י"ט כסלו – תאריך היסטורי בתולדות תנועת החסידות בכלל, והחב"דית בפרט. יום זה משמש מפנה כביר בהתפתחותה וגידולה של תנועת החסידות, ומסמל את הצלחתה המשמעותית ביותר בכל משך ימי קיומה עד היום הזה.

תנועת החסידות נוסדה עם התגלותו של מייסדה ומנהיגה הראשון רבי ישראל בעש"ט, בח"י אלול תצ"ד, ובמשך תקופה קצרה הצליח לגדלה ולהרחיבה בממדים עצומים, וכך נמשך הדבר בתקופה השנייה של תנועה זו תחת הנהגתו של יורש וממשיך דרכו של הבעש"ט, רבי דובער הרב המגיד ממעזריטש (שנסתלק בי"ט כסלו תקל"ג), אך לשיא זהרה הגיעה התנועה בתקופה השלישית עת תלמידיו של הרב המגיד ממעזריטש התפשטו במקומות שונים, והחלו לפרסם תורתה ושיטתה. את התפקיד הקשה ביותר קיבל עליו תלמידו הצעיר ביותר, רבנו הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא" והשולחן־ערוך, תפקידו היה להפיץ את שיטת החסידות בגלילות ליטא ורייסין, חבלי מדינה בהם רוכזו אלו שהתנגדו בכל תוקף לתנועת החסידות.

חידושה של שיטת החסידות

תנועת החסידות שחוללה רבי ישראל בעש"ט שמה דגש על אופן חדש בעבודת השם, שעיקרו מכוון לתיקונו הנפשי של האדם. החסידות באה ונתנה לאיש הישראלי סיפוק רוחני־נשמתי. היא הכריזה על הדבקות של היהודי באלוקיו. על ההתלהבות בשעת עבודתו ותפלתו להשם יתברך, על העבודה מתוך שמחה, ועל השמחה שבחיים בכלל.

תורת החסידות תורה שלמה היא, המסבירה לאדם, מצד אחד, את אפסותו, ומצד שני – עד כמה שביכולתו להתרומם. היא מלמדת את האדם לדעת מהותו העצמי, מעמדו בהבנת התורה ולימודה ומצבו בקיום המצוות. מלמדת את האדם לדעת מה חסר לו, ולתת לב לדאוג למלאות אותו. תורת החסידות החב"דית פותחת במיוחד שערי חכמה, בינה ודעת, לדעת ולהכיר את "מי שאמר והיה העולם" בהשגה שכלית ומעוררת רגשי הלב להתפעל ברגש שהוא בהתאם וביחס להשגה זו ומורה דרך לכל אחד איך לגשת אל הקודש פנימה, לעבוד את ה' במוחו ולבו.

המוח והלב – שני יסודות נוגדים הם. המוח – קר ומיושב, והלב – רותח ומבוהל. אך תורת החסידות מלמדת אותנו לשעבד את הלב לעבודת ה' מתוך הבנה והעמקת הדעת בגדולתו של בורא העולם, כי המוח צריך להיות שליט על הלב. "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלבב שלם" – הידיעה וההשגה בענייני אלוקות – תהיינה עמוקות כאשר תהיינה – חייבות לבוא לידי ביצוע מעשי בפועל, בקיום המצוות וזיכוך המידות, ודבר זה אפשרי רק אם המוח יהיה שליט על הלב. זאת אומרת שהשגת המוח בענייני אלוקות תהיה מורגשת בלב, ושניהם יביאו את האדם לידי עבודה בפועל ביראת שמים ובמידות טובות.

תורת החסידות מחפשת, חוקרת ומוצאת, מראה ומדגישה את ה"נשמה" של כל דבר, מפתחת ומסבירה את החיות של תורה, החיות של מצווה, הכוונה של תפלה, העדינות של מדה טובה, והרוחניות של כל דבר גשמי.

החסידות היא חיי הנשמות ונעימתם, להחיות את המוח והלב. החסידות היא מבריאה נפשות רבות ומראה להן חסרונן ואופן הטבתן, ומדריכתן באורחות חיים.

תורת החסידות מראה בראיות שכליות, ברעיונות אלקיים מובנים ובמופתים חותכים, את החיות ואת הנשמה של כל דבר. השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, כל העניינים הטבעיים הם כל פעם דומים, כל אחד עומד על מקומו, קפוא, מת, היום כאתמול ומחר כהיום. באה תורת החסידות ומראה את החיות בכל דבר, את ההשגחה גם בנוגע לעלה נידף, ומעוררת את האמונה הפשוטה, מחיה את הביטחון בה' יתברך, מחממת את הלב, מחדדת את המוח, פוקחת את העיניים לראות את האלקות פנים אל פנים.

תורת החסידות מראה את ה"א־ל מסתתר" בכל דבר ובכל מקום, בשוק וברחוב, ומכרזת בהתלהבות: "בכל דרכיך דעהו".

תורת החסידות מגלה לנו את חיי הנשמה, את שלמות הכוונה האמיתית, מה עושה האדם בעולמו זה, את ה"מעמקים" של חיי התורה הפנימית, את המטרה וההתנהגות של חיי אור ואורה אפילו בעולם זה של חושך ואפילה.

ההתנגדות על שיטת החסידות

תורת החסידות זו שחרתה על דגלה את העבודה מתוך שמחה – עוררה הד עצום בכל רחבי תבל, והקיפה במשך הזמן קהל עצום. קיבוצי היהודים במדינות שלמות נכנסו ונמשכו תחת דגלה, והתחילו להתנהג לפי רוחה של שיטה זו. עם התגדלותה והתרחבותה של תנועת החסידות – התעוררה בתקופה ההיא תנועה נגדית, שהתנגדה בתוקף לעצם קיומה של תנועת החסידות, דרכיה תורתה ושיטתה.

אך כל הפעולות התרכזו בתוככי העם, מבלי לערבב את השלטון בסכסוך זה, וכך נמשכו הדברים, עד לפטירתו של גאון הדורות הגר"א מוילנא זצ"ל, שהיה האישיות החזקה ביותר בתנועת התנגדות זו.

עם פטירתו של הגר"א מוילנא זצ"ל בשנת תקנ"ח, פרצה להבת המחלוקת ביתר שאת וביתר עז, והגיעה עד לידי כתיבת הלשנות ועלילת עלילות.

רבנו הזקן נ"ע, מתוך שהיה האישיות החזקה ביותר בתנועת החסידות, ובתור כזה שהצליח בכוח ארגונו הרב והכביר לרומם ולהאדיר את כוחה של תנועת החסידות למעמד מזהיר ביותר, כוונו אליו כל חיצי ההתנגדות, ובכל ההלשנות והעלילות היה הוא הנאשם הראשי.

יש לציין עוד סיבה אחת עיקרית שהיא היא שהסבה את עיקר ההתנגדות אל רבנו הזקן, והיא – פרסום ספרו ה"תניא".

ספרים רבים חיבר ופרסם רבנו הזקן, והמפורסמים שבהם הם: "שלחן ערוך", "תורה אור" על בראשית ושמות, "ליקוטי תורה" על ויקרא במדבר דברים ושיר השירים, "ביאורי הזהר" וכדומה.

אך גולת הכותרת בין ספריו, הוא ספרו ה"תניא", הנקרא במקורו "ספר של בינונים". ספר זה הכולל עיקרי תורת החסידות ומצטיין במבנה אדריכלי מיוחד במינו ובסגנון צח ומלוטש, שכל תיבותיו שקולות הן וכל אות קצובה היא בלי חסר ויתיר – מחולק לארבעה חלקים: "ליקוטי אמרים" ובו ג"ן פרקים, שלפי הנוסחא השגורה אצל אנשי חב"ד הם כנגד ג"ן סדרים דאורייתא; "שער היחוד והאמונה" הכולל י"ב פרקים; "אגרת התשובה" כולל אף הוא י"ב פרקים; ו"אגרת הקודש" הכולל אוסף של אגרות שונות שכתבם רבנו הזקן בהזדמנויות שונות להדריך עדת החסידים בתורה, תפלה והנהגה חסידית.

ספר ה"תניא" – על שם תחילתו: "תניא משביעים אותו תהי צדיק" – נדפס בראשונה בשנת תקנ"ז בעילום שם מחברו, ומני או הופיע בחמישים מהדורות ונתפרסם ברבבות רבבות עותקים. ספר זה משמש יסוד ומקור לכל הספרות החב"דית הרחבה והמסועפת היונקת את לשדה ממנו. הוא הוא החיבור הראשון בשדה החסידות המבאר בצורה מובנית את עיקרי תורתה ושיטתה, והוא הוא אשר חדר אל תוך מבצרם של תנועת ה"התנגדות", והייתה לו השפעה עצומה ביותר לקרב ולהכניס אלפי למדנים מפורסמים לתנועת החסידות, וכך שימש ספר קדוש זה כלפיד האש ההולך לפני המחנה להחדיר את רעיונות החסידות בכל שדרות העם לכל פלגיו.

המלשינות והמאסר

ואכן בשנת תקנ"ח הוגשה לממשלת רוסיה ההלשנה הראשונה, בחתימתו של הירש דוידוביץ, או צבי בן דוד מעיר וילנא. כתב העלילה האשים את רבנו הזקן ואת רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי חיים חייקל מהמדורא, רבי אהרן מסטולין ורבי שלמה מקרלין, בתור "פושעים מדיניים" כמסוכנים לממשלה. ופקודה נשלחה לשר הפלך ברוסיה הלבנה להביא את רבנו הזקן פטרבורגה, ולשר הפלך של חבל ליטא ניתן צו לחקור ולדרוש אחרי מקור שטנה זו, ולשלוח "את ראשי החברים שבאגודת הרב בורוכוביץ^[1]הנמצאים שם לפטרבורג במשמר חזק" (בחודש תשרי תקנ"ט).

מבצר פטרופבלסקי

במוצאי שמחת תורה אור ליום החמישי – שנת תקנ"ט – בשעה מאוחרת בלילה, נודע כי באו צירים מיוחדים לתפוס את רבנו הזקן ולהוליכו פטרבורגה, ושערורייה גדולה נעשתה בין החסידים.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מספר באחת משיחותיו:

ביום ה' לעת ערב תפסו את רבנו הזקן והניחוהו להתפלל ערבית בביתו. אחר כך הוליכוהו בעגלה שחורה בלוית שוטרים מזוינים, וחרדת מות נפלה על משפחת רבנו הזקן. באותו לילה התאספו קבוצת חסידים מאלה שהיו תלמידיו של רבנו הזקן, לטכס עצה מה לעשות. האסיפה החליטה שכל הנוכחים ונוסף לזה עוד מספר אנשים אשר פרטו בשמם, יתפנו מכל עסקיהם הפרטיים, וימסרו ויתנו עצמם בגופם ובנפשם ובכל אשר להם ברכוש, לשם הצלת רבנו הזקן והצלחת החסידות.

האסיפה בחרה בועד מיוחד אשר ינהל כל הנוגע להצלת רבנו הזקן, לשמור על הסדר כפי שקבע והנהיג רבנו הזקן, להגן על החסידות ולחזק רוח החסידים בכל אתר ואתר, וכל החסידים – חב"ד – מקטן ועד גדול מחויבים לקיים כל פקודות הועד בלי שום טענה ומענה, והממאן – ימחה שמו מקהל עדת החסידים.

הועד החליט, כתב וחתם צו ופקודה לכל אנשי חב"ד:

א. כל הימים אשר רבנו הזקן יהיה תפוס: א) יתענו כל אנ"ש (אנשי שלומנו) שני וחמישי בציבור (מלבד מי שאי אפשר לו כמבואר בדין); ב) כל ימי השבוע יאכלו אנ"ש רק לחם עם מים מבושלים חמים, ובשבת קדש לילה ויום בכל סעודה רק תבשיל אחד; ג) בתוך הזמן הזה לא יגבילו זמני אירוסין ונישואין, והמוגבלים מכבר יהיו הנישואין בזמנם אבל בלי כלי זמר, ורק סעודה אחת, לא יותר מעשרה אנשים וסעודה בלי בשר; ד) כל מלמד יקבץ תלמידיו ויאמרו תהילים בכל יום, וקודם אמירת תהלים יבאר להם פרשת העניין שצדיק הדור נתפס על עוון הדור, ואשר בעלילה באו עליו; ה) כל אחד מאנ"ש יספר לאשתו ובניו ובנותיו הקטנים וכל גרי ביתו מכל המאורע, ויספר להם גודל הייסורים של התפוס, וגודל החטא של המלשינים, וגודל השכר של המשתתפים בצערו של תלמיד חכם וצדיק; ו) כל אחד מאנ"ש ישמור לשלם המעמדות של החזקת בית רבי וקופת אחינו שבארץ הקדש ת"ו; ז) כל אחד מאנ"ש יעשה רשימה מכלי כסף וזהב ותכשיטים שיש לו; ח) בכל קבוץ ומושב מאנ"ש יבחרו נאמן אשר הוא יפקח על קיום כל התנאים הנ"ל, ואליו יביאו כספי המעמדות הנ"ל באות ו והרשימות הנ"ל באות ז; ט) אם ח"ו יעדר מי מאנ"ש במשך זמן זה, יתקבצו כל העדה של אנ"ש וילכו למקווה ואחרי טהרתו והלבשתו של הנפטר ישביעוהו בשבועות חבר שליח אשר נשמתו תעלה בהיכלי קודש הרב המגיד ממעזריטש והבעש"ט, ויודיעום כי כ"ק רבנו תפוס ותורת החסידות בסכנות, וההשבעה הלזאת ישביעוהו ג' פעמים: 1) אחרי ההלבשה, 2) בהביאו לבית הקברות, 3) קודם סתימת הגולל, וכל העדה יתענו ביום ההוא.

ב. הועד קבע שלוש פלוגות מתעסקים: א) אלו אשר יתעסקו בהצלת כ"ק רבנו; ב) אלה אשר יעסקו באיסוף כספים לצרכי הפדייה, החזקת בית רבי, קופת ארצנו הקדושה; ג) אלו אשר יתעסקו להגן על החסידות ולעודד רוח החסידים.

ג. הועד קרא בשם כל אחד מחברי הפלוגה ויסדרו כל דבר על אפנו:

פלוגה א' המתעסקים בהצלת כ"ק רבנו, יתחלקו לג' ראשים: א) ישבו בפטרבורג לידע מכל הנעשה ולהשתדל כפי צורך הענין, ב) ישבו בוילנא בחשאי ובהסתר – למען דעת מהנעשה אצל המתנגדים, ג) ישבו גם בשקלוב כנ"ל. שלוש מערכות אלו יתדברו ביניהם רק על־ידי צירים מיוחדים ולא על־ידי הדואר, וכל מעשיהם יהיו בסוד גמור.

פלוגה ב' יסעו בכל המדינה לקבץ כספים לצרכי הפדייה: א) מה שדרוש על הנסיעות של היושבים בפטרבורג, בוילנא ובשקלוב; ב) מה שדרוש על הוצאות בית רבי; ג) להביא המעמדות של קופת הר' מאיר בעל הנס לידי גוביינא.

אופן הקיבוץ יהיה בהערכה במעמד הנאמן, ושנים מזקני אנ"ש של המקום ההוא: א) כסף מזומן; ב) יבקרו את כל הרשימות (מכל כלי כסף וזהב תכשיטין וכל דבר יקר מהנמצא אצל כל אחד מאנ"ש) הנמצאים אצל הנאמן אם ישנם הכל, ויקחו מבעלי החפצים שטרי מכירה על החפצים, ויודיעום אשר באם ח"ו יעבור איזה זמן וכ"ק רבנו יהיה עוד תפוס – מחויבים כולם להביא כל הנ"ל להיות למשמרת ביד הנאמן אשר באם יודרש כספים לא יהיה שום מניעה; ג) באותו מעמד יעשו רשימה מכל כספי נדוניא הנמצא אצל אברכי אנ"ש ויקבלו אצלם פתקאות על־ידם יוכל הנאמן לקבל ההשלשות של כספי הנדוניא; ד) הרשימה והפתקאות ימסרו לנאמן והעתק מזה ישלחו אל הועד כפי הידוע להם.

פלוגה ג. המתעסקים בהגנת החסידות וחיזוק החסידים יסעו מעיר לעיר, מכפר לכפר וממושב למושב לגלות תורת החסידות ולפרסם ברבים לחזור התורות לפני ההמון ולהסביר להם, למען אשר כל קהל עדת ישראל ידעו שיטתו של האדמו"ר הרבי מליאזני ויעשו עוד חסידים חדשים. ובאותה ועידה חלקו את הגלילות, ואשר בכל מקום נסיעתם יהיו שנים או שלשה ביחד, ובמקום האפשרי טוב יותר אשר אחד ישאר איזה זמן יותר, ואשר הנסיעות יהיו גם במקומות המפורסמים למתנגדים.

כאמור לעיל, תפסו את רבנו הזקן ביום החמישי בערב שאחרי שמחת תורה תקנ"ט, אך עוד בחול המועד סוכות הופיע בבית רבנו הזקן בליאזני גנרל בלוויית שוטרים ופקודת מאסר בידו. לרגל קדושת החג הסכימו באי־כח הרשות לתת ארכה לרבנו הזקן עד אחרי החג. ובאותם הימים פנה רבנו הזקן במכתבים לתלמידיו וחסידיו שיתחזקו בעבודת הבורא ושיקבלו את כל הייסורים באהבה. בייחוד הזהיר אותם והתרה בהם לא להיכנס בריב עם ה"מתנגדים" ולא להשיב לחורפיו דבר.

למחרת היום בו לוקח רבנו הזקן בעגלה שחורה בלוויית משמר חזק אל בית הכלא בפטרבורג, ביום השישי סמוך לחשיכה, פנה רבנו הזקן בבקשה אל השר לשבות על אתר במשך השבת, אך השר לא שעה לבקשתו ופקד להמשיך בנסיעה, אולם כעבור שעה קלה נשברו מוטות העגלה ולא יכלו להמשיך דרכם, לאחר שתקנו את העגלה והתקדמו כמה צעדים, כרע רבץ הסוס תחתיו ולא יכול קום. השר פקד להביא סוס אחר, אולם כאשר רתמו את הסוס לעגלה לא זזה ממקומה. אז הבין שאיש אלוקים יושב לפניו ומלא את רצונו לשבות במקום.

ההאשמות נגד רבנו הזקן כבדות היו ביותר. בעיקר האשימוהו בתור "מורד במלכות" והסתמכו על העובדה שרבנו הזקן מקבץ הרבה כספים ושולחם לארץ ישראל, על יסוד זה האשימו את רבנו הזקן שהוא מאסף מחנות של אנשים ובעזרתם רוצה הוא לכבוש את ארץ ישראל ומתנשא למלוך עליה, ועוד כהנה.

על נקודה זו של "מרידה במלכות" השתמשו כותבי ההלשנה גם כן בזה שרבנו הזקן מבאר בתורת החסידות שספירת המלכות "לית לה מגרמה כלום", באמרם שבזה רוצה להשפיל את כבוד המלוכה.

השאלות והחקירות

משהובא רבנו הזקן לבית הכלא המפורסם "פטראפאוולסקי" שבפטרבורג, הושם במאסר בתא מבודד ואיש לא הורשה לגשת אליו, ומדי יום ביומו הובילוהו לחקירות שונות לפני מומחים יודעי דת ודין והם הטרידוהו בשאלות שונות על מהות החסידות ורעיונות מסוימים שהובעו בספר ה"תניא". כמובן שלא קל היה לרבנו הזקן להסביר לחוקרים אלה בעניינים הנ"ל, אך תשובותיו הישרות והנבונות על כל השאלות שענה בתמימות ובלי התרגשות, עשו רושם כביר על חוקריו, והם המליצו בפני הקיסר לזכותו ולשלחו לחופשי.

סיפורים שונים מתהלכים בין חסידי חב"ד על רבנו הזקן בעת ישבו תפוס במאסר:

מספרים שפעם אחת כשהביאו את רבינו הזקן אל המקום שבו היו צריכים לערוך את החקירה ודרישה, היו התפילין מונחים על ראשו, ותיקן אותם, ואז נפל פחד על כל הנוכחים בחדר. ואמר רבינו הזקן, שזהו מה שכתוב בגמרא על הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש", וכיון שראו את התפילין שבראש, לכן נפל פחד עליהם. וכאשר שאלוהו: אם כן, למה כאשר פלוני היה מעוטר בתפילין לא נפל פחד עליהם, השיב, שהלשון הוא "תפילין שבראש", והיינו שכאשר מניחים תפילין באופן שהתפילין הם (לא על הראש, אלא) בראש, אזי מתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ גו' ויראו ממך".

ושוב מספרים שבאחד הימים הביאו את רבנו הזקן לחקירה לאחד המקומות הסמוכים לארמון הקיסר. הנער ניקולאי אחיו של הקיסר אלכסנדר הראשון שחק אז עם חבריו, ובהיותו אכזר בטבעו הניף את השוט אשר בידו אל מול פני האסיר להפחידו, רבנו הזקן נתן עיניו בו ומיד נשמט השוט מידי הנער, וימהר לברוח כי פג לבו בקרבו מחרדת הקודש. סיפור זה סיפר נכדו של רבנו הזקן, כ"ק אדמו"ר הצמח צדק נ"ע, בשעת הכתרתו של ניקולאי לקיסר רוסיה. והוסיף: מבט חד זה שנעץ רבנו הזקן בעיניו של ניקולאי פעל בו הרבה לשבירת רוע לבו ולצמצם את אכזריותו הטבעית.

בין החוקרים היה אחד מהשרים הגדולים, מקורב לחצר המלכות שהיה בקי בתנ"ך. כאשר ראה את קלסתר פניו האציליים של ה"אסיר" והקשיב לתשובותיו הקולעות, פנה אליו בשאלה: כתוב ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה, וכי לא ידע הקב"ה את מקומו של אדם הראשון? ויענהו רבנו הזקן: שאלה נצחית וסמלית היא לכל אדם, כמו שכל סיפורי התורה הם לקח לדורות. הקב"ה שואל לכל אדם ואדם: איה אתה בעולם? התבונן במעשיך ועשה חשבון לנפשך מה עשית ומה פעלת? כדי לעורר אותו להיטיב את דרכו ולהיזכר בתפקידו עלי האדמה; לתיאור שאלה זו הקדים רבנו הזקן לאמר: כאשר מגיע האדם לגיל מסוים – ונקב בגילו המדויק של השר – שואל אותו הקב"ה שאלה זו.

כשסיפר שר זה באזני הקיסר על חכמתו של האסיר הקדוש ואצילותו השופעת ממנו, התחפש הקיסר בבגדים אזרחיים ויבוא אליו כאילו לחקור אותו. ויהי אך נפתחה הדלת, קם רבנו הזקן והשתחווה לפניו וחלק לו כבוד מלכות. ויאמר הקיסר: למה אתה חולק לי כבוד מלכים, הלא אינני מלך? ויען רבנו הזקן: בוודאי אתה הקיסר, כי "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע", ומיד בבואך הרגשתי כעין יראת הרוממות, ופחד גדול נפל עלי מה שלא הרגשתי עד עתה.

רבנו הזקן ישב תפוס בבית האסורים חמישים ושלושה יום, ובמשך ימים אלו חקרוהו רבות, אולם רבנו הזקן בתשובותיו המחוכמות ובאישיותו הנאדרה שכנע את חוקריו שהאשמות טפלות הן, והחליטו שאין בתורת החסידות שום דעות מזיקות, לא רק נגד כבוד "המלוכה", אלא אף גם לא נגד הדת הישראלית, ומשפטו של רבנו הזקן יצא זכאי.

חסידים רואים רמז בישיבתו של רבנו הזקן נ"ג יום בבית הסוהר באמרם שהם מכונים כנגד נ"ג הפרקים שבחלק הראשון והעיקרי שבספר ה"תניא", שהוא היה היסוד העיקרי של ההאשמות נגד תורת החסידות, והוא רבנו הזקן התענה במאסר יום לפרק, יום לפרק.

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מספר באחת משיחותיו:

במשך ימי שבתו של רבנו הזקן בתפיסה נעשה רעש גדול בכל המדינות שהגיעה אליהם השמועה המבהילה, וכנודע אשר גם חברי רבנו הזקן, תלמידי הרב המגיד ממעזריטש, וכל החסידים בכל המדינות השתתפו בצערם של חסידי חב"ד, ונוסף על התעמולה של פלוגת החסידים בנסיעותיהם בכל הישובים והקיבוצים כאמור לעיל – הכל יחדיו פעל ועשה כי נתרבו החסידים והנוטים לצדם בכל אתר ואתר, כי נודעו השקרים והעלילות אשר בראו מחרחרי הריב ומבעירי הבערה. וכמה מגדולי המתנגדים ראו כי נמשכו בטעות ונסוגו לאחור, וצדקת רבנו הזקן נתפרסמה בעולם.

השחרור והגאולה

ביום יט בכסלו שנת תקנ"ט קיבל רבנו הזקן בשורת השחרור. בשורת השחרור נתפרסמה חיש מהר, ותנועת החסידות צהלה ושמחה.

רבנו הזקן ערך כמה מכתבים בהם מבשר הוא את בשורת השחרור. במכתבו למחותנו רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב הוא:

"ברם כגון דא צריך להודיע כי יום אשר עשה ה' לנו, יום י"ט כסלו, יום שהוכפל בו כי טוב, יום ההילולא דרבנו הקדוש נ"ע – המגיד ממזריטש – וכשקראתי בספר תהלים בפסוק "פדה בשלום נפשי" קודם שהתחלתי פסוק שלאחריו יצאתי בשלום".

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מספר: בבוא רבנו הזקן חזרה לליאזני, כבר חיכו הרבה מאות אנשים מהעיירות הסמוכות והקול נשמע אשר מחנות אנשים ממקומות הרחוקים הולכים ובאים לקבל את פני רבנו הזקן. חסידים רצו לכתוב "מגילת יט כסלו", וכבר היו נבחרים מעדת החסידים אשר בינם לבין עצמם הכינו נוסחאות המגילה והתדברו ביניהם זמן מתאים אימתי להתאסף יחדיו בליאזני לשאול דעת קודש הקדשים, והיו עתידים לבוא בין פסח לעצרת, וכללות הדבר היה אצלם בסוד. ובבואם לליאזני ויציעו לפני רבנו הזקן משאלות החסידים בכתיבת "מגילת יט כסלו", לא הרשה להם רבנו הזקן ויאמר להם:

נוסחה א: זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא.

נוסחה ב: זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה כשתהיה חקוקה בלב ישראל סבא, תהיה כתובה בלב ישראל דלתתא.

בצאתו מבית האסורים פרסם רבנו הזקן איגרת אל המוני החסידים, המתחילה "קטנתי מכל החסדים" ובו כתוב "לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' ולא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם ח"ו והס מלהזכיר באזהרה נוראה".

כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע מספר שאביו אמר לו פעם: כמה אהבת ישראל מונחת במילים אלו. כמה קדושה ויראת שמים מושרשים בהדרכה זו. אחרי שעבר ים של ייסורים, כמה צרות גופניים וייסורים נפשיים סבל רבנו הזקן וחסידיו, ואחרי כל זאת מזהיר "באזהרה נוראה" לבלתי רום לבבם מאחיהם וכו'!

מני אותה שנה – שנת שחרורו של רבנו הזקן ממאסרו – נקבע היום י"ט בכסלו ליום חג ומועד בו נוהגים חסידים ואנשי מעשה להתוועד בהתוועדות חסידית, לחזור על כל פרשת המאסר והשחרור, ולשמח את עצמם על הניצחון שניצחה תנועת החסידות.

כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע הכתיר את היום י"ט בכסלו כ"ראש השנה לחסידות". נסיים מאמרנו זה בברכה המסורתית: לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.

 

^[1].  אדמו"ר הזקן, בן ר' ברוך.