שלום וברכה!
במענה על מכתבו.
האדם באשר הוא אדם צריך לדעת את חשבונו הפרטי - ומי שיודע את חשבונו הפרטי הוא יודע במוחש שהקדוש ברוך הוא הוא אב הרחמן ומנהג עולמו בחסד וברחמים, והאדם העושה איזה דבר טוב ממצות ה' אשר צוה בהנהגה ישרה, אין הקב"ה נשאר בעל חוב בעולם הזה נוסף על הגמול הטוב בעולם הבא.
האמונה הפשוטה באלקינו ואלקי אבותינו הבורא ומנהיג ברוך הוא שישנה בכל איש ואשה מישראל, היא המביאה את הנועם והעריבות בחיי ישראל על פי התורה והמצות, גם באלו אשר חייהם הגשמים קשים המה.
שתי דרכים בדרכי החיים
שתי דרכים בדרכי החיים ישנם לאדם: א) להביט על אורחות חיי אנשים החיים בחיים טובים ממנו. ב) להסתכל על אורחות חיי אנשים בחיים פחות טובים או גם רעים מחייו הוא.
שתי דרכי החיים האמורות מביאות שתי מדות, לפי עניינן: הדרך הראשונה מביאה את מדת הקנאה, והשניה מביאה את מדת השמחה.
כל המדות, אף גם המדות הלא טובות או גם הרעות על פי תוארן ושמותיהן, אפשר להשתמש בהן לעבודת ה' על פי התורה. וכהא דהרה"צ ר' משולם זוסיא זצ"ל מאניפולי שלמד כמה דרכים בדרכי עבודה מגנב: א) הצנע לכת. ב) מעמיד עצמו בסכנה. ג) דבר היותר קטן חשוב כדבר גדול. ד) עמל בטרחא גדולה. ה) זריזות. ו) בוטח ומקוה. ז) אם לא הצליח בפעם הראשונה חוזר הרבה פעמים. וכן הוא בשאר המדות שאפשר להשתמש בהם לעבודת הוי'.
ובכן, צריך האדם להשתמש בשתי הדרכים בדרכי החיים: בדרך הראשונה [יש להשתמש] - בחייו המוסריים; להביט במי שנעלה ממנו בתורה ויראת אלקים, לקנא בו ולהתלמד ממנו. ובעניניו הגשמים - ישתמש בדרך השניה: להסתכל בארחות חיי הגרועים ממנו, ולהיות שמח בחלקו.
ולבד כל זאת, הנה אי אפשר הדבר שחיי האדם, בחיר הנבראים, יעמדו בשורה אחת עם חיי הברואים שכל מהותם הוא חיי בשרים. ואף שגם האדם צריך לחיי בשרים, אבל לא זהו ה"הכל" שלו.
למה אנשים זקנים
קמים בלילה?
החסיד ר' שמואל מונקעס ז"ל בהליכתו פעם אחת לליאזני, להוד כ"ק אדמו"ר הזקן זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, נזדמן לו להתארח במלון ("קרעטשמע") בפרשת דרכים, בימי הסליחות. בלילה עמדו בעל המלון ואשתו לומר סליחות בצבור בכפר הסמוך, והם העירו גם את ר"ש מונקעס ללכת אתם.
ר"ש מונקעס שאל את בעל המלון: "מה זאת סליחות?"
"ראה" - אמרה בעלת המלון - "איש בא בשנים ופניו כפני תלמיד חכם, מלמד או דיין, ואינו יודע מהו סליחות! סליחות זהו מה שהולכים לבית הכנסת ומבקשים מה' יתברך אשר השדות יוציאו דשאים טובים, שיהיה מרעה לבהמות, ויתנו הרבה חלב וחמאה; והאדמה תתן את יבולה שנשבע לחם ופרי הגן".
"חרפה היא ובושה!" - השיב ר"ש מונקעס - "אשר אנשים זקנים יעמדו בלילה ויבקשו אוכל. פע!"
לכל אדם יש תכלית בעולם
בסיפור הזה משתקפת האנושיות בכלל ואידישקייט בפרט. לא על הלחם לבדו - הם הצרכים הגופנים והבשרים - יחיה האדם. אלא כל החי בישראל, בין איש בין אשה, יש לו תכלית שבשבילו הוריד הקדוש ברוך הוא את נשמתו מאיגרא רמה דעולמות העליונים הטהורים והבהירים המלאים אור קדושת הוד וזיוו יתברך ויתעלה בגלוי, לבירא עמיקתא דעולם הזה הגשמי המלא חוחים וקוצים מסיתים ומדיחים בתחבולות שונות ומשונות מחיי דרכי תורה ומצוה.
ובשביל התכלית הלזה, מוליכה ההשגחה העליונה את האדם ממדינה למדינה ומעיר לעיר וממקום למקום - אל אותו המקום שנגזר על האיש ההוא להאירו באור תורה ומצות. וההשגחה העליונה מזמנת להאדם כמה מיני הזדמנות שיוכל להשלים תעודתו, אבל עם זה - גם כמה מיני מניעות ועיכובים שהאדם יתגבר עליהם וימלא את תעודתו.
כתיב: "וירא את המקום מרחק", מרחק בלא ו' כתיב, שמורה על המרחק, וכדרשת רז"ל: ראה השטן שאינו יכול לפתות לא את אברהם ולא את יצחק, התחיל לעשות להם קשיים בדרכם, כמו נהר באמצע הדרך, אבנים וסלעים גדולים, הר גבוה קוצים ודרדרים, וכל כוונתו היתה להרחיקם מן המקום. ואף שאברהם ראה את המקום בענן קשור על ההר, אבל היצר הרע הרחיק את המקום על ידי כמה תחבולות רשע.
ומעשה אבות סימן לבנים: כל ישראל המאמינים בני מאמינים יודעים המה שבהנוגע לתורה ומצות הנה, מלבד מצות התלויות בארץ, כל המדינות הם בשוה בלי שום הבדל כלל וכלל. ובא השטן הוא היצר הרע המסית ומדיח, ומרחיק את המקום לאמר הרי יש חילוקים במקומות, [למשל:] מה שאסור בכל המדינות שבני ישראל יושבים שמה, מותר במדינת אמריקה. אבל באמת לא כן הוא. מה שאסור בכל המדינות אסור גם באמריקה, ואלו המצות־עשה שבני ישראל מחוייבים לקיימם בכל המדינות מחוייבים המה לקיימם גם באמריקה.
תעודתינו עלי ארץ
"כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם" אמר ה' אלקינו. זו היא תפארתינו על כל העמים אשר על פני האדמה, וזו היא תעודתינו עלי ארץ, ועלינו כולנו למלאות את חובתינו איש איש מאתנו כפי מצבו ומעמדו.
כל אחד מישראל בכל מקום שהוא, עליו לעבוד עבודתו בכל אשר יוכל, בחיבת המצות, בהרבצת התורה ובאהבת ישראל. וכל אחד מישראל מחויב וגם ביכלתו לעורר ולעשות סביבה של אור תורה ומצוה, כי לבם של ישראל פתוח לכל דופק בתום לב באהבת אחים.
עבודה כזו הנה לא זו בלבד שהיא מקילה את כובד החיים, אלא שהיא מביאה נועם בחיים וממתיקה אותם.
כל איש ואשה בישראל צריך לעמוד בשורה הראשונה של עבודה: להשתתף בלימודים בבית הכנסת, להחזיק את הישיבות, תלמודי תורה ועוד ועוד, והנשים צריכות להיות חברות באגודות טהרת המשפחה, מחזיקי לומדי תורה ועוד ועוד - שבזה ימלאו את החשבון האמור ב"ועל־כרחך" החמישי: "ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון".
ועד לחשבון - הנה בעד מפעלם הטוב ישפיע להם ה' יתברך שפעת חיים וברכה מרובה בגשם וברוח.
יעזר לו ה' יתברך ויוציאהו מן המיצר אל המרחב בגשמיות וברוחניות.
(אגרות קודש אדמו"ר הריי"ץ, ח"ה, עמ' תלו)