בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מקהילים במוצאי השמיטה את כל היהודים, "הקהל את העם האנשים והנשים והטף", בבית המקדש, והמלך היה קורא באוזניהם פרשיות מן התורה, כדי לזרזם במצוות ולחזק ידיהם יותר "ליראה את השם"
כשעוד היה נחבא אל הכלים, המצניע את גדולתו הכבירה בכל חלקי התורה, היה מתוועד הרבי בהוראת חמיו פעם בשנה עם תלמידי הישיבה. מעמדים אלו היו נביעה תורנית אדירה ללא הפסקה • ברשימותיו האישיות כתב הרבי לעצמו ראשי פרקים מאשר דיבר באותן הזדמנויות • דלינו מהן כמה פנינים לחג הסוכות, שנכתבו בסגנון המיוחד של הביאורים שאפיינו את חידושי תורתו באותו הזמן