לגלות ה"אחד" שברשע

אמר כ"ק מורי וחמי אדמו"ר (הרבי הריי"ץ) : "אחד חכם ואחד רשע" – ה"אחד" מצוי בכל יהודי, גם ברשע, אלא שברשע הוא מכוסה ויש לגלותו...

מי הוא המסוגל לגלות את ה"אחד" המצוי ברשע? – אך ורק החכם. אין בכוחם של התם ושאינו יודע לשאול להעלות את הרשע, ורק החכם, שהוא בדרגה העליונה ביותר, מוכשר לכך, בחינת "כל הגבוה, גבוה ביותר – יורד למטה, מטה ביותר". לכן מוזכר הרשע בסמיכות לחכם, לומר לך שהעלתו באה דווקא ע"י החכם. 

(ליקוטי שיחות חלק א' שיחה לחג הפסח, וראה שם באריכות)

בני הישיבות צריכים לשנות רגילותם

על כל אחד ואחת להשתדל בכל עוז ומרץ, לחפש דרכים, עצות ותחבולות – אף אם על ידי זה מוכרח יהיה לעשות היפך טבעו ולשנות ההרגל שלו, ובלבד – לכבוש את הדור הצעיר, ולקרב את כל בני ובנות ישראל, אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול, לתורה ומצוות.

בני הישיבות הורגלו בעניין  ד"תלמוד גדול", ובמילא חדש בעיניהם הדרך להקדיש חלק מזמנם שיכולים לשגשג בתורה ותחת זה להשתמש בו לקרב הסביבה שלו בעניינים פשוטים, כמו שמירת שבת, לימוד אל"ף בי"ת וכו'.

כמה מבני הישיבות מטעימים זה לעצמם, שזהו מצד יראת שמים, שכיון שפסקו רז"ל שמצווה שאפשר לעשותה ע"י אחרים, הרי אין מבטלין ת"ת בשביל זה, ואפילו תשב"ר אין מבטלין בשביל בנין בית המקדש וכו' וכו', הרי אין להם להיפרד ח"ו מן התורה אפילו לרגע, ועל הקב"ה להבטיח את החינוך הכשר של בני ובנות ישראל העומדים בסכנת טמיעה וכפירה היו-לא-תהיה.

אבל באמת אין זה מצד היראת שמים, כי מצווה עוברת היא ואין די אחרים העושים אותה, אלא זהו מעצת היצר  (ובעניין זה יש להיזהר בפרט מהסתות היצר הרע, כיון שאצל בני הישיבות היציאה לקרב הסביבה זהו היפך טבע השקידה שלהם וההרגל שלהם, כי אפילו אלו שנכנסו לישיבה לא ברצון עצמם, אף שהשקידה היא היפך טבעם, הנה אחרי שהורגלו בחיי הישיבה וסדרה, קשה להם לפרוש מזה, כי ההרגל נעשה "טבע שני").

(מכתב ר"ח ניסן וב' תמוז תשי"ב)

הבן החמישי

בד בבד עם השוני שבין ארבעת הבנים והניגוד שבין אחד לרעהו – יש אבל "צד השווה" בין כולם ונקודה משותפת: אפילו הרשע נמצא ב"סדר" של עבודת ה'. הוא נפגש וחי עם עובדי עבודה זו ומתעניין בחיי תורה ומצוות.

והרי דבר זה נותן תקווה חזקה שלא רק התם ושאינו יודע לשאול, אלא גם הרשע, יהיו לחכמים, יהודים שומרי תורה ומצוות בעלי הכרה מלאה.

ברם, לצערנו יש, ובמיוחד בזמננו שהוא זמן של חושך כפול ומכופל, עוד סוג של בנים: הבן שאינו נמצא כלל ליד שולחן הסדר. הוא אינו מקשה קושיות, משום שאין לו כל מגע עם תורה ומצוות, עם דינים ומנהגים יהודיים אמיתיים. אין הוא יודע כלל על קיומה של "העבודה הזאת" – סדר של פסח, יציאת מצרים וקבלת התורה.

לילדים אלה חייבים להתמסר זמן רב ביותר לפני חג הפסח ולפני ליל הסדר, וגם אל אלה יש להתמסר במסירות נפש ואהבת ישראל, שכן אסור לשכוח אף ילד יהודי יחיד, ויש להשקיע את כל הכוחות כדי לחלץ אותו ממצבו ולהשיבו אל שולחן הסדר... בגישה הנכונה של אהבת ישראל, יכניסו גם את סוג הילדים הנזכר אל תוך ה"ארבעה בנים", ובמשך הזמן אף להכליל אותם בסוג של "בן חכם".

(מתוך מכתב כללי, י"א ניסן תשי"ז)

רשע גם אינו יודע

אם יאמר האומר די ומספיק אם אתן מהוני , כוחי וזמני בשביל בן חכם המתעסק ומתעניין בדת ישראל, או לכל היותר לתועלת בן תם, שאף שאינו חכם, אבל על-כל-פנים מרגיש שעם ישראל לבדד ישכון ושואל מה זאת, אבל אינו מכוון  למרוד בזה.

הרי מיד בא המענה :  "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול".

ולא עוד אלא שבבן חכם מתעסק הכתוב בספר דברים, בבן תם בספר שמות פרק י"ג ותחילת הדיבור (שמות פרק י"ב) הוא להציל ולקרב ולתקן את השאינו יודע לשאול והרשע.

ומענה הרשע הוא בפסוק השאינו יודע ("בעבור זה עשה ה' לי"), כי באמת כל ישראל מאמינים בני מאמינים והמרשיע הוא מפני שלפי שעה אינו יודע מזה, וגם אינו יודע אפילו לשאול על זה, כי נכנס בו רוח שטות.

(מכתב ד' ניסן תש"ו)