגיש ויודע שחסר לו אינו שייך בקשה.

והנה הבקשות דשמונה עשרה אינן רק שמבקש על צרכי גופו לבד מה שחסר לו בגשמיות כי אם מבקשים על מה שחסר לו בגשמיות וברוחניות, ובאמת הנה עיקר הבקשה צריכה להיות על החסרון ברוחניות, היינו מה שאינו מאיר לו גילוי אלקות בנפשו ובעולם.

וזה הוא ענין סדרי הברכות והבקשות, דתחלת הכל היא בקשת חנינת הדעת שהקב"ה יחוננו בדעת לידע ולהכיר את האמת אשר עיקר החסרון הוא חסרון הרוחניות, וזה גורם את החסרון בגשמיות, דאם הי' מאיר גילוי אלוקות ממילא הי' טוב גם בגשמיות, וכמו בזמן הבית שהי' מאיר גילוי אלקות בעולם הי' להם ריבוי השפעה גם בהשפעות גשמיות שהיו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו, ומה שחסר בגשמיות זהו מצד החסרון ברוחניות.

ואותה אנו מבקשים בשמונה עשרה שיומשך גילוי אלקות שזה ענין ברוך אתה הוי' שתהי' הברכה וההמשכה למטה בבחי' גילוי, והיינו כשמתבונן ברוממות אלקות שאין ערוך אליו כלל, ואיך שהוא רחוק מאלקות בתכלית על ידי זה יתמרמר מאד ומבקש מעומקא דליבא שיומשך גילוי אלקות למטה.

ועל זה נסדר סדר הברכות בהבקשות דשמו"ע, דאחר שלש ראשונות שענינם התקשרות נפשו ונשמתו בנשמת האבות הקדושים ובשרש נשמתו למעלה, הנה ברכה ובקשה ראשונה היא בקשת חנינת הדעת לידע ולהכיר גם את דקות הרע והוא על ידי השגה אלקית אשר על ידי ידיעה והכרה זו בדקות הרע הרי הוא בא לידי תשובה שהיא ברכה שני' בבקשת עזר מלמעלה שתהי' תשובתו אמיתית ומכיר בחטאו ומבקש סליחה ומחילה על העבר ובזה הנה הוא בא לידי בקשת הגאולה שיגאל את הנפש האלוקית ממיצר הנפש הבהמית ובא לידי בקשת רפואה לרפאות את נפשו האלקי' מהריח רע ומן התחלואים שנדבקו בה בהיותה בגלות בנפש הבהמית ומזה בא לידי בקשת ברכת השנים במזונות דתורה ועבודה וכו' בשארי הברכות שהן בקשות בגילוי אלקות בנפשו ובעולם דעל ידי זה הרי הוא מכרית גם הדקות דדקות הרע.

כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, ספר המאמרים–תש"ד, עמוד 98

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת

לפי אופן עבודתו בפסוקי דזמרה, ברכות ק"ש וק"ש,
כך יבוא על שכרו בגילוי האהבה העליונה בשמונה עשרה

מי שטרח בערב שבת בבחינת עבודה ויגיעה לברר ולתקן את הנפש הבהמית על ידי טרחא ויגיעת נפש ובשר בהתבוננות כנ"ל יאכל בשבת בבחינת גילוי אור רצון העליון להיות בחינת אהבה רבה ואהבה בתענוגים שמצד הנשמה עצמה כו', והוא שכר עבודתה בבירור ותיקון נפש הבהמית שכפי טוב עבודתה בששת ימי החול בבירור הנפש הבהמית הרי היא באה על שכרה בשבת בגילוי בחינת האהבה העליונה כו'.

וכמו כן הוא בכל יום בתפילת שמונה עשרה הוא מעין בחינת שבת כו' דתחילת העבודה בפסוקי דזמרה היא עבודה ברעש ובבחינת התפעלות מורגשת... וכן בקריאת שמע שהוא התפעלות הנשמה בבחי' שלהבת י"ה מכל מקום באה גם כן במורגש בלב בשר כו' כנ"ל והטעם לפי שכל זה הוא להפוך חומריות הגוף ונפש הבהמית שאין זה מתברר רק בהתלהבות דלב בשר דוקא...

כאשר האהבה דבכל לבבך בשני יצריך היא באמת כו' והיינו דשלהבת י"ה דנפש האלוקית היא באמיתית ונשרף ונכלה בה הנפש הבהמית כו', אז נמשך מלמעלה לקשר את הנפש האלוקית בבחינת התקשרות והתכללות למעלה שהוא בחינת אהבה העליונה כו' ובפרט בשמונה עשרה שהיא בחינת ביטול דנשמה מצד עצמה בבחינת ביטול במציאות והוא עניין קול דממה דקה בחינת קלא פנימאה.

וכל זה הוא על ידי העבודה ויגיעה תחילה לברר את הנפש הבהמית דלפי אופן עבודתו בפסוקי דזמרא, ברכות ק"ש וק"ש לברר את הנפש הבהמית, לפי אופן כזה הוא ביטול הנשמה והתקשרותה מצד עצמה בשמונה עשרה שזהו גילוי בחינת האהבה העליונה כו', ונמצא דהגם דבחינת אהבה רבה היא שבאה מלמעלה מכל מקום זהו דוקא על ידי שטרח ויגע תחילה בכח עצמו לברר ולתקן את הנפש הבהמית על ידי זה דוקא הוא בא על שכרו בבחינת גילוי האהבה רבה העליונה.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב, המשך תרס"ו עמוד קמה

 רעש, אש וקול דממה דקה

בתפילת שמונה עשרה – תמן קאתי מלכא

ובכדי שתהיה [האהבה] בבחינת גילוי הלב לצאת מההעלם אל הגילוי הוא ע"י התבוננות באור א"ס ב"ה ממש דלית מחשבה תפיסא ביה כלל.

ועל דבר זה ניתקן סדר התפלה ופסוקי דזמרה וברכת יוצר אור איך שבטובו הגנוז מחדש כו' והמלאכים אומרים קדוש כו' והוא בחינת רעש התחדשות ההשגה, כי בלילה בשינה אחד משישים כו' ובבקר נעשה בריה חדשה אתה נפחתה בי כו'.

ואחר הרעש אש הוא בחינת קריאת שמע ואהבת, כי נר הוי' נשמת אדם כנר ושלהבת העולה מאליה, דהיינו כמ"ש אליך הוי' נפשי אשא להכלל מחשבה במחשבה ודבור בדבור ודברת בם בשבתך בביתך כו' וזו היא התגלות אמיתית אור האהבה בקרב איש ולב עמוק, אלא שצריך להקדים בחי' הרעש...

ואחר האש קול דממה דקה הוא בתפלת שמונה עשרה ברוך אתה הוי' אלקינו מלך העולם שיהא ברוך ונמשך בחי' הוי' אור א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו ותמן קאתי מלכא כו' וגילוי הוי' למטה במלכותו מלכות כל עולמים הוא על ידי כי הוי' אלקינו שאנחנו בטלים אליו ית' ואנחנו ממשיכים ג"כ להיות מלך העולם כו'.

כ"ק אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה, שיר השירים דף ה,ג

 השתפכות הנפש אל חיק אביה ממש

בחי' הודאה הוא בחי' בטול והתכללות באור אין סוף ב"ה ממש הסובב כל עלמין והן הן בחינות השתחואות שבתפלת שמונה עשרה. ולכן תפילה היא בלחש ובחשאי בבחי' סובב כל עלמין למעלה מעלה מבחי' השתלשלות שאינה בגדר המשכה והשפעה כלל כו' ואינה עולה בשם אהבה כלל רק בחי' ביטול במציאות ממש לגמרי והיינו בחי' השתפכות אל חיק אביה ממש להיות כאין ואפס ממש שעל זה מרמז ענין ההשתחואה כמו שמשתחוה לפני המלך שמבטל את עצמו כו'

כ"ק אדמו"ר הזקן, תורה אור פרשת ויחי דף מה,ג

 לעתיד לבוא–בקול רם

 שמונה עשרה צלותא בחשאי הוא רק בזמן הזה שהנוקבא הוא בחינת מקבל ולא משפיע, אבל לעתיד כשתתעלה להיות בבחינת משפיע כמו הדכר עצמו אז יהיה שמונה עשרה בקול רם ויהיה קול כלה.

כ"ק אדמו"ר הזקן, תורה אור פרשת ויגש, דףמה,ב

ומבאר כ"ק אדמו"ר זי"ע:

תכלית הביטול שאפשר להגיע אליה בזמן הזה, גם דרגת ביטול במציאות, גם באופן שחודר בכל הכוחות שלו, מכוח הרצון ועד לכוח המעשה, הרי זה באופן ששולל מציאות האדם, ביטול כל כוח מכוחות נפשו.

אבל לעתיד לבוא שאז יהיה הביטול בתכלית השלימות, עד ל"ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו" שהבשר מצד עצמו "יראה" אלוקות, הרי בכל המציאות יתגלה שאין עוד, שאינם שום מציאות, ובישראל יתגלה הא דישראל וקוב"ה כולא חד, באופן שמציאותם גופא היא העצמות כביכול, ועל דרך 'מאן מלכי רבנן', שמציאותם גופא היא המלך.

אזי תתגלה המעלה דענין הביטול בתכלית שבתפילה, ולכן תהיה התפילה בקול רם, שענינו – גילוי מעלת הביטול.

 ליקוטי שיחות חלק לה עמוד 197