ידועה דאגתו של הרבי לכל יהודי, בגשמיות וברוחניות. בקובץ "היום יום", שערך הרבי, מובאת מימרא משמו של הבעל־שם־טוב: "נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים–שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות".

בין כלל הפעולות העצומות של הרבי בכיוון זה, ישנן גם עדויות ממקורות שונים על מעורבות אישית של הרבי בנוגע למצבם של אנשים פרטיים, במקומות שונים בעולם.

לפנינו סיפור מופלא שארע בשנת תשי"ח, כפי ששמענוהו מפי בעל המעשה בעצמו, החסיד ר' דוד אברהם לסלבוים מכפר חב"ד. סיפור זה מבטא פן לא שגרתי בדאגתו של הרבי לכל יהודי באשר הוא. וכך מספר:

בארץ הקודש חי יהודי, קרוב משפחתי (דרך אשתו שהייתה אף היא בת למשפחת לסלבוים), בשם יעקב זרובבל. מר זרובבל היה ממנהיגי מפלגת פועלי ציון שמאל, יחד עם מר דוד בן גוריון, מר יצחק בן צבי ואחרים.

עוד בהיותו בפולין היה חבר בכיר בתנועה, וכשעלה לארץ הקודש היה מהבכירים בה. בין השאר הוביל לאיחוד בין פועלי ציון שמאל לבין התנועה לאחדות העבודה, שהביא ליצירת המפלגה החדשה - התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון. לאחר מכן, בשנת 1948, היה בין המובילים לאיחוד מפלגתו החדשה עם מפלגת פועלים השומר הצעיר ולהקמת מפ"ם.

מר זרובבל היה אדם מלומד, סופר, אידיאולוג והוגה דעות, מזכיר הארכיון של "ספרית הפועלים", והיה ידוע כאדם תקיף, בלתי מתפשר ולוחם בעד דיעותיו. דיעותיו היו שייכות לשמאל הפוליטי, והן התאפיינו ביחס שלילי קיצוני כנגד דת ישראל, רחמנא ליצלן. גם פעולותיו היו ברוח זו. ביניהן ניתן למנות את פעילותו בין עולי תימן, עוד בהיותם שם בתימן, ולאחר מכן כאן בארץ ישראל, פעילות שמטרתה לא הייתה לחזק ולבצר בקהילה קדושה זו את ענייני הדת והמסורת...

תיאור זה איני נותן אלא כדי להעניק פרספקטיבה אודות מהות האדם שאליו נשלחתי בשליחות מיוחדת ונפלאה מאת הרבי, כפי שאספר להלן. אולם כדי להרחיב מעט יותר את התמונה אודות מאפייניו של מר זרובבל בענייני יהדות, עליי להוסיף שני סיפורים קצרים.

הסיפור הראשון: הרב החסיד ר' יונה איידלקופ, היה מזקני החסידים ונודע בעיסוקו המיוחד בזיכוי יהודים בהנחת תפילין (עוד לפני שהרבי הכריז על "מבצע־תפילין"). פעם נסע באוטובוס, והנה רואה הוא יהודי מרשים, בעל זקן שיבה גדול, והוא יושב... בגילוי ראש. פנה אליו ר' יונה באידיש: "רבי יהודי, זה לא נאה ליהודי בגילך ללכת בלי כיסוי ראש" ("אהן א מקיף!")... אותו יהודי, הוא מר זרובבל דנן, יצא כנגד הערתו בשצף קצף, וכולו אש וגפרית נגד ר' יונה...

הסיפור השני: לאחד מבני משפחתו של יעקב זרובבל נולד בן לאחר 17 שנה שלא זכו לפרי בטן. נקל לשער שהשמחה הייתה גדולה, ולכבוד הברית הגיעו כל בני המשפחה, חברים וידידים. בין הבאים היה גם הדוד, מר זרובבל. אולם בעוד כל המשתתפים כיבדו את המעמד, וגם מי שלא היה נחשב שומר תורה ומצוות הגיע בכיסוי ראש - הרי מר זרובבל היה היחיד שסירב בתוקף ובאופן מופגן ומוחלט לכסות את ראשו, וזאת למרות שבעלי השמחה היו שומרי תורה ומצוות.

כאמור, בהשגחה פרטית היה לי קשר משפחתי למר זרובבל. היחס שלו אלי היה בדרך ארץ. הוא העריך מאוד את העובדה שעברתי עם בני ביתי, לפי בקשת הרבי, למושב ברוש שבדרום הארץ, כדי ללמד בבית ספר חב"ד שנפתח שם.

למרות הקשר המשפחתי אליו, נמנעתי מלדבר אתו בענייני דת. אני הייתי אז אברך צעיר וביישן, ואילו הוא היה איש שיבה, משכיל ומכובד, תקיף ו"בעל מוחין". הקשר בענייני יהדות הסתכם בכך שנהגתי להביא לו מצה שמורה לפני פסח.

והנה, ביום מן הימים, אני מקבל מכתב מאלף מהרבי, ובו הוראה מיוחדת ומופלאה: עלי ללכת אל מר יעקב זרובבל ולומר לו, שהגיע העת שיעשה חשבון נפש על הנהגותיו, ועל גודל ההיזק והחורבן שגורם על ידי מעשיו. עלי לדבר עמו בדברים היוצאים מן הלב שעליו לתקן מעשיו ולשוב בתשובה, לא רק בעצמו אלא גם להשפיע על מושפעיו בזה. בסיום המכתב הוסיף הרבי משפט מדהים, שתוכנו נבואה מפורשת, וכה כתב: "ולאות ולמופת לקרובו הנ"ל אשר בא העת לבקורת עוד הפעם על שיטתו בעבר, יהיה לו החלום שבסמוך לדבורו עמו" [ראה במסגרת את המכתב המלא].

קיבלתי את מכתב הרבי בתדהמה, ולא ידעתי כיצד לגשת לענין... הזמן עבר עד שבתי שתחי' חלתה. כשדיברתי בענין זה עם המשפיע הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, הוא קישר זאת (את חוליה של בתי) עם ההתרשלות בקיום השליחות, ואז מוכרח הייתי לנקוט בפעולה. אזרתי אומץ והתקשרתי למר זרובבל לקבוע אתו פגישה. אמרתי לו בטלפון שיש לי עבורו שליחות מיוחדת מאת הרבי מליובאוויטש, וקבענו שהפגישה תתקיים במשרדו שב"בית ההסתדרות".

כשהגעתי למשרדו של מר זרובבל במועד המוסכם, ביקש ממני למסור לו את השליחות של הרבי. העדפתי למסור לו את השליחות בדברי הרבי עצמם - לקרוא בפניו את המכתב שכתב לי הרבי מילה במילה.

מר זרובבל האזין למילותיו של הרבי בעמידה. הוא לא הגיב לדברים אך בעצם שתיקתו, גם לאחר ששמע את דברי הנבואה המפורשים במכתב בדבר החלום אותו חלם הוא עצמו בסמיכות לפגישתנו - היה בהחלט סוג של "שתיקה כהודאה"; במיוחד אם ניקח בחשבון את האופן בו נהג להתייחס לכל עניין שביהדות בכלל, וזלזולו ברבנים במיוחד. במקרה זה לא רק שלא תקף וצעק נגד הדברים, אלא שתק. העובדה שהוא קיבל אותי במשרדו, ועמידתו בשעה שמסרתי לו את שליחות הרבי, היו באורח מכובד מאוד.

בסוף פגישתנו ביקשני מר זרובבל, כאילו בדרך אגב, שבהזדמנות אשלח לו העתק ממכתבו של הרבי.

לאחר ששבתי לביתי ישבתי וכתבתי לרבי אודות פגישתנו, והזכרתי, בין היתר, על בקשת מר זרובבל לשלוח לו העתק מהמכתב.

כעבור זמן מה זכיתי לקבל מכתב נוסף מהרבי, ובמענה לשאלתי כתב, שכל עוד לא יגלה מר זרובבל את רצונו בקבלת העתק מהמכתב בדרישה מיוחדת, ולא רק כ"בדרך אגב"..., לא אתן לו העתק. ובלשונו הקדוש: "אם יחפש מר ז. שי' הזדמנות להפגש עמו או לבוא עמו בקישור מכתבים, וידרוש במיוחד העתקת הדברים, אזי יעשה את זה. ועד אז לא יעשה בהענין דבר".

ביותר נפלאו דבריו של הרבי במכתב זה, כשכתב שהוא - הרבי - מילא את שליחותו בזה: "וגם אני עשיתי שליחותי שלי"... [ראה במסגרת את המכתב המלא].

בהתאם להוראת הרבי במכתבו, לא ניסיתי להפגש עם מר זרובבל וגם לא קיבלתי לאחר מכן שום מכתב ממנו. לתקופת השנה ביקרתי שוב אצלו, כנראה היה זה כאשר הבאתי לו מצה שמורה, ואז הוא ערך לי "קבלת פנים" מלאה כעס וקפידה: "הכיצד לא שלחתי לו את העתק המכתב"?!... מובן שאז קיבל מר זרובבל את מבוקשו בהזדמנות הראשונה...

לאחר מאורע זה, הגיע אלי מר זרובבל לבקרני בכפר חב"ד יחד עם אשתו, בתו וחתנו מר שמעון ארם (בנו של משה ארם שהיה חבר כנסת במפלגת מפ"ם). בביקורו זה אצלי הגיע עם כיסוי לראשו, לא כפי שנהג בהזדמנויות אחרות שהגיע בכוונה בראש מגולה. אחר ביקור זה כבר לא נזדמן לי לפגשו יותר. הוא נפטר מספר ימים לפני מלחמת ששת הימים.

יוצאי חלציו התקרבו לתורה וחלקם נהיו בעלי תשובה ממש.

---

"ולאות ולמופת יהיה החלום"
המכתב הראשון של הרבי 

ב"ה, ח' כסלו, תשי"ח.
הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים, הרב דוד אברהם שי' לסלבוים, כפר חב"ד
שלום וברכה!
לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מכ"ז חשון, ונעם לי לקרות בו ר"פ מפעולותיו בחדש תשרי העבר, וכיוון שלפי כתבו נפגש מפעם לפעם עם מר זרובבל שי' - שבודאי ידוע לו שכח השפעה להנ"ל בחוג מסויים די רחב, צריך הי' לנצל כל פגישה לדברי התעוררות. וכיון שפעולותיו של הנ"ל בכיוון בלתי רצוי, הוא בעיקר מאשר התרגל ביותר, ולא מפני שמתבונן עתה ובא לידי החלטה שכן צריך לעשות, הנה אם יעוררו מדי פעם בפעם מבלי הרף, על גודל ההיזק והחורבן שגורם עי"ז, תמורת שהי' יכול לנצל כשרונותיו להרבות הטוב בעולם בכלל וביחוד בהנוגע לבני ישראל, הנה, סוף סוף, יפעלו הדברים פעולתם, כיון שהאמת מוכרח לנצח, אף כי לפעמים מתארך הדבר,
מובן שבנדון זה ועד"ז - העכוב אצל הנ"ל הכי גדול, יהי', על פי המדובר בתחלת כל ד' חלקי שולחן ערוך, אל יבוש מפני המלעיגים. והרי מובן הרעש שיעשה בתוככי חוגים אלו, באם הנ"ל יתבונן בשיטתו עד עתה, וכשיבוא לידי החלטה הפכית - יפרסם את זה מבלי כחל ושרק. אבל ע"פ הנשמע, הנה בפעולותיו עד עתה לא נתרשם כ"כ מדעת הרוב. ואם בעניני פורעניות כך, עאכו"כ צריך לנצל אומץ רוחו, במרובה מדה טובה, ולאמר, דברים שאמרתי לפניכם עד עתה, טעות הם בידי. וע"ד האמור - אם לצד הפורעניות אמרו אל תאמין בעצמך, עאכו"כ בהנוגע לשינוי לטוב,
ויהי רצון שגם הוא לא יבוש, וידבר בכל האמור ואליבא דאמת, והרי דברים היוצאים מן הלב - כבר הובטחנו שנכנסים אל הלב. ומובן שהרשות בידו להזכיר בהשיחה שעושה בזה ע"פ מה שכתבתי לו, באם לדעתו תהי' בזה איזה תועלת בגוף הענין.
ואז ברשותו גם להוסיף, שבטח זה מזמן שאצל הנ"ל נתעוררו ספיקות, אלא שמשתדל בעצמו להשתיק אותם, ותיכף שנופלים במוחו - לדחותם, וכטבע בני אדם, אשר פוחדים הם לעיין עוד הפעם על נכונות אורח חייהם, שהרי דרוש לזה אומץ לב במיוחד. אבל דוקא מפני שהשפעה להנ"ל על כמה וכמה, ז.א. שתיקון בעצמו יוכפל פי כמה במושפעיו, מוכרח שלא יסוג ולא יפחד מפני עריכת החשבון עוה"פ ועוד הפעם. וכהוראת חז"ל, אשר אף שהחובל בעצמו פטור, עכ"פ - בידי אדם, הנה החובל באחרים וכו'. ולאות ולמופת לקרובו הנ"ל אשר בא העת לבקורת עוד הפעם על שיטתו בעבר, יהי' לו החלום שבסמוך לדבורו עמו. ...

"וגם אני עשיתי שליחותי שלי"
המכתב השני של הרבי

ב"ה, ד' אדר, תשי"ח. 

הוו"ח אי"א נו"נ מלאכתו מלאכת שמים, הרב דוד אברהם שי' לסלבוים, כפר חב"ד
שלום וברכה!
במענה למכתבו עם הפתקא המוסגרה בו.
נהנתי במאד לקרות בו, אשר סוף סוף עלה בידו לקיים בקשתי ולמסור למר ז. שי' את הדברים. וטוב במיוחד שלא נכנס לכל ויכוחים וכל שקלא וטריא, כי לא זו הכוונה. ועפי"ז מובן ג"כ, שגם להבא אין לו להכנס בויכוחים בזה. והרי עשה שליחותי וגם אני עשיתי שליחותי שלי. מזה מובן ג"כ - שאין מקום לשלוח הפתקא. ובהנוגע באם לשלוח להנ"ל העתקת דברי שבמכתבי אליו, גם זה אין צריך לבוא באתערותא דלתתא דילי'ה, כי אם - אם יחפש מר ז. שי' הזדמנות להפגש עמו או לבוא עמו בקישור מכתבים, וידרוש במיוחד העתקת הדברים, אזי יעשה את זה. ועד אז לא יעשה בהענין דבר.
תקותי שכבר הוטב, וביותר, מצב בריאות בתו תחי'. ואצפה לבשו"ט גם בזה.
בתודה וברכה