בימי כ"ק אדמו"ר האמצעי, התרוממה קרן האברכים הצעירים בידיעת החסידות. כי אחרי צאת הפקודה כי כל האברכים הסמוכים על שולחן אביהם או חותניהם, יעשו להם קביעות ללמוד בכל יום דא"ח1 לא פחות משלוש שעות ביום, הנה במשך הזמן התרבו בכל עיר ומושב כמה וכמה אברכים יודעי דבר בתורת החסידות.
כעבור איזה שנים התרבו ה'משכילים'2 בידיעת דא"ח, ורבים מהם נעשו למשפיעים ומלמדים בעיירות בכפרים ובישובים שונים. מה שפעל רושם עז בעדת חסידי חב"ד, כי נתרבה הידיעה והעסק בתורת החסידות.
***
בעיר לעפלי, גר אחד מחסידי כ"ק רבינו הזקן, חנווני מוכר מלח, ור' יקותיאל שמו. הוא היה אחד ה'עובדים'2 הידועים,אבל השגתו בידיעת התורה בכלל ותורת החסידות בפרט, היתה מצומצמת ביותר.
פעם עבר דרך לעפלי אחד האברכים המשפיעים ויתעכב שם כשבוע ימים, ובכל יום ויום היה חוזר מאמר של כ"ק אדמו"ר האמצעי בעל-פה. במאמרים ההם נתבארו עניינים עמוקים עיוניים ביותר.
ובהיות האברך בעל כשרון נפלא בהשכלה והשגה ונוסף לזה דברן נפלא, אשר כל הגה היוצא מפיו היה מחוטב וברור מילולו, הנה פעל רושם עז על כל השומעים.
אמנם החסיד ר' יקותיאל, בהיותו בעל שכל לא גדול, לא הבין את המאמרים ההם. הדבר נגע אל לבו במאוד ודיכא את רוחו, והיה שפל בעיני עצמו מזה, ומייסר ומוכיח את עצמו בקריאת שמות של בוז.
החסיד, ה'משכיל' הנודע, ר' שמואל דוב נ"ע מבריסוב סיפר את אשר שמע מהחסיד ר' יקותיאל בעצמו בעניין זה: "הגע בעצמך – אמר ר' יקותיאל לר' שמואל דוב – אנכי הייתי אז כבן ארבעים, וכחמש עשרה שנה הייתי הולך לרבינו הזקן, ובכל משך העת למדתי לפי כוחי. והנה, חדשה נהיתה. בא אברך צעיר, אפרוח ממש, חוזר מאמרי כ"ק אדמו"ר [האמצעי] בזמרה ובחיות, ואני שומע ואיני מבין. מרגיש אנכי כי העניינים עמוקים במאוד, עניינים נפלאים, אבל אני אינני יודע מאומה.
"בכל יום ויום – מספר ר' יקותיאל – כשהנני שומע החזרה מפי האברך, שומע ואינני מבין, נעשה בשרי חדודים חדודים, כל מאמר ומאמר דכאני כמכתש במדוכה, וקראתי את עצמי בכל השמות של בוז, ואש הוצת בקרבי לידע את המאמרים להבינם ולהשיגם. ביקשתי את האברך כי יחזור לפני עוד פעם ועוד פעם, וגם השתדל להסבירני, וראשי עלי כבול עץ ומוחי אטום מלקבל כל אשר יסבירני האברך.
"שלשה שבועות עכבתי את האברך בביתי. בימים ההם עזבתי את החנות על בני ביתי ושמתי לילות כימים לייגע עצמי בהבנת העניינים אשר למדני האברך, אבל לדאבון לבבי לא עשיתי פרי. האברך נסע, ואנכי נשארתי כספינה בלב ים. עניתי בצום, בכיתי בכי רב באמירת תהלים, אבל אין שום תועלת. והלכתי לליובאוויטש.
"בבואי לליובאוויטש, הנה במשך התשע חודשים מעת היותי שם לפני זה, נתהווה עולם חדש: כחמשה ששה מניינים אברכים שוקדים יום יום שעות ארוכות בלימוד החסידות, חוזרים המאמרים ומסבירים זה לזה.
"לליובאוויטש באתי ביום הרביעי לשבוע. בשבת-קודש קודם קבלת-שבת היה מאמר; ובשבת-קודש קודם מנחה, היה ביאור על המאמר שנאמר קודם קבלת-שבת. המאמר הבנתי וגם חזרתי מקצתו בעל-פה, אבל הביאור לא הבנתי, ומה נפלאתי כי האברכים ידעו גם את הביאור. צער גדול הצטערתי על אשר לא הבנתי את הביאור, וכל הלילה בכיתי מעומקי לבבי, וצמתי כל היום.
"ביום השני, כשנכנסתי ב'יחידות' לכ"ק אדמו"ר, סיפרתי לפניו מכל העבר עלי בביתי. כי עבר דרך עירנו לעפלי אחד האברכים המשפיעים וחזר המאמרים ששמע בליובאוויטש, המאמרים הרגילים הבנתי, אבל המאמרים שנתבארו בהם העניינים העמוקים לא הבנתי. סיפרתי כי המאמר הנאמר בשבת זה הבנתי, וביאורו לא הבנתי.
"כ"ק אדמו"ר ענה: 'אין לך דבר העומד בפני הרצון'. ויסביר לי, דהגם דרצון הוא גם כן רק כוח הנפש ולא עצם הנפש, אבל בכוחו גם להטות את הנפש לגלות גילויים עצמיים בפתיחת הכוחות עצמיים והתפתחות החושים. ובפרט דהכוחות שלמטה מן הרצון כמו שכל ומדות, הנה הרצון פועל עליהם בגזירה ופקודה בדרך כוח עליון. וכאשר רוצים באמת – אז גם החושים מתרחבים.
"כאשר שמעתי מכ"ק אדמו"ר כי אין הדבר תלוי אלא ברצוני, החלטתי להשאר בליובאוויטש עד אשר אתחיל להבין. עם העוברים ושבים דרך לעפלי הודעתי [לבני הבית] כי איזה זמן אתעכב, ועל-כן ינהלו את החנות בעצמם.
"כארבעה חודשים יגעתי ביגיעה עצומה ביגיעת נפש וביגיעת בשר להרגיל את עצמי לחשוב עניין אחד כמה שעות רצופות, וביגיעת נפש לחזור על עניין אחד כמה עשיריות פעמים.
"טובה גדולה עשה לי האברך אפרים מסמיליאן, כי היה חוזר איתי המאמרים כמה פעמים בזה אחר זה, עד אשר יכולתי להתעמק בהבנתם. על הרוב הייתי מתבודד באחד משני המקומות: במרתף אשר מתחת הבית הכנסת הגדול; או על גבי התקרה מתחת לגג בית הכנסת.
"בחודש תשרי ההוא הרגשתי עצמי כבריה חדשה, ות"ל רחצתי את הקדרה ונעשיתי כלי לקבלה, ונסעתי לביתי".
מסיפור זה נראה מהלך רוחם של החסידים בימים ההם. כשנכנס ל'יחידות' ושמע כי תלוי ברצון, הנה לא זז ממקומו עד אשר תיקן במה שחסר לו, מבלי התחשב כלל בכמה יגיעה ועבודה עלה זאת לו.
***
כ"ק אדמו"ר מהר"ש, מספר לכ"ק אבי אדמו"ר הרש"ב, כי כ"ק אדמו"ר האמצעי היה מחלק את החסידים העוסקים בידיעת תורת החסידות וב'עבודה' לכמה פלוגות. היינו לבד החלוקה הכללית – 'משכילים' ו'עובדים', היה מחלק כל אחת מהם לכמה פלוגות – כמה סוגים ב'משכילים' וכמה סוגים ב'עובדים'. ולכל סוג מה'משכילים' וה'עובדים', כתב עבורם מאמרים וספר מיוחד. לסוג א' מה'עובדים' כתב ספר 'שער-התשובה והתפלה' חלק ראשון, חלק שני לסוג אחר וחלק שלישי לסוג אחר. וכן בסוגי ה'משכילים' – לסוג אחד כתב ספר 'שער-האמונה', לסוג השני ספר 'עטרת-ראש' ולסוג המעולה ביותר – ספר 'אמרי-בינה'.
[הספרים 'שער-היחוד' ו'שערי-אורה' הם כלליים, ונכתבו עבור כל החסידים. כי 'שער-היחוד' הוא ה'מפתח' דתורת החסידות, ו'שערי-אורה' הוא ה'אל"ף בי"ת' דתורת החסידות.]
ואת הספר 'אמרי-בינה' – כתב כ"ק אדמו"ר האמצעי עבור החסיד ר' יקותיאל לעפלער.
"הוא – ר' יקותיאל – היה בול-עץ. היה לו לב רגש והתפלל בהתעוררות טובה. כשכ"ק אדמו"ר האמצעי התיישב בליובאוויטש, והתחיל להתעסק עם האברכים בלימוד תורת החסידות, התקנא ר' יקותיאל והשתוקק גם כן להבין, ויגע ביגיעה עצומה עד שהביא עצמו להשגת העניינים הדקים ביותר.
"פעם הוקשה לי דבר ב'אמרי-בינה' שער התפילין פרק ל"ב [בעניין 'אור-ישר' ו'אור-חוזר', ובעניין התהוות החכמה מלמעלה מן החכמה המבואר בפרק ל"ז], ויגעתי בזה הרבה, ונכנסתי על 'יחידות' לכ"ק אבי אדמו"ר ה'צמח-צדק', והרצאתי שאלותי, וענה לי: 'כעת פה החסיד ר' יקותיאל לעפלער – והרבה לספר אודותו, ובתוך הדברים סיפר לי, כי הספר 'אמרי-בינה' כתב כ"ק אדמו"ר האמצעי עבורו – 'ושאל אותו וכל אשר יגיד תספר לי, ואז אשיב ואבאר לך'.
"דרכו של ר' יקותיאל היה, שהיה מאריך בתפלה, וצוויתי ליוסף מרדכי – אחד המשרתים – דכאשר הר' יקותיאל יגמור את תפלתו, יגיד לי.
"כאשר הוגד לי כי גמר תפלתו, נכנסתי אליו לבית הכנסת והרצאתי לפניו שאלתי. הוא התבונן כשעתא חדא ואמר: 'אני הנני חנווני, ודרכו של חנווני כשמבקשים אצלו סחורה ויש לו מה ליתן, מקבל המחיר תחלה ואחר כך נותן הסחורה. הסחורה יש לי, תן המחיר ואתן הסחורה'.
"שאלתיו: 'מה הוא המחיר?' וענני, כי חפץ שאחזור לפניו המאמר דשבת, ולהסבירו במה שאינו מבין, ובמה שלא אדע אשאל את כ"ק אבי אדמו"ר ה'צמח-צדק', והסכמתי.
"אז ענה לי על שאלתי בטוב טעם ודעת מסודרה, אשר לא האמנתי למשמע אזני כי הדברים האלה יוצאים מפי איש כזה שהיה בינוני ואפשר גם פשוט בידיעת גליא שבתורה, ובכל העניינים היותר עמוקים בקבלה ובחסידות, דבר בהם לרווחה בהסברים רחבים ובהעמקה גדולה.
"כשהרצאתי הדברים שהסביר לי החסיד ר' יקותיאל לפני כ"ק אבי אדמו"ר ה'צמח-צדק' אמר: 'החסיד ר' יקותיאל לעפלער הוא מופת חי על מאמר רז"ל 'יגעת ומצאת'. הרבה יגע. אבל מצא הרבה'.
"בערב ההוא בא אלי החסיד ר' יקותיאל כי אתן לו מחיר הסחורה כאשר התדברנו ואחזור לפניו המאמר. הוא הקשיב קשב רב. ראיתי איך חסיד מבוגר שומע 'חזרה' – כל איבריו 'שמעו'. וביקש כי ארחם עליו ולמחר בוקר בהשכמה אחזור לפניו עוד פעם.
"הבטחתי וגם קיימתי, ורק אז התחיל לסדר שאלותיו, אשר על הרוב מהם הוצרכתי לשאול את כ"ק אבי אדמו"ר ה'צמח-צדק'. ושבוע של עונג היה לי אז בהשאלות ותשובות ההם.
"ומן העת ההיא, הנה בכל עת בוא החסיד ר' יקותיאל לליובאוויטש, הייתי מתענג בחברתו. הוא זכר כל מה שראה מיום הראשון שבא לליאזנא בקיץ תקנ"ו, ומרגלא בפומיא: 'מדי שבוע הנני נכנס ל'יחידות' במחשבתי אל הרבי שאני רוצה'. כי זכר כל הפעמים שהיה ב'יחידות' אצל כ"ק רבינו הזקן וכ"ק אדמו"ר האמצעי וכ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק'.
"היתה לו ברכה מכ"ק רבינו הזקן על אריכות ימים, וחי קרוב למאה שנים".
***
החסיד ר' שמואל דוב מבאריסוב מפליג לפני כ"ק אבי אדמו"ר הרש"ב בשבח החושים והכשרונות של החסיד ר' יקותיאל מלעפלי, ואומר כי משכיל נפלא ועמקן חריף ומסודר כזה לא ראה. ומעלה נפלאה היה לו, כי אהב את היגיעה במושכלות אהבה עצמית, ולא הפריע אותו שום דבר. כשהיה מעיין באיזה עניין היה סוגר עיניו ואוטם אזניו, ולא היה מבלבל אותו שום דבר בעולם.
"הסיפורים – אומר לי כ"ק אבי אדמו"ר הרש"ב – בהפלגת כשרונות וחושי החסיד ר' יקותיאל מלעפלי אשר שמעתי מהוד כ"ק אבי אדמו"ר המהר"ש, ואשר לכל זה הגיע על-ידי יגיעה עצומה, וביגיעתו פעל להתהפך מבול-עץ לבעל כשרונות וחושים נפלאים, עשו עלי רושם גדול בנוגע לסדר עבודתי".
***
הארכתי בכל זה, לבאר את האמת הגמור כי על-ידי עבודה ויגיעה יכולים להגיע למעלות היותר עליונות במעלת ידיעת המושכלות, ואין הדבר תלוי אלא באדם עצמו.
(איגרות-קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ג עמוד שסה. קונטרס לימוד החסידות סעיף כא)
***
----------------------------------------------------------------------------------
כך מתאר אדמו"ר הריי"ץ את ה'יחידות' הראשונה שהיתה לר' יקותיאל אצל אדמו"ר הזקן:
כאשר נודע לר' יקותיאל על אדמו"ר הזקן ועל עניינה של תורת החסידות, הוא מיד התפעל ונסע לליאזנא, לרבי.
מצידו, מיד בבואו לליאזנא הוא כבר היה מוכן להיכנס ל'יחידות' לאדמו"ר הזקן. דבריהם של זקני החסידים, שניסו להסבירו שהכניסה ל'יחידות' דורשת הכנה מיוחדת, לא הועילו. ליבו הבוער כשלהבת אש של ר' יקותיאל, אינו מעוניין כלל לשמוע אודות זה, וביקש שיתנו לו ליכנס אל הרבי ל'יחידות' מיד.
כאשר הוא נענה בסירוב, הוא עשה מעשה: הוא טיפס אל חלון חדרו של הרבי שהיה בקומה השניה וצעק מתוך בכיה לבבית: "רבי, יגדע נא את הצד השמאלי שלי, מקום משכנו של היצר הרע – אינני יכול להסתדר אתו!".
הרבי, שישב באותה שעה עטור בתפילין דרבינו תם, רמז לו שירד מהחלון, נשען על ידיו ואמר לו: "ריבונו של עולם, 'ואתה מחיה את כולם כתיב! החיה נא אותו".
ר' יקותיאל עזב את החדר בשמחה גדולה, באומרו שהרבי 'המשיך' בו חיות. ומסיים אדמו"ר הריי"ץ: "זוהי האמת – הרבי הזקן 'המשיך' בו חיות".
(עפ"י איגרות-קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ד עמוד תקמא)
1 דברי אלוקים חיים – כינוי למאמרי חסידות.
2 שני אופנים המה בעבודת ה' על-פי תורת חסידות חב"ד: עבודת המוח ועבודת הלב. ובעלי העבודה מתוארים בתוארים מיוחדים: עובדי ה' במוחם נקראים בשם התואר 'משכילים'; ועובדי ה' בליבם נקראים בשם התואר 'עובדים'. למותר להגיד, כי כל 'משכיל' הוא גם עובד ה' בלבו, (לולא זאת אינו בגדר 'משכיל', כי כל דבר השכלה בהשגה אלוקית, בהכרח שתפעול עבודת הלב – באחת התנועות דאהבה או דיראה); וכל 'עובד' גם הוא משכיל בהשגה אלוקית. ומה שהם חלוקים בתוארים, הוא להיות שה'משכיל' בא מן ה'השכלה' אל ה'עבודה', וה'עובד' בא מן ה'עבודה' אל ה'השכלה, אבל שניהם מוכרחים המה. (איגרות קודש אדמו"ר הריי"ץ חלק ו עמוד שכט, ראה שם בארוכה).
