חשיבות גדולה ייחסו גדולי החסידות לסיפורי צדיקים וחסידים, ומצינו שאף הבעש"ט עצמו הפליג בשבחם של סיפורי צדיקים, באמרו "כל מי שמספר בשבחי הצדיקים כאילו עוסק במעשה מרכבה"[1]. בתוך היחס המרומם שהעניקה החסידות לסיפורי צדיקים, מתייחדים בערכם סיפורי המופת הרבים שנקשרו סביב דמותו הנשגבת של מורינו רבי ישראל בעל שם טוב זי"ע, שהאיר את העולם באור החסידות, וכפי שתיאר הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק במילים ספורות ומרעידות לב: "היה היה דבר השם ביד הבעל שם, אחד היה ומהקדמונים לא קם כמוהו, ואחריו לעפר מי יקום"[2].

"קבלה מפי צדיקים שטוב להזכיר את הבעש"ט הקדוש בכל מוצאי שבת קודש, ולספר משבחיו ותהלוכותיו, וסגולה להצלחה בכל עניינים בכל השבוע ולשמחה רבה לגוף ולנפש"[3]. ומסורת חסידית נודעת בשמו של הרה"ק רבי שמואל מליובאוויטש, שה'עולם' סבור שכאשר מספרים סיפור על הבעש"ט במוצאי שבת, זו סגולה לפרנסה, ובכך טועים ה'עולם' בשלושה דברים: ראשית, סגולה זו אינה רק בסיפור מהבעש"ט, אלא גם בכל סיפורי הצדיקים. שנית, סגולה זו אינה רק כשמספרים זאת במוצאי שבת אלא גם בכל ימי השבוע. ושלישית, אין הסגולה מועילה לפרנסה בלבד, אלא לכל המצטרך. מכל מקום, נמצאנו למדים על החשיבות הגדולה שמיוחסת לסיפורי הבעש"ט.

לראשונה נאספו סיפורים על קורות חייו ופעלו של הבעש"ט, בספר 'שבחי הבעל שם טוב'. את הספר ליקט וחיבר רבי דב בער מליניץ, שחמיו הרה"ק רבי אלכסנדר זכה לשמש כסופרו של הבעש"ט במשך שמונה שנים, וכן קיבל סיפורים ומסורות רבות על חיי הבעש"ט מרבותיו גדולי החסידות הראשונים תלמידי הבעש"ט, ובראשם הרה"ק רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל המחבר 'תולדות יעקב יוסף' והרה"ק רבי גדליה מליניץ.

הספר עוסק בעיקרו בדמותו של הבעש"ט, בקורות חייו המופלאים, החל מלידתו וצעירותו, הסתרת גדולתו עד היותו בן שלושים ושש, תקופת התגלותו ופעליו הציבוריים, ועד לימיו האחרונים והסתלקותו מן העולם; בתווך שזורים תיאורים על הנהגותיו המיוחדות בקודש, כמו גם מאורעות שמימיים עליהם נהג לספר לחסידים בעתות רצון.

שבחי הבעש"ט במסורת החסידית

סיפורים רבים משבחי הבעש"ט הובאו בדרושי החסידות במשך הדורות. רוב הסיפורים התקבלו כאמת גמורה, ובשמו של הרה"ק רבי נחמן מברסלב נאמר ש"שבחי בעש"ט הוא אמת מראשו עד סופו, מלבד על קצת דקצת מהם אמר שלא נכתבו היטב"[4]. והרה"ק רבי יהודה צבי מסטרעטין התבטא כאשר נדפס הספר: "וכי זאת הוא השבחי בעש"ט? כל האותות והמופתים אנו יכולים גם כן לעשות, אך היראה ואהבה של הבעש"ט זאת הוא השבח של הבעש"ט".

אם כי היו שהביעו הסתייגות מסוימת מקבלת כל המסופר בו כפשוטו, ומפורסמת אמרתו של הרה"ק רבי שלמה מרדומסק, שמי שמאמין בסיפורים שבשבחי הבעש"ט ככתבם הוא פתי, אך מי שמכחיש בסיפורים שבשבחי הבעש"ט הוא אפיקורוס.

מכל מקום היה שבחי הבעש"ט חביב על צדיקי החסידות, ודוגמה לדבר הוא המסופר על הרה"ק רבי מנחם מענדל ה'צמח צדק' מליובאוויטש[5] ש"פעם היה חתנו עומד בחדרה של חמותו הרבנית, והיה מונח על השולחן סידור קרבן מנחה וספר שבחי הבעש"ט, ובא לשם חותנו הרה"ק ר' מענדלי, והוא היה מקפיד מאוד על ביטול הזמן, וכשבא לחדר זה וראה שם את חתנו עומד בטל, אמר לו: מדוע אתה עומד בטל? אמר לו: אין בכאן שום ספר, רק הסידור קרבן מנחה. אמר לו הרה"ק ר' מענדלי: הרי נמצא איזה ספר, והראה לו השבחי בעש"ט. אמר לו חתנו: אינו מקובל אצלי. אמר לו הרה"ק ר' מענדלי: כל מה שכתוב בו בהשבחי הבעש"ט הכל אפס ואין נגד גדולת הבעש"ט, [והוסיף] ואמר לו: שמעתי מזקני [הוא הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי בעל המחבר ספר התניא והשלחן ערוך] זצוק"ל ששמע מרבו המגיד הגדול ממעזיריטש זצוק"ל שאמר כי הבעש"ט היה לו ראיה גשמית לראות ארבע מאות פרסאות על ארבע מאות פרסאות, ובנו של הבעש"ט (הוא הרה"ק רבי הירש זצוק"ל) היה לו ראיה גשמיית לראות ארבעים פרסאות על ארבעים פרסאות. וסיים הרה"ק ר' מענדלי: לא תסבור ראיה רוחניות, שזה היה בלי שיעור, רק זה היה ראיה גשמית ממש".

הדפסת הספר וגילוי כתב היד היחיד

בימי המחבר נותר הספר בכתב יד ולא פורסם. בשנת תקע"ה נדפס לראשונה על ידי רבי ישראל יפה המדפיס מקאפוסט, תלמידו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן בעל ה'תניא'. בהקדמתו מתאר ר' ישראל ששמע מפי אדמו"ר הזקן "דברים מבהילים מגדולתו ותפארתו" של הבעש"ט, ומעיר בתחילת הספר שהכתבים המקוריים של שבחי הבעש"ט לא נכתבו לפי סדר המאורעות, ולפיכך"בשם אדמו"ר הרב נבג"מ שמעתי הכל בסדר נכון ובביאור היטב, לכן אדפיס כאשר שמעו מפיו, ומה שנסתעף מזה אכתוב אחרי זה ככתוב בכתבים הנ"ל"[6].

לימים, התייחס כ"ק אדמו"ר רבי מנחם מענדל  מליובאוויטש זי"ע למעורבותו של אדמו"ר הזקן בשבחי הבעש"ט הנדפס וכן לטיבו של הספר, ובלשונו: "בהנוגע לתקופות הקדומות של החסידות, הספר הראשון בכגון דא הוא שבחי הבעש"ט, ונכתב בעיקר על יסוד דברי רבנו הזקן בעל התניא והשלחן ערוך וכמבואר בהקדמה שם"[7]. "אף שאינו ברור בעיני נכונות כל הפרטים שבשבחי הבעש"ט, אף שכפי כתבו, רובו מיוסד על דברי וסיפורי רבנו הזקן, אבל בטח יסוד ישנו לזה, ובפרט להענינים שהם יסוד לכמה סיפורים נוסף על עצם הענין"[8].

תפוצה רבה הייתה לשבחי הבעש"ט ונדפס פעמים רבות בימים ההם. לשונם של הסיפורים נערכה על ידי המדפיסים השונים בכדי להקל על הקורא בן התקופה ההיא, אך במקרים רבים כתוצאה מכך חלו גם שיבושים בפרטי המעשה וכן נשמטו פרטים שיש בהם בכדי לשפוך אור על כוונת הדברים. בעקבות זאת, וגם משום סגנונו המסורבל לעיתים, לרבות חוסר ההבחנה הנפוץ בין יחיד לרבים ובין זכר לנקבה, הפך שבחי הבעש"ט בדורות האחרונים לסמל ולדוגמה לספר שאינו ניתן כלל לקריאה, למרבה הצער.

חסידים וחוקרי חסידות רבים עסקו במשך השנים בניסיון לפענח את צפונותיו של שבחי הבעש"ט. בשנת תש"מ נפל דבר בתחום זה. אל הספרייה הגדולה שבחצר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע הגיע יהודי וכתב יד באמתחתו. התברר שזהו כתב היד של שבחי הבעש"ט, בו שרדו כמחצית מן הסיפורים, ועד כה הוא הכתב היחידי בעולם שמצוי תחת ידינו. נוסחו קדום לנוסח הדפוס ולרוב מדויק ומושלם יותר. בשנת תשמ"ב הוציא לאור הרב יהושע מונדשיין ז"ל את צילום כתב היד בתוספת השוואות לנוסח הדפוס.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההתעניינות בסיפוריו ואמרותיו של הבעש"ט. דרכיו וחידושיו הינם כיום בגדר נחלת הכלל בקהלים רבים ומגוונים. עובדה זו הגבירה וחידדה את הצורך בהוצאת מהדורה שלמה וברורה, שמתכונתה תהיה נעימה לקורא בן זמננו, ויחד עם זאת תשמר היטב את ניחוח הקדומים השורה על לשונו ואת האור והחמימות החסידית המצויה בסיפורים אלו.

ואכן בשעה טובה ומוצלחת בימים אלו יוצאת תחת מכבש הדפוס מהדורה חדשה ומאירת עיניים לפי נוסח כתב היד ונוסחאות נוספות, ושמה "שבחי הבעל שם טוב השלם", שכן שלמה היא ומלאה כל טוב, הן בביאורי מילים ומושגים ודברי הסבר, והן מקורות בש"ס ובפוסקים למושגים ומנהגים המוזכרים בספר, לצד השוואות למסופר בספרי גדולי החסידות בדורות הראשונים.

אין ספק שמעשה גדול יש בכך לכבודו של מייסד תורת החסידות ודרכיה, והדבר מוסיף נדבך בקיום המתואר באגרת הבעש"ט הידועה[9]: "שאלתי את פי משיח: אימת אתי מר? והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה". ולא נותר אלא לסיים בלשונו של רבי ישראל המדפיס מקאפוסט בהקדמתו לשבחי הבעש"ט: יהי רצון שזכות הבעש"ט ותלמידיו הקדושים תעמוד לכולנו עד עולם, שיזכנו השם יתברך להיות מן העובדים אותו באמת ובתמים, כן יהי רצון אמן.

[1]שבחי הבעש"ט השלם סימן קעד.

[2]ראה פרי הארץ בסופו אגרת יט (משנת תקמ"ו).

[3]כך הובא בספר דרש טוב, המלקט את פניני הבעש"ט. נדפס לפני כמאה שנה וזכה להסכמת גדולי צדיקי הדור.

[4]סיפורים נפלאים מאת רבי אברהם בנו של הרה"ק רבי נחמן מטולטשין, בשם אביו שסיפר בשם מוהר"ן. וראה דבריו של הרה"ק רבי נתן מברסלב בלקוטי הלכות, הלכות פסח פרק ז הלכה ג.

[5]בספר מעשיות ומאמרים יקרים לר' ישעיה וואלף ציקרניק (תלמיד הרה"ק רבי יצחק מסקווירא).

[6]השערות על מידת המעורבות של רבינו הזקן בסיפורים אלו - ראה מבוא לשבחי הבעש"ט מכתב יד (הרב יהושע מונדשיין, ירושלים תשמ"ב) עמודים 19-21. וראה גם דברי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע להלן.

[7]אגרות קודש כרך יב ע' רל.

[8] אגרות קודש כרך טו ע' תלא.

[9]נדפסה בסוף ספר בן פורת יוסף, ובכתר שם טוב בתחילתו.