שלש שנים לפני לידתו של רבנו הזקן, ידע הבעל־שם־טוב שנשמה חדשה צריכה לרדת לעולם הזה. אך מי יזכה לנשמה חדשה זו – לא ידע, ויחפשה בהיכלות.
כשנשמה חדשה צריכה לרדת לעולם הזה, מעלימים זאת אפילו ממלאכי מרום, שלא תשלוט בה עין קנאה.
הבעל־שם־טוב ידע מה זאת נשמה כפי שהיא למעלה, הוא ידע גם איך הנשמה יורדת בהתלבשות למטה, אך איך הוא עם נשמה חדשה – זאת רצה הבעל שם טוב לדעת.
הבעל־שם־טוב ידע שבשנה זו תרד נשמה חדשה לעולם־הזה, אבל היכן ואצל מי – לא ידע.
- • •
אביו של רבנו הזקן, הצדיק רבי ברוך, היה יהודי של הבעל־שם־טוב, אחד מהצדיקים הנסתרים.
תקופה הייתה אצל הצדיקים הנסתרים שאחד לא הכיר את השני, ולאחר שהכירו זה את זה – הזהירם מורנו הבעל־שם־טוב באזהרה גדולה שלא להתגלות.
כשעברה שנה מהחתונה והרבנית רבקה עדיין לא נפקדה, נסעו רבי ברוך וזוגתו הרבנית רבקה, בחודש אלול, אל הבעל־שם־טוב, לבקש את ברכתו שיפקדו בבן קיימא.
הבעל־שם־טוב ברכם והבטיח שבשנה החדשה, תק"ה, יפקדו בעזה"י בבן חי וקיים.
את העובדה שהבן בו ברך מורנו הבעל־שם־טוב את הצדיק רבי ברוך וזוגתו הרבנית רבקה, יש לו שייכות וקשר לנשמה החדשה שצריכה להיוולד בשנת תק"ה – העלימו גם מהבעל־שם־טוב.
- • •
בראש השנה תק"ה, שינה מורנו הבעל־שם־טוב את סדרו הנהוג בכל שנה. כידוע, היה לו למורנו הבעל־שם־טוב סדר מיוחד בהנהגותיו במשך השנה, בחול, בשבת ובמועדים.
את הסדר של חודש תשרי התחיל מורנו הבעל־שם־טוב מההכנה בחודש אלול בכלל וימי הסליחות בפרט. באותם ארבעים הימים שמשה רבנו ע"ה עלה השמימה להתפלל על חטא העגל ולקבל את התורה, שבכך עורר גילויין של י"ג מדות הרחמים – הייתה עבודתו של מורנו הבעל־שם־טוב בקו היראה. וממוצאי יום־הכיפורים עד אחרי שמחת־תורה – היה קו השמחה בהתגלות בעבודתו של מורנו הבעל־שם־טוב.
בסדר עבודתו של מורנו הבעל־שם־טוב בראש השנה תק"ה, ראו תלמידיו הקדושים שינוי גדול בתפלת ערבית. מורנו הבעל־שם־טוב היה בשמחה גדולה שנרגשה בברכתו ברכת "לשנה טובה תכתבו ותחתמו",
בדיבורי התורה בשעת הסעודה, בסדר התקיעות ובתפילת המוספים.
במוצאי יום הכיפורים תק"ה היה מורנו הבעל־שם־טוב במצב רוח מרומם ומיוחד במינו שנמשך עד אחרי שמחת־תורה.
תלמידיו הקדושים הבינו, שבחודש תשרי התחולל דבר משמח ומיוחד במינו שגרם שמחה גדולה זו למורנו הבעל־שם־טוב, עד לשינוי סדר עבודתו בימים הנוראים, שקו השמחה היה בהתגלות.
כולם רצו לדעת לשמחה מה זו עושה, אך לא עלתה בידם.
- • •
לפני נסיעתם של הצדיק הגאון רבי ברוך ואשתו הרבנית רבקה נ"ע ממזיבוז, נכנסו אל הבעל־שם־טוב לקבל את ברכת הפרידה.
הרבנית הצדקנית רבקה שהייתה במצב רוח של התעוררות גדולה, אמרה למורנו הבעל־שם־טוב: "כשהשי"ת ימלא ברכתו הקדושה של מורנו הבעל־שם־טוב בבן זכר חי וקיים – תקדישו לתורה ועבודה בדרכו של מורנו הבעל־שם־טוב".
מורנו הבעל־שם־טוב ראה התעוררותם הגדולה של הצדיק רבי ברוך והצדקנית רבקה וברכם, ונסעו שמחים וטובי לב.
- • •
כידוע, הייתה הרבנית רבקה למדנית ובכל יום היו לה שיעורי לימוד בסדר קבוע, אך היה זה בהצנע לכת וחוץ מבעלה הצדיק רבי ברוך, לא ידע מזה אף אחד.
כשהרבנית רבקה חזרה לביתה מביקורה אצל מורנו הבעל־שם־טוב, נסעה אל גיסתה הרבנית דבורה לאה בויטבסק, למסור לה מה שמורנו הבעל־שם־טוב אמר להם, מה ששמעה ומה שראתה בדרכי ההנהגה של מורנו הבעל־שם־טוב, ומה ששמעה שתלמידיו הקדושים התפלאו מאוד מסדר עבודתו והנהגתו של מורנו הבעל־שם־טוב באותו חודש תשרי שהיה שונה מכל השנים.
הרבנית רבקה ביקשה את גיסתה הרבנית לתת לה סדר מה ללמוד בשיעוריה הקבועים, והיות והיא בטוחה שברכתו של הבעל־שם־טוב תתממש – היא רוצה שתתן לה סדר הנהגה בתפילה ולימוד בימי העיבור.
- • •
בטוחה הייתה הרבנית רבקה בברכתו והבטחתו של מורנו הבעל־שם־טוב, ומה מאושרת הייתה להודיע לבעלה הצדיק רבי ברוך שברכת מורנו הבעל־שם־טוב מתמלאת למזל־טוב.
ואף שבטוחים היו שמורנו הבעל־שם־טוב יודע ממילוי ברכתו – החליטו הצדיק רבי ברוך והצדקנית רבקה להודיעו על כך, ובתחילת חודש אדר־שני נסע הצדיק רבי ברוך אל מורנו הבעל־שם־טוב.
הצדיק רבי ברוך סיפר למורנו הבעל־שם־טוב שברכתו הצליחה וזוגתו הרבנית נפקדה.
מורנו הבעל־שם־טוב שמח מאוד לשמוע בשורה זו, והתעניין במיוחד על זמן התחלת העיבור. כשהצדיק רבי ברוך אמר לו, הורה לו מורנו הבעל־שם־טוב לברך ברכת "שהחיינו" בלי שם ומלכות, שיסע מיד חזרה לביתו למסור בשמו ברכת מזל־טוב לרבנית והזהירו בכמה אזהרות. רבי ברוך שב לביתו שמח וטוב לב.
- • •
ביום הרביעי, ח"י אלול, כשמורנו הבעל־שם־טוב שב מטבילתו במקווה, היה במצב־רוח מרומם ושמח שהפליא את כל התלמידים, אך אף אחד לא העיז לשאול על פשר השמחה.
מורנו הבעל־שם־טוב התפלל לפני העמוד וכולם התפלאו על ניגוני החג השמחים בהם התפלל. הדבר המופלא ביותר היה כשמורנו הבעל־שם־טוב לא אמר תחנון. אז הבינו כולם שהיום הוא יום שמחה בלתי רגיל.
אחרי התפילה הזמין מורנו הבעל־שם־טוב את תלמידיו לסעודת מצווה והיה בשמחה בלתי רגילה.
מורנו הבעל־שם־טוב אמר:
"ביום הרביעי שבו נתלו המאורות, הנה ביום הרביעי של "קומי אורי" [ההפטרה של אותו שבוע], ירדה נשמה חדשה, שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות ותהיה לה מסירות־נפש על דרך החסידות ותצליח עד ביאת המשיח".
- • •
ליום הכיפורים שנת תק"ו, נסע הצדיק רבי ברוך אל מורנו הבעל־שם־טוב. כשנכנס אליו הזהירו מורנו הבעל־שם־טוב שלא יספר לאף אחד שנולד לו בן ואת השם שנתנו לו.
כשעמד הצדיק רבי ברוך לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל־שם־טוב סדר הנהגה איך להתנהג עם הילד, לשמור עליו בדרך כלל ובזמני הקיץ להיות אתו בשדות.
מורנו הבעל־שם־טוב הזהירו מאוד לשמור את הילד מעין רואים בכלל, ומנשים דברניות בפרט.
מורנו הבעל־שם־טוב היה מזכיר את הילד רבנו הזקן שלוש פעמים בכל יום בתפילה.
- • •
כשהצדיק רבי ברוך בא אל מורנו הבעל־שם־טוב לראש השנה תק"ז, שאלוהו מורנו הבעל־שם־טוב בפרטיות על ההנהגה עם הילד, וחזר והזהירו שלא לספר לאף אחד מילדו זה.
אחרי חג הסוכות, כשהרב הצדיק רבי ברוך היה מוכן לנסוע חזרה לביתו, נתן לו מורנו הבעל־שם־טוב סדר הנהגה לשנה שלימה בשביל הילד, והזהירו מאוד על שמירת הילד מעין רואים, ושלא יספר על "חכמותיו" כמנהגם של הורים מסוימים.
- • •
כשהצדיק רבי ברוך בא אל מורנו הבעל־שם־טוב לראש השנה תק"ח, התעניין שוב על סדר ההנהגה עם הילד. הצדיק רבי ברוך סיפר למורנו הבעל־שם־טוב שכשהגיע לביתו אמרה לו אשתו הרבנית שביום ההולדת של הילד בח"י אלול, התחיל לדבר יותר טוב ובמשך שנת תק"ז הרגישו ההורים שיש לילד זיכרון מופלא ותפיסה בלתי רגילה מה שהילד שומע פעם אחת הרי זה כמונח בקופסא אצלו.
מורנו הבעל־שם־טוב הזהיר שוב את הצדיק רבי ברוך באזהרה חמורה שיעלים שהשי"ת ברכם בבן זכר. וכשישאלוהו, יענה בקצרה שמקווים הם להשי"ת שבטח יהיה בהצלחה.
כשהצדיק רבי ברוך נכנס אל מורנו הבעל־שם־טוב לקבל רשות לנסוע הביתה ולקבל ברכת הפרידה, סיפר למורנו הבעל־שם־טוב על החלטתם להביא את הילד אל מורנו הבעל־שם־טוב בח"י אלול הבא, כשיצטרכו לגזוז שערות ראשו ולהניח לו פיאות הראש.
מורנו הבעל־שם־טוב הסכים, והזהיר עוד הפעם לשמור את הילד מעין רואים. האם והדודה דבורה לאה יסעו עם הילד, ויבואו בח"י אלול אחרי התפילה. ואחרי שהוא יגזוז את שערות ראשו ויניח לו פיאות, יסעו מיד חזרה ושיזהרו שאף אחד לא ידע מכך.
כשהצדיק רבי ברוך הגיע לביתו, מצא שבמשך שני החודשים שהוא לא היה בבית, נהיה הילד בקי בהרבה פרקי תהילים. הוא הרגיש שלילד יש תפיסה בלתי רגילה וזיכרון מופלא. מה ששומע פעם אחת הוא זוכר תמיד.
- • •
ביום הרביעי, ח"י באלול תק"ח, באו הרבנית רבקה וגיסתה הרבנית דבורה לאה עם הילד למזיבוז אל מורנו הבעל־שם־טוב, ומיד אחרי שמורנו הבעל־שם־טוב חינך את הילד בפיאות הראש וברכו, הזהירן לנסוע מיד חזרה לביתו ושלא ידברו ביניהן על מקום היותן, וברכן בשנה טובה ובנסיעה כשורה.
כל הזמן שאל הילד מי הוא היהודי שגזז את שערותיו, הניח לו פיאות וברכו בהנחת ידיו על ראשו, והאם אמרה לו שזהו "סבא".
כשמלאו לרבנו הזקן חמש שנים, הרגיש ששערי תורה פתוחים לפניו. את העניין הקשה ביותר בתורה הוא משיג לכל פרטיו והכול ברור אצלו.
רבנו הזקן סיפר לאב־הסבא, הרבי הצמח־צדק, שבהיותו ילד והצליח מאוד בידיעת התורה, הייתה לו עגמת־נפש מדוע לא זכה ליגיעה בתורה.
"בהיותי ילד קטן – מספר רבנו הזקן לצמח־צדק – הייתי ממולא ברגש של אהבת ישראל והיה לי תענוג לקרב יהודים, לא רק תלמידי חכמים כי אם גם אנשים פשוטים. לפרקים, הייתי מקרב את היהודים הפשוטים יותר מפני היותם שומרי מצווה מצד אמונה פשוטה.
"העדר יגיעת המוח בתורה, מפני שהיא הייתה פתוחה לפני, ציערני מאוד, על שלא זכיתי למצווה של יגיעת התורה. עד היותי בן חמש־עשרה, כשהודיעוני מי אני ומה תכלית ירידת נשמתי לעולם זה".
"...בהיוודע לי תכלית ירידתי לעולם זה – אמר רבנו הזקן – הכוחות שניתנו לי והאחריות הגדולה המוטלת עלי, בחרתי באברכים גדולי תורה ובעלי הבנה והשגה, ונוסף על הלימודים בתורת הנגלה, היה לנו סדר קבוע בלימוד תורת הקבלה והיה לנו מנין מיוחד על־פי השל"ה הקדוש".
- • •
במשך שלושת השנים שרבנו הזקן למד עם תלמידיו הגאונים, התפרסם כגאון אדיר.
דודו הגאון רבי יוסף יצחק, העלים מרבנו הזקן שהיה מקודם ממקושרי הבעל־שם־טוב ואחר כך ממקושרי המגיד ממזריטש, ובקצרה הסביר לו הגאון רבי יוסף יצחק את יסוד תורת החסידות שהבעל־שם־טוב גילה והמגיד ממזריטש ממשיך.
במשך שנתיים למד הגאון רבי יוסף יצחק עם רבנו הזקן את תורת החסידות ואופן עבודת התפילה על־פי דרך החסידות.
כשרבנו הזקן הגיע לשנתו העשרים, החליט בהסכמת זוגתו, הרבנית סטערנא, אחרי חג הפסח שנת תקכ"ה לנסוע למקום תורה ועבודה.
"התיישבתי ביני לבין עצמי – מספר רבנו הזקן – לאן ללכת ולא יכולתי להחליט בעצמי.
אחי הגאון מהרי"ל, שהנו בעל שכל הישר, אמר לי ללכת למעזריטש.
ידעתי שבווילנה יכולים להתלמד ללמוד, ובמזריטש – איך להתפלל.
ללמוד ידעתי קצת, אבל להתפלל לא ידעתי כלום... והלכתי למזריטש.
"השי"ת הצליחני בהחלטתי ללכת למזריטש, ובשעה טובה ומוצלחת נעשיתי לחסיד מסור לרבי. בשובי הביתה לויטבסק, סידרתי את המודרכים שלי בלימוד החסידות וב"ה הדבר נתקבל אצלם בטוב.
- • •
מורנו הבעל־שם־טוב העלים עצמו מרבנו הזקן, והצטער מאוד על שהיה עליו להעלים עצמו ממנו.
זמנו הקבוע של הגאון הרב יוסף יצחק להיות אצל מורנו הבעל־שם־טוב היה לחג השבועות, פעם בשנה ולפעמים פעם בשנתיים. משנת תק"ט, הנה בכל פעם שהגאון הרב יוסף יצחק היה בא אל מורנו הבעל־שם־טוב למזיבוז, היה מורנו הבעל־שם־טוב שואל אותו בפרטיות על רבנו הזקן ומזהירו להעלים מרבנו הזקן מלספר לו על דרך החסידות.
בפעם האחרונה שהגאון הרב יוסף יצחק היה במזיבוז אצל מורנו הבעל־שם־טוב, לחג השבועות שנת תק"כ, הנה בשבת פרשת במדבר אמר מורנו הבעל־שם־טוב תורה על הפסוק "והיה מספר בני ישראל גו' אשר לא ימד ולא יספר".
אחרי תפילת מנחה, אמר למורנו הרב המגיד במעמדו של הגאון הרב יוסף יצחק: "הוא – רבנו הזקן – שלך, אך הוא צריך לבוא אליך בעצמו בלי התעוררות מבחוץ. כשיבוא אליך, דע איזה כלי קיבול הוא וצריכים זהירות יתירה בהדרכתו כדי שיוכל למלא בהצלחה את השליחות שהוטלה עליו".
- • •
על העניין של ח"י אלול סיפר רבנו הזקן לרבי האמצעי כשמלאו לו ט"ו שנים, והכניסו אז בעניינים הפנימיים. כן כשמלאו לצמח צדק ט"ו שנים סיפר לו רבנו הזקן על כך. הצמח צדק סיפר על כך לסבא, כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מהר"ש, כשמלאו לו ט"ו שנים, והוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש סיפר על כך להוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [אדמו"ר מוהרש"ב] כשמלאו לו ט"ו שנים. כשמלאו לי ט"ו שנים הכניסו גם אותי במחול.
- • •
היום ח"י אלול ויכולים לשאוב הרבה.
הריני מאחל לכולכם ולבני ביתכם, את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה - בגופו - שימלא השי"ת לכל אחד בבני חיי ומזוני רויחי, שלא רק שהגשמיות לא תהיה מונע לתורה ולעבודת התפילה ולהנהגה בדרך החסידות, אלא אדרבה, שהיא תעזור לעשות את העבודה במנוחת הלב ובמנוחת המוח – וכל אחד יודע מה צריכים לעשות – ויגיעו לתכלית האמיתית, לזכות לגילוי המשיח בחסד וברחמים.
חג שמח, חג טוב.
(קטעים משיחת ח"י אלול תש"ה,
נדפסה בלקוטי־דיבורים ח"ג עמ' 664)
ברכה פנימית מרבי לבנו יחידו
כהקדמה לסיפור הולדתו של אדמו"ר הזקן, תיאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ את שהתרחש בינו ובין אביו, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, בערב ח"י אלול תרנ"ה.
ביום שישי י"ז אלול תרנ"ה, בהיות כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ בן ט"ו שנים, פנה אליו אביו כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב ואמר לו:
"במשך ההדרכה הפנימית שהדרכתי אותך, הסברתי לך מהו עניין הכנה, מהי הכנה חיצונית ומהי הכנה פנימית. שעות אחדות לפני הדלקת נרות תיכנס אלי לבוש בגדי שבת ואז אספר לך".
וממשיך כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ לספר מה היה באותו מעמד:
כשנכנסתי במועד הקבוע אל כ"ק אאמו"ר הרה"ק, היה סדר עמידתו בין מזרח למערב ופני קודשו לדרום, ואותי מעמיד הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לעומת פני קדשו ממזרח למערב ופני לצפון ומניח שתי ידיו הקדושות על ראשי ומברכני.
הפעם, כשהניח הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק את ידי קודשו על ראשי, הרגשתי שידי קודשו רועדות ברעד של התרגשות, ומיד ראיתי טיפות דמע זולגות מעיניו הקדושות על הריצפה. כל זה עוררני מאוד ופרצתי בבכי חזק.
כשהוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק הסיר ידיו הקדושות מעל ראשי, ראיתי שפני קודשו להבים מרוב התרגשות.
כשנרגע הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, אמר:
"תודה להשי"ת בעד הכול. ישנם שני סוגי עבודה שבאמת הם שנים שהם אחד – לצאת מעבודה חיצונית ולהיכנס לעבודה פנימית, שזוהי העבודה האמיתית. אתן לך הוראות איך לעשות, אבל לעשות תצטרך אתה בעצמך. על ידי ובזכות ברכה פנימית ניתנים כוחות עצמיים ופנימיים, אבל לעשות צריך האדם בעצמו. השי"ת יעזור לך שתתמסר בפנימיות אל הפנימיות ושיהיה בהצלחה ובאריכות ימים ושנים בגשמיות וברוחניות".
ח"י אלול
באותה התוועדות ח"י אלול, בשנת תש"ה, מנה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ כמה דברים שאירעו בח"י אלול:
• ח"י אלול תנ"ח הוא היום המאושר האמיתי לכל החסידים על פני תבל, שכן, יום זה הוא היום הבהיר של כל החסידים בכל העולם, הוא היום שבו נולד מורנו הבעל־שם־טוב.
• ח"י אלול תפ"ד הוא היום הגדול המאושר שאי־אפשר להעריכו, כשמורנו הבעל־שם־טוב נהיה בן עשרים ושש שנים ולמעלה פסקו שאחיה השילוני יתגלה למורנו הבעל־שם־טוב ויגלה לו את מאור התורה הנגלית והקבלה, כפי שלומדים בגן־עדן.
• ח"י אלול תצ"ד מלאו עשר שנה ללימודו והדרכתו של אחיה השילוני את מורנו הבעל־שם־טוב. במשך עשר שנה אלו הנהיג מורנו הבעל־שם־טוב את עדת הצדיקים הנסתרים, התהלך ממקום למקום בין אנשים פשוטים ומספר להם סיפורים במעלת ישראל, מדות טובות ויראת־שמים. וכשנשלמו עשר שנות הלימוד, הנה בח"י אלול תצ"ד, על־פי תוקף הוראת ודרישת מורו אחיה השילוני, נתגלה כ"בעל־שם־טוב" עושה נלאות ומגלה עמוקות.
• ח"י אלול תק"ה נולד הוד כ"ק אדמו"ר הזקן לאביו הצדיק החסיד הרב ר' ברוך בן הגאון ר' שניאור זלמן ולאמו הצדקנית הרבנית מרת רבקה בת הגאון ר' אברהם נ"ע.
