הגרא"א דסלר זצ"ל מוכר לכולם כמשגיח בישיבת פוניבז' המעטירה, ובעיקר דרך הספרים שיצאו לאור מתוך כתביו ושיחותיו, הסדרה הידועה "מכתב מאליהו" בת חמשה כרכים.
עיון קל ב"מפתחות" ב"מכתב מאליהו" מגלה, כי לצד היותו מגדולי בעלי המוסר, אשר ינק את עיקרי משנתו מבית מדרשה של "קלם", ואף נישא לנכדתו של הסבא מקלם, היה הוגה רבות בספרי חסידות לכל גווניה. וכשמעיינים בגוף דבריו, בבירור סוגיות מהותיות בהשגחה, בבחירה ובעבודה שבלב, רואים כיצד הוא מייסד את דבריו על רעיונות מרכזיים המתבארים בספרי היסוד של שיטת החסידות.
היכרותו את תורת החסידות התחילה כנראה בעקבות אביו, שהתגורר שנים מספר בעיר "הומיל", בה היה ריכוז גדול של גדולי חסידי חב"ד, ואף קבע את מקום תפילתו בבית מדרשם,[1] וכבר בתור אברך בן 25, נסע הגרא"א לרוסטוב אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לדרוש אצלו בסוגיות שונות בתורת החסידות[2].
בשנות מגוריו באנגליה, התארח אצלו (בסביבות שנת תרח"צ) למשך זמן החסיד הידוע בכינויו "ר' איטשע דער מתמיד"[3], הגרא"א זצ"ל ניצל היטב הזדמנות זו והיה יושב עם ר' יצחק לילות שלמים ולומד אתו ספר התניא ומאמרי חסידות, יחדיו טיילו בפרד"ס ארוכות וקצרות עד שלא הניח שום דבר קטן וגדול שלא בירר מפיו[4]. לאחר זמן סיפר הרב דסלר כיצד הוא פגש בלונדון את החסיד ר' איצ'ה מתמיד והמתיק סוד איתו ואז נתגלו לו רזי עולם, והתבטא "הימים האלה היו הימים המאושרים ביותר בחיי"![5]
תקופת שהותם בצוותא נתנה את אותותיה ביצירתו הרוחנית שהושפעה עמוקות מרוחה של תורת החסידות. ולימים כשעמד בראש הכולל בגייטסהד, קבע הגרא"א שיעור ברבים ללמוד מתוך ספר התניא. ופעם כשביקר במונסי ונתכבד להשמיע שיחת מוסר ב"בית מדרש עליון" בה ביאר במשך כשעה וחצי את דברי אדמו"ר הזקן (בהגה"ה לפרק ב' בתניא) בענין חב"ד דאצילות ומה שלמעלה מאצילות[6]. הגאון רבי לוי יצחק הלפרין שליט"א זוכר שיחה שנשא הגרא"א ב"בית המוסר" בירושלים, בה האריך בביאור דרגות שונות ב"לשמה" בלימוד התורה, וסיים שהדרגא הנעלית ביותר ב"לשמה" היא המוזכרת בספר התניא (פרק ה') ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו כמ"ש בפרי עץ חיים".
כמעשהו בראשונה כך מעשהו באחרונה, בתקופה האחרונה לחייו, בה כיהן כ"משגיח" בישיבת פוניבז', היה מתבל בשיחותיו את אמרותיהם הקדושים של גאוני החסידות, מפיהם ומפי כתבם.
ה'שמועס' הראשון בפוניבז'
הגאון רבי דוד כץ שליט"א, רב מרכז הכרמל וראש ישיבת משכן יעקב בחיפה, מראשוני תלמידיו של הגר"א דסלר זצ"ל, לא יכול לשכוח את שיחת־המוסר הראשונה שלו בישיבת פוניבז':
"הופעתו היתה כרעידת אדמה של ממש, האדמה והארץ שתחתנו רעדה, כי בבת אחת הורמנו והושמנו לשמי מרום, פתאום החלנו לחוש אויר פסגות, וחשנו עצמנו כמו חללית השטה לה מעבר לספירה החומרית הארצית. הוא הגביה אותנו כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף.
"השיחה הראשונה היכתה אותנו ממש בהלם וכך זה נפתח: "שלום־עליכם אנשי ארץ ישראל, השבוע הגעתי לארץ, ארץ ישראל ארץ הקודש, אדמת קודש, מקום קדוש, ואז עלה בדעתי לחשוב ולהסביר מהו המושג של מקום וזמן. הבעל־שם־טוב אומר "במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא".
תלמידים נוספים של הרב דסלר זצ"ל ציינו בהזדמנויות שונות את ה'תדהמה' שהכתה בחלל הישיבה כשבדבריו הראשונים הזכיר המשגיח החדש, הנערץ, את הבעל־שם־טוב הקדוש. המשך דבריו היו למעשה דברי אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה (בפירוש הבעש"ט על הפסוק "לעולם ה' דברך ניצב בשמיים) שהעולם אינו מציאות אמיתית.
ממשיך ומספר הגר"ד כץ שליט"א:
"כאן בא הסבר מקיף ומבוסס על דברי הגמ' (ברכות י, א) אין צור כאלוקינו – אין צייר כאלוקינו, הצייר האמן מצייר לנו ציור הבא לשכנע את חוש הראות, הוא מצייר לנו תרנגול, כאשר מתקרבים אל הציור רואים שאין זה אלא דימוי של תרנגול, אבל אם נמצא צייר רב אמן מוכשר ביותר יוכל לשוות לנגד עינינו תרנגול שגם כשנגיע קרוב קרוב אל הציור לא נבחין ונחשוב שלפנינו תרנגול, אבל גם הצייר רב האמן יכול להטעות רק את חוש הראות, אבל לעולם לא את חוש המישוש, וכשנמשש את הציור ניווכח כי זה רק ציור ולא יותר.
"הבורא הוא רב אמן, מצייר לנו ציור המטעה גם את חוש המישוש, ואנו נידמים ומדומים כאילו אנו נמצאים בעולם אמיתי קיים אבל כל זה אינו אלא אמת יחסי, כי כלפי האמת האבסולוטית אין כאן מציאות כלל. זהו רק ציור ודימוי. המציאות האמיתית והאמת האמיתית היא מציאותו של הבורא, הוא האמת הוא הקיים, והוא מקומו של עולם, ואין העולם מקומו".
"כששמענו את המושגים הראשונים", אומר הגר"ד כץ שליט"א, "לצד תחושת הרוממות הגדולה, הוכינו גם בהלם ובמבוכה. זכור לי איך שאחר שיחותיו של המשגיח היו עומדים קבוצות קבוצות של בחורים ומשננים וחוזרים ומבררים את מה שאמר המשגיח. אורח מן החוץ שהגיע - והיו כאלה רבים שבאו לשמוע מבחוץ את דבריו - שאל את המשגיח, האם איננו חושב ששיחות אלו גבוהות מדי לתלמידים, והוא ענה: זה רק בתחילה עד שיתרגלו לשפה ולמונחים"...
בחג השבועות הראשון עמד המשגיח על עמדו והחל את שיחתו ב-12 בלילה בדיוק, הוא דיבר על ה'עשר ספירות' ועל משמעותן בעבודת ה'. היו אלו דברים שפתחו בפנינו מושגים וגישות נעלות. זה היה חג השבועות של המשגיח.
"הוא הביא אז גם את דברי הגמ' בשבת: כשעלה משה למרום לקבל תורה ומלאכי השרת אמרו לקב"ה מה אנוש כי תזכרנו, אמר לו הקב"ה למשה השב להם תשובה וכו' מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב וכו' ואף מלאך המות מסר לו דבר וכו'. הסביר המשגיח מה גילה מלאך המוות שהוא היצר הרע למשה רבינו.
ואז באה הפרשנות העמוקה כאשר המשגיח פונה ואומר בשמו של ר' מנחם־מנדל מויטעבסק (רבו של אדמו"ר הזקן) והקדים לזה:
"אני הליטוואק אומר לכם שר' מנדל'ה היה בעל רוח הקודש כי בלי רוח הקודש אי אפשר לומר את הדברים האלה: אחר תשובת משה רבנו כל מלאכי השרת נתנו לו מתנה ואף השטן נתן לו מתנה. מה היתה המתנה שנתן השטן למשה, הוא גילה לו שהוא עצמו השטן שבא להשטין ובא לפתות את האדם לדבר עבירה. הוא אומר את דבריו אבל הוא עצמו שמח ומצפה אשר לא נשמע בקולו, ושפתו שפת הפיתוי לחטוא אינה אלא מן השפה ולחוץ אבל בתוכו פנימה הוא מצפה שלא נשמע בקולו ומאוכזב ביותר כשאנו שומעים בקולו, וזהו תיקונו של הרע שהקב"ה לעתיד־לבוא שוחט את יצר הרע, ופירושו של דבר שע"י שלא נשמע אליו עוד נעשה את תכליתו ותיקונו של היצר.
"וכך פירש את המאבק של יעקב בשרו של עשיו: מלאכו של עשיו הוא שליח הנשלח אלינו לפתותנו ותיקונו כאשר לא נשמע בקולו, ואז אמר המלאך אחרי מאבקו של יעקב "ויאבק איש עמו" שלחני הגיע שעתי לומר שירה (חולין צא, ב). מה משמעה של שירה, מתי באה השירה, אחר השלמת הייעוד אז פורצת השירה, שירת מלאכו של עשיו היה בהכנעתו הגמורה, וכך אמר המלאך כל הנאבק עימי לא ניצחני ניצחון מוחלט, עתה כאשר ניצחוני זוהי שירתי הגדולה".
הגיעו הדברים עד כדי כך, שהגיעו אליו כמה משגיחים, מגדולי בעלי המוסר באותם ימים, וקראו לו לאסיפה, ובה באו אליו בטענות קשות, ואמרו לו כי הוא נטה מדרך המוסר לעבר שיטת החסידות, כפי שמשתקף מריבוי הציטוטים בשיחותיו מגדולי החסידות. הגרא"א ניסה להתווכח עימם ולהסביר להם כי הוא בסך הכל משלב את דברי החסידות בתוך תורת המוסר, אולם הם עמדו בתוקף על דעתם.
נענה הגרא"א ואמר להם: אם אין דעתכם נוחה מדרכי ומשיחותי, אם כן אתפטר ממשרתי כמשגיח הישיבה ואפסיק למסור שמועסן. כשראו המשגיחים כי זו היא הברירה היחידה שהעמיד בפניהם, נענו ואמרו לו שיחשבו על זה כמה ימים. אחרי כמה ימים חזרו אליו המשגיחים, ואמרו לו כי חשבו על 'פשרה': הוא יוכל להמשיך ולומר בשיחותיו רעיונות מספרי חסידות, אולם בלי שינקוט בשמם ושם אומרם. הגרא"א הסכים לפשרה זו, והשמועסן המשיכו להיות באותו תוכן, רק שמות בעל השמועה נשמטו מהם.
בערוב ימיו בהיות הגרא"א בביקור אצל בתו וחתנו בארה"ב, שח בפניהם את לבו ואמר כי בעצם הוא מתחרט על כך שהסכים להצעת הפשרה, הוא היה צריך לעמוד על כך שהוא כן יצטט את רעיונות החסידות בשם אומרם.
שאיפתו של הגרא"א שבישיבות ילמדו חסידות חב"ד
לצד לומדות ומוסר בדרך ליטא
ב"ה יום א' לס' עקב תשי"ג מאנסי כבוד ידידי עוז הרה"ג המצויין ברב מעלה בתו"י וחסד למכביר מוהר"ג הרץ הי"ו.
שלו' וברכה ויהי ה' עמו בכל אשר יפנה
תודה עבור מכתבו, אמנם כן הנני עומד בדבורי יש צורך גדול לישיבה גדולה בדרך החסידות והלומדות יחד באיירופא, ושתהי' מסודרת כראוי ברוחניות, עבודה באמת במרץ ולא בבטלנות, תורה באמת ולא בפשטלעך, כת"ר מבין אותי היטב, כי ח"ו איני בא לבקר ולבטל, אבל מגמתי שיהי' דבר שיעשה פירות הרבה מאד לגדל דור דעה ומעשה, פה במאנסי אני רואה ממהלך כזה, ונהנה אני מאד.
ידידי! לדעתי כי יוכל לעשות כזאת ואינני רואה לפי מיעוט ידיעתי אחר במקומו, ח"ו לא אומר לבטל את ישיבתו, אבל הרי ישיבתו קיימת, ואין ספק לי כי בהשתדלות של סידור תוכל להתקיים גם בלעדי מר וכש"כ אם כת"ר נ"י יבא לפרקים לסייע, אבל באנגליא צריך לבנות דבר ... עבור כל איירופא, ולא יבָנה בנין כזה כראוי אם לא יעמוד כת"ר בראש, וידע נא כת"ר אם כי אינני יודע את ישיבתו, אבל עכ"פ היא ישיבה בין מרבית ישיבות אה"ק, משא"כ אם בגולה יעמוד ישיבה גדולה, אשר תאיר לגולה בתורה ובחסידות כדבעי, ובוודאי יצליח אם יצרף את הלומדות והמוסר של ליטא עם החסידות המצורפת של חסידות הליטאית (חב"ד) עם הפולנית, לזה עיני נשואות שיתקרבו הדרכים יחד אשר בדור אשר כזה יפעול הרבה מאד.
אקוה לשוב בעהשי"ת לארץ הק' ביום ב' ער"ח אלול הבע"ל בבוקר, ועוד נוכל לדבר ולברר בענין הנ"ל העומד ברומו של עולם לענ"ד.
והי' שלו' מאדון השלו' כנפש ידידו מו"מ מאד,
א"א דסלר
שאיפה זו – לאחד את השיטות לתוך בית מדרש אחד, היא שכנראה עמדה מאחורי יגיעתו הבלתי פוסקת במשך שנים רבות[7], להוכיח כי לא נחלקו גדולי ישראל בענין ה'צמצום', וכי גם הגר"א עומד בשיטת בעל התניא שהצמצום אינו כפשוטו, ובדרך זו הלך גם תלמידו של הגר"א בנפש החיים שער ג[8]. בענין זה הוא התכתב רבות עם ר' איטשע דער מתמיד[9]. ובמכתבו שכתב בענין זה אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ[10] מסיים "ולכאורה בדבר זה אשר יש בו צורך לאיחוד ודיבוק בין החרדים לדבר ה' היה ראוי לפרסם הדבר שאין חילוקי דעות בעצם העניינים אלא איך להשתמש בהם בעבודה".
בנו של הגרא"א, הרב נחום זאב, שלח בשעתו אל כ"ק אדמו"ר זי"ע את חלופת המכתבים של אביו עם החסיד ר' איטשע דער מתמיד, ועל כך ענה לו כ"ק אדמו"ר זי"ע[11]:
באיחור זמן רב קבלתי מכתבו בצירוף העתק מכתבי הרה"ח רב פעלים ובעל מדות מוה"ר יצחק הלוי ע"ה[12], ותשואות חן תשואות חן על שימת לבבו לשלחם אלי, וכבר הודיעו חז"ל מילתא אלבישייהו יקירא. ובזה נתאשר עוד יותר אצלי מה ששמעתי זה מכבר ומכמה אנשים, אשר אביו הרה"ג הוו"ח אי"א רב פעלים ובעל מדות וכו' ע"ה לא רק למד תורת חב"ד ובעיון, אלא גם פרסמה בין תלמידיו (ועכ"פ איזו פעמים גם בהוראת המקור). ולפלא מה שכמה מהתלמידים והמושפעים משתדלים להעלים זה, ואין להאריך בדבר המתמיה ומצער.
הרה"ח רבי ברוך שמואל היישריק, שלמד בשעתו בישיבת פוניבז' באותה תקופה, היה משתתף קבוע ב'וועד' שהיה הגרא"א מוסר בביתו. הוא סיפר שבאחד הימים, בסיום ה'וועד', קם לפתע הגרא"א ואמר, "היום כ"ד טבת הרי הוא יום ההילולא של בעל התניא, הבה ונאמר לחיים!", והוציא מהמזנון שבביתו בקבוק 'משקה', חילק בין הנוכחים ואמרו יחד 'לחיים'!...
ומעניינת העובדה שהגרא"א זצ"ל בעצמו התבקש לישיבה של מעלה בתאריך כ"ד טבת
[1]. מרביצי תורה ומוסר ח"ג ע' נג. חתנו הגרא"י געלדצהעלער (בעמח"ס קדשי יהושע ה"ח) מוסר כי אביו של הגרא"א התנה בכתב עם המלמד של בנו שישגיח עליו שיתפלל אך ורק בביהמ"ד של חסידי חב"ד, משום שבשאר בתי המדרשות שבעיר היתה לתנועת ה'בונד' השפעה, ורק לביהמ"ד של חב"ד הם לא הצליחו לחדור (שמן ששון מחבריך ח"א ע' 134).
[2]. מרביצי תו"מ שם ע' נה. שמן ששון שם.
[3]. תולדותיו ותיאור הפלאת עבודת ה' שלו בדרגות גבוהות ועצומות נדפסו בספר "יראת היא אוצרו" (אלפנביין, ישראל תשס"ה). ושם ע' 247 ואילך – אודות קשריו עם הגרא"א זצ"ל.
[4]. מרביצי תורה ומוסר שם ע' סה.
[5]. מכתב מאליהו חלק ה ע' 484.
[6]. מרביצי תורה ומוסר שם.
[7]. המכתב הראשון, הנדפס ב"מכתב מאליהו" שבהערה הבאה, הוא משנת תרח"צ. וב"ספר זכרון לבעל מכתב מאליהו" חלק א ע' מח נדפס מכתבו בענין זה משנת תשי"ג.
[8]. ראה בארוכה "מכתב מאליהו" ח"ד עמ' 324. וב"קדשי יהושע" (לחתנו הגאון רבי אליעזר יהושע געלדצהעלער) בהוספות לחלק ה, סימן תסב.
[9]. נדפסו ב"יראת ה' היא אוצרו" שם.
[10]. נדפס ב"מרביצי תורה ומוסר" שם ע' סו.
[11]. אגרות קודש חלק כב ע' שדמ.
[12]. הוא "ר' איטשע דער מתמיד" הנ"ל.
