בהקשר עם ההכנה לשנה החדשה יש להביא בחשבון, שלכל שנה יש תוכן כפול: המשמעות הכללית שלגביה שוות כל השנים, כולל השנה החדשה, והמשמעות המיוחדת הקשורה בקווי האופי העצמאיים של השנה המסויימת, שבהם מתייחדת שנה זו מן השנים האחרות.
השנה חלים ימי ראש־השנה בימי חמישי ושישי (ערב שבת) בשבוע, המובילים אותנו היישר אל יום שבת־קודש, עובדה המדגישה ומחזקת את הנקודה המשותפת לראש־השנה וליום השבת.
ימי ראש־השנה — "ימים נוראים" — ממלאים כל לב יהודי בתחושת רטט של קדושה, המקיפה וחודרת את האדם כולו. רגש הקדושה המרומם איננו רק בשעות הספורות של היום, בהן אנו עסוקים בהכנות ובקיום "מצות היום בשופר", או בזמן התפילות והבקשות המיוחדות של ראש־השנה, וכיוצא בהן, כי אם במשך כל שתי היממות של ראש־השנה חדור היהודי ברוח הקדושה של ראש־השנה.
נוסף על העובדה שבראש־השנה נמצאים משך שעות רבות בבית־הכנסת, הרי בדרך־כלל גם בשעות הנותרות נזהרים מדיבורי חול מיותרים, ומנצלים כל רגע פנוי לאמירת תהילים וכיוצא בזה, עד שאפילו סעודות ראש־השנה, שעליהן נצטווינו: "אכלו משמנים ושתו ממתקים" — נמצאות תחת השפעת הרגש הקדוש של ראש־השנה (וכהמשך הפסוק) — "כי קדוש היום לאדונינו".
דומה לכך גם קדושת השבת, "ושמרתם את השבת כי קודש היא". הקדושה האלוקית של שבת־קודש חודרת בכל יהודי, ומקיפה את כל ישותו, עד שכל היום כולו, ובכל פעולות היום, יש לו תחושה שונה, תחושה מרוממת של קדושה.
ידוע הכלל של תורתנו הקדושה: "בתלתא זימני הוי חזקה" (דבר הנעשה שלוש פעמים — נקבעת לו "חזקה"). בשלוש פעמים נעשה הדבר באופן של קביעות, "חזקה" מלשון חוזק, והדבר מתייצב, וכך בטוחים שהדבר יימשך.
אם הכלל בר־תוקף ביחס ל"דברי הרשות", ודאי שכך הדבר כשמדובר בענייני קדושה, שיש להם בכלל את הכוח הנצחי של התורה, ולכל פעולה של קדושה יש השפעה נמשכת ותמידית.
על־אחת־כמה־וכמה כשמדובר בראש־השנה, הנקרא בעיקר בשם "ראש־השנה" ולא "תחילת השנה" כאשר המשמעות היא שנוסף על היותו תחילת השנה הרי הוא גם, ובעיקר, ה"ראש" של השנה: כשם שהראש מנהיג את כל האברים של הגוף, ודווקא באופן זה ועל־ידי כך ממלא כל אבר את מטרתו בשלימות, גם כאבר לעצמו — כך ראש־השנה מנהיג ומחיה את כל הימים וכל יום של השנה, עד לכל הפרטים של חיי יום יום —
מובן איפוא שכאשר ישנה "חזקה" במצב האמור של קדושה, יש לדבר השפעה חזקה ביותר על כל השנה, כך שכל פעולות האדם, בכל הימים ובכל יום של השנה, נעשות תחת הרושם וההשפעה של רוממות הקדושה של שלושת הימים בראשית השנה.
ויהי רצון שכל אחד ואחת מאתנו, בתוך כלל ישראל, יחליטו לפעול ולעשות בהתאם לאמור, ובאופן האמור בראש פרשתנו (אליה אנו נכנסים עתה): "אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלוקיכם" (הנכם עומדים כיום ביציבות איתנה, כולכם יחד, לפני ה׳ אלוקיכם וגו', ובהחלטה — איתנה ויציבה).
ובזה עצמו - כתחילת החלק השני של פרשת השבוע (אשר לפי קביעות השנה הנוכחית הם מחוברים בפרשה אחת) — באופן של "וילך", הליכה מתמדת מעלה מעלה, מחיל אל חיל.
וההחלטה הטובה בכל זה תוסיף עוד יותר בברכות ה׳ בכלל, וברכת ראש־השנה במיוחד: כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, ובמיוחד דמיוחד הברכה שאליה "קווינו כל היום" (כל יום ובכל היום) — הגאולה האמיתית והשלימה על־ידי משיח צדקנו, "מצאתי דוד עבדי", במהרה בימינו ממש.
(מכתב כללי לראש השנה תש"נ)
